ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 40: אך בעשור לחדש השביעי יום הכפרים - סוד זווג האם העליונה ושעיר לעזאזל › פיסקה 19 (קב ע"א)

תן יין לשוטה ויראה לו רעותיו והוא ישבח אותך - כך נותנים למלשין דורון פתקי חטאים

אמור · אך בעשור לחדש השביעי יום הכפרים - סוד זווג האם העליונה ושעיר לעזאזל · מאמר 40 · פיסקה 19 · דף קב ע"א

לשון הזוהר

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, לְשַׁטְיָא דְּקָאִים קָמֵי מַלְכָּא, הַב לֵיהּ חַמְרָא, וּלְבָתַר אֵימָא לֵיהּ, וְאַחְזֵי לֵיהּ, כָּל אִינּוּן טַעֲוָון דְּעַבְדַּת, וְכָל אִינּוּן בִּישִׁין, וְהוּא יֵיתֵי וִישַׁבְּחָךְ, וְיֵימָּא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח בְּעָלְמָא כְּוָותָךְ. אוּף הָכָא, הָא קָאִים דַּלְטוֹרָא תָּדִיר קַמֵּי מַלְכָּא, יִשְׂרָאֵל יָהֲבִין לֵיהּ הַאי דּוֹרוֹן, וּבְהַאי דּוֹרוֹן פִּתְקָא, לְכָל בִּישִׁין, וּלְכָל טַעֲוָון, וּלְכָל חוֹבִין דְּעַבְדוּ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְאִתְעָבִיד סַנֵּיגוֹרָא עָלַיְיהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדָּר כֹּלָּא לְרֵישָׁא דְּבִישֵׁי דְּעַמֵּיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ׳ (משלי כה, כב).

תרגום

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, לְשׁוֹטֶה שֶׁעוֹמֵד ׳לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׳, תֵּן לוֹ יַיִן, וְאַחַר כָּךְ אֱמֹר לוֹ וְהַרְאֵה לוֹ כָּל אוֹתָן טָעֻיּוֹת שֶׁעָשִׂיתָ וְכָל אוֹתָן רָעוֹת, וְהוּא יָבא וִישַׁבַּח אוֹתְךְ, וְיֹאמַר שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּמוֹתְךְ. אַף כָּאן, הֲרֵי עוֹמֵד הַמַּלְשִׁין תָּמִיד ׳לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׳, יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַדּוֹרוֹן הַזֶּה, וּבַדּוֹרוֹן הַזֶּה פֶּתֶק לְכָל הָרָעוֹת וּלְכָל הַטָּעֻיּוֹת וּלְכָל הַחֲטָאִים שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא בָּא וּמְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְנַעֲשֶׂה עֲלֵיהֶם סָנֵגוֹר, והקב"ה מַחֲזִיר אֶת הַכֹּל לְרֹאשׁ הָרָעִים שֶׁל עַמּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ׳ (משלי כה, כב).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי יצחק אמר, לשטיא דקאים קמי מלכא, הב ליה חמרא, ולבתר אימא ליה, ואחזי ליה, כל אינון טעוון דעבדת, וכל אינון בישין, והוא ייתי וישבחך, ויימא דלא ישתכח בעלמא כוותך. אוף הכא, הא קאים דלטורא תדיר קמי מלכא, ישראל יהבין ליה האי דורון, ובהאי דורון פתקא, לכל בישין, ולכל טעוון, ולכל חובין דעבדו ישראל, והוא אתי ומשבח להו לישראל, ואתעביד סניגורא עלייהו, וקודשא בריך הוא אהדר כלא לרישא דבישי דעמיה, בגין דכתיב, ׳כי גחלים אתה חותה על ראשו׳ (משלי כה, כב).

התרגום: רבי יצחק אמר, לשוטה שעומד ׳לפני המלך׳, תן לו יין, ואחר כך אמר לו והראה לו כל אותן טעיות שעשית וכל אותן רעות, והוא יבא וישבח אותך, ויאמר שלא נמצא בעולם כמותך. אף כאן, הרי עומד המלשין תמיד ׳לפני המלך׳, ישראל נותנים לו את הדורון הזה, ובדורון הזה פתק לכל הרעות ולכל הטעיות ולכל החטאים שעשו ישראל, והוא בא ומשבח את ישראל, ונעשה עליהם סנגור, והקב"ה מחזיר את הכל לראש הרעים של עמו, משום שכתוב ׳כי גחלים אתה חתה על ראשו׳ (משלי כה, כב).

מן המפרשים

אור החמה: ר' יצחק אמר לשטיא וגומר פליג שמשל לזלזולא לא משמע שהוא מלמד סניגוריא אלא שלא ילמד קטיגוריא אבל ללמד זכות אין בו תועלת כלל. ור' יצחק ס"ל שהכוונה כדי שילמד זכות שכשהוא מלמד זכות יש ממש בדבריו. ואו' מחמרא שזה חלק השוטה המזולזל…

הסולם: ר' יצחק אמר וכו': רי"א בדומה לשוטה הנמצא לפני המלך תן לו יין, ואח"כ תאמר לו ותראה לו, כל אלו התועבות שעשית וכל אלו הרעות, והוא יבא וישבחך, ויאמר שלא נמצא בעולם כמותך. אף כאן, הרי הקטגור נמצא תמיד לפני המלך, ישראל נותנים לו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: