ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 40: אך בעשור לחדש השביעי יום הכפרים - סוד זווג האם העליונה ושעיר לעזאזל › פיסקה 25 (קב ע"א)

אחר שמגיע לאחת הזו שהיא אם הכל מתחיל למנות בזווג אחת ושתים עד אחת ושבע

אמור · אך בעשור לחדש השביעי יום הכפרים - סוד זווג האם העליונה ושעיר לעזאזל · מאמר 40 · פיסקה 25 · דף קב ע"א

לשון הזוהר

בָּתַר דְּמָטָא לְהַאי וְאַחַת, דְּהִיא אִימָּא דְּכֹלָּא. מִכָּאן שָׁארֵי לְמִמְנֵי בְּזִוּוּגָא, וּמָנֵי וְאָמַר: אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. בְּגִין לְאַמְשָׁכָא וּלְנַגְדָּא לְהַאי אַחַת, דְּהִיא אִימָּא (ימא) עִלָּאָה, בְּדַרְגִּין יְדִיעָן, לְכִתְרָא (ס"א לנהרא לאימא) דְּאִימָא תַּתָּאָה. וּלְאַמְשָׁכָא נַהֲרִין עֲמִיקִין מֵאַתְרַיְיהוּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא, יוֹמָא דָּא תְּרֵין נְהוֹרִין נַהֲרִין כַּחֲדָא, אִימָּא עִלָּאָה נַהֲרָא לְאִימָּא תַּתָּאָה. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳יוֹם הַכִּפּוּרִים׳ - כְּמָה דְּאִתְּמַר.

תרגום

אַחַר שֶׁמַּגִּיעַ לַוְּאַחַת הַזּוֹ, שֶׁהִיא אֵם הַכֹּל, מִכָּאן מַתְחִיל לִמְנוֹת בְּזִוּוּג, וּמוֹנֶה וְאוֹמֵר: אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. כְּדֵי לִמְשֹׁךְ וּלְהַשְׁפִּיעַ לָאַחַת הַזּוֹ, שֶׁהִיא הָאֵם (הַיָּם) הָעֶלְיוֹנָה, בִּדְרָגוֹת יְדוּעוֹת, לַכֶּתֶר (לנהר לאמא) שֶׁל אִמָּא הַתַּחְתּוֹנָה, וּלְהַמְשִׁיךְ נְהָרוֹת עֲמֻקִּים מִמְּקוֹמָם לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שְׁנֵי אוֹרוֹת מְאִירִים כְּאֶחָד, הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה מְאִירָה לָאֵם הַתַּחְתּוֹנָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳יוֹם הַכִּפּוּרִים׳ (ויקרא כג, כז) - כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בתר דמטא להאי ואחת, דהיא אימא דכלא. מכאן שארי לממני בזווגא, ומני ואמר: אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. בגין לאמשכא ולנגדא להאי אחת, דהיא אימא (ימא) עלאה, בדרגין ידיען, לכתרא (ס"א לנהרא לאימא) דאימא תתאה. ולאמשכא נהרין עמיקין מאתרייהו לכנסת ישראל. ועל דא, יומא דא תרין נהורין נהרין כחדא, אימא עלאה נהרא לאימא תתאה. ועל דא כתיב ׳יום הכפורים׳ - כמה דאתמר.

התרגום: אחר שמגיע לואחת הזו, שהיא אם הכל, מכאן מתחיל למנות בזווג, ומונה ואומר: אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. כדי למשך ולהשפיע לאחת הזו, שהיא האם (הים) העליונה, בדרגות ידועות, לכתר (לנהר לאמא) של אמא התחתונה, ולהמשיך נהרות עמקים ממקומם לכנסת ישראל. ועל כן ביום השני שני אורות מאירים כאחד, האם העליונה מאירה לאם התחתונה, ועל כן כתוב ׳יום הכפורים׳ (ויקרא כג, כז) - כמו שנתבאר.

מן המפרשים

הסולם: בתר דמטא להאי וכו' : אחר שהגיע אל ואחת הזו, שהיא אמא של הכל, דהיינו בינה, הוא מתחיל למנות מכאן, מבינה, בחבור, וסופר ואומר, אחת ושתים, דהיינו שמחבר בינה עם שתים, שהם חסד וגבורה. אחת ושלש, שמחבר הבינה עם חג"ת. אחת הארבע, שמחבר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר