ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 39: מצוה לתקע שופר בראש השנה יום הדין - סוד המקטרג ומעשה יעקב ועשו במטעמים › פיסקה 11 (ק ע"א)

כשנכלל ביעקב כל החילות שהיו מזמנים התפזרו וישראל יצאו מהדין בשמחה וברכות

אמור · מצוה לתקע שופר בראש השנה יום הדין - סוד המקטרג ומעשה יעקב ועשו במטעמים · מאמר 39 · פיסקה 11 · דף ק ע"א

לשון הזוהר

כֵּיוָן דְּאִיהוּ אִתְכְּלִיל בְּיַעֲקֹב כָּל אִינוּן חַיָּילִין וְתוּקְפִין וְרוּגְזִין דְּהֲווּ זְמִינִין אִתְבַּדְּרוּ וְלֹא אִשְׁתַּכָּחוּ תַּמָּן וְיִשְׂרָאֵל נָפְקִין מִן דִּינָא בְּחֶדְוָה וּבְּבִרְכָאן. ׳וַיְהִי אַךְ יָצָא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו׳ - בְּיוֹמָא דָּא בְּחֶדְוָה וּבְּבִרְכָאן עִלָּאִין ׳וְעָשׂוּ אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ׳ - טָעִין טוֹעָנֵי מֵעוֹבְדֵי דְּעָלְמָא. ׳וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים׳ - חָדִיד לִישָׁנֵיהּ לַמִּטְעָן טְעָנוֹת. אַתְקִין סָהֲדֵי ׳וַיָּבֹא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר׳ - יָקוּם אָבִי, יִתְעַר בְּדִינוֹי. וַיֹּאכַל כַּמָּה עוֹבָדִין בִּישִׁין דְּכָל עַלְמָא דְּקָא אַשְׁכַּחְנָא ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד׳ - דְּהָא לֹא יָכִיל לְאִתְפָּרְשָׁא מִכְּלָלָא דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ בְּחֶדְוָה. וַיֹּאמֶר מִי אֵיפֹה ׳הוּא הַצַּד צַיִד׳ - בְּכַמָּה צְלוֹתִין וּבָעוּתִין ׳וְאוֹכֵל מִכָּל בְּטֶרֶם תָּבֹא וַאֲבָרַכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה׳. ׳כִּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי׳ - (יִצְחָק) ׳אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה וְגו'׳. דְּחָמֵי דְּהָא צֵידוֹ לֹא הֲוָה כְּלוּם. עַד לְבָתַר אָמַר לֵיהּ ׳הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה וְגו'׳. אִלֵּין תַּקִּיפִין וְאֻכְלוּסִין דִּשְׁאָר עַמִּין וְדָא קַשְׁיָא לֵיהּ מִכֹּלָּא. ׳וָיִשְטוֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב׳ - לְמֵיזַל אֲבַתְרֵיהּ וּלְקַטְרְגָא לֵיהּ תָּדִיר.

תרגום

כֵּיוָן שֶׁנִּכְלַל בְּיַעֲקֹב, כָּל אוֹתָם חֲיָלוֹת וּגְבוּרוֹת שֶׁהָיוּ מְזֻמָּנִים הִתְפַּזְּרוּ, וְלֹא נִמְצְאוּ שָׁם. וְיִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים מִן הַדִּין בְּשִׂמְחָה וּבִבְרָכוֹת. ׳וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו׳ (בראשית כז, ל) - בַּיּוֹם הַזֶּה, בְּשִׂמְחָה וּבִבְרָכוֹת עֶלְיוֹנוֹת, ׳וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ׳ - טוֹעֵן טְעָנוֹת מִמַּעֲשֵׂי הָעוֹלָם, ׳וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים׳ (בראשית כז, לא) - לְשׁוֹנוֹ חַדָּה לִטְעֹן טְעָנוֹת. מְסַדֵּר עֵדִים, ׳וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר׳ - יָקֻם אָבִי, יִתְעוֹרֵר עִם דִּינָיו, וְיֹאכַל כַּמָּה מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם שֶׁמָּצָאתִי. ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד׳ (בראשית כז, לג) - שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִפָּרֵד מִכְּלָל שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְשִׂמְחָה. ׳וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד׳ - בְּכַמָּה תְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, ׳וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה׳. ׳כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי׳ (בראשית כז, לד) - (יִצְחָק) ׳אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וְגוֹ'׳ - שֶׁרָאָה שֶׁהֲרֵי צֵידוֹ לֹא הָיָה כְלוּם. עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר לוֹ, ׳הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְגוֹ'׳ - אֵלּוּ הַחֲזָקִים וְהַהֲמוֹנִים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, וְזֶה קָשֶׁה לוֹ מֵהַכֹּל. ׳וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב׳ (בראשית כז, מא) - לָלֶכֶת אַחֲרָיו וּלְהִתְגָּרוֹת בּוֹ תָּמִיד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כיון דאיהו אתכליל ביעקב כל אינון חיילין ותוקפין ורוגזין דהוו זמינין אתבדרו ולא אשתכחו תמן וישראל נפקין מן דינא בחדוה ובברכאן. ׳ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו׳ - ביומא דא בחדוה ובברכאן עלאין ׳ועשו אחיו בא מצידו׳ - טעין טועני מעובדי דעלמא. ׳ויעש גם הוא מטעמים׳ - חדיד לישניה למטען טענות. אתקין סהדי ׳ויבא לאביו ויאמר׳ - יקום אבי, יתער בדינוי. ויאכל כמה עובדין בישין דכל עלמא דקא אשכחנא ׳ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד׳ - דהא לא יכיל לאתפרשא מכללא דיעקב דאיהו בחדוה. ויאמר מי איפה ׳הוא הצד ציד׳ - בכמה צלותין ובעותין ׳ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה׳. ׳כשמוע עשו את דברי׳ - (יצחק) ׳אביו ויצעק צעקה וגו'׳. דחמי דהא צידו לא הוה כלום. עד לבתר אמר ליה ׳הנה משמני הארץ יהיה וגו'׳. אלין תקיפין ואכלוסין דשאר עמין ודא קשיא ליה מכלא. ׳וישטום עשו את יעקב׳ - למיזל אבתריה ולקטרגא ליה תדיר.

התרגום: כיון שנכלל ביעקב, כל אותם חילות וגבורות שהיו מזמנים התפזרו, ולא נמצאו שם. וישראל יוצאים מן הדין בשמחה ובברכות. ׳ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו׳ (בראשית כז, ל) - ביום הזה, בשמחה ובברכות עליונות, ׳ועשו אחיו בא מצידו׳ - טוען טענות ממעשי העולם, ׳ויעש גם הוא מטעמים׳ (בראשית כז, לא) - לשונו חדה לטען טענות. מסדר עדים, ׳ויבא לאביו ויאמר׳ - יקם אבי, יתעורר עם דיניו, ויאכל כמה מעשים רעים של כל העולם שמצאתי. ׳ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד׳ (בראשית כז, לג) - שהרי אינו יכול להפרד מכלל של יעקב, שהוא בשמחה. ׳ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד׳ - בכמה תפלות ובקשות, ׳ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה׳. ׳כשמע עשו את דברי׳ (בראשית כז, לד) - (יצחק) ׳אביו ויצעק צעקה גדלה וגו'׳ - שראה שהרי צידו לא היה כלום. עד לאחר שאמר לו, ׳הנה משמני הארץ וגו'׳ - אלו החזקים וההמונים של שאר העמים, וזה קשה לו מהכל. ׳וישטם עשו את יעקב׳ (בראשית כז, מא) - ללכת אחריו ולהתגרות בו תמיד.

מן המפרשים

הסולם: כיון דאיהו אתכליל וכו' : כיון שהוא נכלל ביעקב, כל אלו הכוחות והדינים הקשים והרוגז שהיו מוכנים, נתפזרו ולא נמצאו שם. וישראל יוצאים מן הדין בשמחה ובברכות. ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו, ביום הזה, בשמחה ובברכות עליונות,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: