מצוה לתקע שופר בראש השנה יום הדין
סוד המקטרג ומעשה יעקב ועשו במטעמים
מצוה לתקע שופר בראש השנה יום דין לעולם כי המקטרג חופה ונועל הפתח על המלך
זִכְרוֹן תְּרוּעָה. ׳בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כג, כד)׳ וְגוֹ'. - מִצְוָה זוֹ לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין לָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁכָּתוּב ׳תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׳ - וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. שֶׁזֶּהוּ יוֹם שֶׁבּוֹ מִתְכַּסָּה הַלְּבָנָה, וְהָעוֹלָם עוֹמֵד בְּדִין.וענין זה של כיסוי הלבנה מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַמְקַטְרֵג חוֹפֶה וּמְכַסֶּה וְנוֹעֵל אֶת הַפֶּתַח עַל הַמֶּלֶךְ,שלא יוכלו להיכנס אצל המלך הַמָּקוֹם שֶׁהַדִּין שׁוֹרֶה לִתְבֹּעַ דִּין עַל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (מ"ב) דָּא לִתְקוֹעַ שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה דְּהוּא יוֹמָא דְּדִינָא כַּמָּה דְאוֹקִימְנָא וְהָא אוּקְמוּהָ דִּכְתִיב (תהילים פא ד) ׳תִּקְעוּ בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ - וְהָא אִתְּמָר׳. דְּהַאי אִיהוּ יוֹמָא דְסִיהֲרָא אִתְכַּסֵּי בֵּיהּ וְקָאִים עַלְמָא בְּדִינָא. בְּגִין דְּהַהוּא מְקַטְרְגָא חָפֵי וְכָּסֵי וְאָנְעַל פִּתְחָא עַל מַלְכָּא, אֲתַר דְּדִינָא שַׁרְיָא לְמִתְבַּע דִּינָא עַל עַלְמָא.
הקבה שם את המקטרג לפניו לתבע דין כדי שתהיה יראתו שורה על הכל כחרב שנונה
וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ נִתֶּנֶת רְשׁוּת לְאוֹתוֹ הַמְקַטְרֵג לְכַסּוֹת וְלִתְבֹּעַ דִּין?הלא הקב"ה רוצה בטובת הנבראים ומדוע יכול לקטרג באופן שנראה נגד מידת טובו ית' אֶלָּא וַדַּאי בְּיַד הַמְקַטְרֵג הַזֶּה שָׂם הקב"ה לִתְבֹּעַ דִּין עַל כָּל הָעוֹלָם, וְשָׂם לוֹ יוֹם יָדוּעַבר"ה לִתְבֹּעַ לְפָנָיו אֶת כָּל דִּינֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הקב"ה עָשָׂה אוֹתוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ לְפָנָיו, שֶׁתִּהְיֶה יִרְאַת הקב"ה עוֹלָה וְשׁוֹרָה עַל הַכֹּל. וְסוֹד זֶה - ׳וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו׳ (קהלת ג, יד) - מֶה - עָשָׂה? עָשָׂה אֶת הַמְקַטְרֵג הַזֶּה וְהִתְקִין אוֹתוֹ לְפָנָיו לִהְיוֹת חֶרֶב שְׁנוּנָה עַל כָּל הָעוֹלָם, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ כֻלָּם מִלִּפְנֵי הקב"ה. וְזֶהוּ הַשּׁוֹטֵרמידת הדין הממונה א. שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת חֲטָאֵי בְּנֵי הָאָדָם,ב. וְתוֹבֵעַ דִּין,ג. וְתוֹפֵס בְּנֵי אָדָם להביאם למקום קבלת עונשם לפי סדרי הדין והמשפט כ"א כפי ענינו, ד. וְהוֹרֵג אוֹתָם, את המחוייבים מיתה ה. וּמַלְקֶה אוֹתָם, המחוייבים במלקות ובייסורים הַכֹּל כְּפִי שֶׁיּוֹצֵא מִן הַדִּין.על פי סדרי הדין שגזרה חכמתו יתברך.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא אֵיךְ אִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְהַהוּא מְקַטְרְגָא לְחָפַאַה וּלְמִתְּבַּע דִּינָא, אֶלָּא וַדַּאי בִּידָא דְּהַאי מְקַטְרְגָא שַׁוֵּי קב"ה לְמִתְבַּע דִּינָא עַל כָּל עַלְמָא וְשַׁוֵּי לֵיהּ יוֹמָא יְדִיעָא לְמִתְבַּע קַמֵּיהּ כָּל דִּינִין דְּעָלְמָא דְּהָא קב"ה עָבִיד לֵיהּ וְשַׁוֵּי לֵיהּ קַמֵּיהּ. לְמֶהֱוֵי דְּחִילוּ דקב"ה סָלְקָא וְשַׁרְיָא עַל כֹּלָּא. וְרָזָא דָּא - ׳וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו׳ (קהלת ג, יד) ׳מַאי עָשָׂה עָשָׂה לְהַאי מְקַטְרְגָא וְאַתְקִין לֵיהּ קַמֵּיהּ לְמֶהֱוֵי סְיָיפָא שְׁנָנָא עַל כָּל עַלְמָא וְכָל דָּא בְּגִין דְּיִדְחֲלוּן מִקַּמֵּי קב"ה כֹּלָּא וְדָא אִיהוּ סָנְטִירא דְּתָבַע חוֹבֵי בְּנֵי נָשָׁא וְתָבַע דִּינָא וְתָפִיס בְּנֵי נָשָׁא וְקָטִיל לוֹן וְאַלְקֵי לוֹן כֹּלָּא כַּמָּה דְּנָפִיק מִן דִּינָא׳.
כממנה בית דין שלמטה נתנה לו רשות לנעל הפתח עד שיגזרו דין ולא לדחותו
כְּמוֹ אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה שֶׁל בֵּית הַדִּין שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁנִּתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְהַזְכִּיר לִפְנֵי בֵּית הַדִּין: פְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ, וּפְלוֹנִי עָבַר עַל כָּךְ. וְלִתְבֹּעַ עֲלֵיהֶם דִּין. וְשָׁנִינוּ, נִתְּנָה רְשׁוּת לְאוֹתוֹ מְמֻנֶּה בֵּית דִּין לִנְעֹל עַל בֵּית הַדִּין אֶת הַפֶּתַח עַד שֶׁיִּגְזְרוּ דִין עַל כָּל מַה שֶּׁהוּא תּוֹבֵעַ, וְאֵין רְשׁוּת לְבֵית הַדִּין לִדְחוֹת אוֹתוֹ, מִשּׁוּם ׳כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט׳ (ויקרא כא, טו) - וְהוּא רוֹצֶה שֶׁהָעוֹלָם יַעֲמֹד בְּדִין, וּלְהוֹדִיעַ שֶׁיֵּשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דְּהַהוּא מְמוּנֶה בֵּי דִּינָא דִּלְתַתָּא דְּאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְאַדְכָּרָא קַמֵּי בֵּי דִּינָא פְּלוֹנִי עָבַד כָּךְ. וּפְלוֹנִי עָבַר עַל כָּךְ. וּלְמִתְּבַּע עֲלַיְיהוּ דִּינָא. וּתְנַן רְשׁוּ אִתְיְיהִיב לְהַהוּא מְמוּנֶה בֵּי דִּינָא לְאָנְעָלַא עַל בֵּי דִּינָא פִּתְחָא עַד דְּיִגְזְרוּן דִּינָא עַל כָּל מַה דְּאִיהוּ תָּבַע וְלֵית רְשׁוּ לְבֵית דִּין לְדַחְיָיא לֵיהּ. בְּגִין ׳כִּי אֲנִי׳ ׳אוֹהֵב מִשְׁפָּט׳ וְאִיהוּ בָּעֵי דְּעָלְמָא יִתְקַיַּים בְּדִינָא וּלְמִנְדַע דְּאִית דִּין וְאִית דַּיָּין.
ביום הזה נתנה למקטרג רשות לכסות פתח המלך והלבנה מתכסה עד שיגזר הדין
כְּמוֹ זֶה שָׂם הקב"ה אֶת זֶה לְפָנָיו, שֶׁהוּא תּוֹבֵעַ דִּין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, וּבַיּוֹם הַזֶּה נִתֶּנֶת לוֹ רְשׁוּת לְכַסּוֹת אֶת פֶּתַח הַמֶּלֶךְ, וְהַלְּבָנָההרומזת למלכות מִתְכַּסָּה לְפָנִים, היינו כיסוי כוחה למשוך הנהגת הרחמים בדין, עַד שֶׁיִּגָּזֵר הַדִּין עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַכֹּל גָּלוּי לִפְנֵי הקב"ה, לֹא צָרִיךְהדבר להיעשות אֶלָּא בְדִין. כפי סדרי הדין שגזרה חכמתו יתברך
בלשון הזוהר
כְּהַאי גַוְונָא שַׁוֵּי קב"ה קַמֵּיהּ לְהַאי דְּאִיהוּ תָּבַע דִּינָא קַמֵּי מַלְכָּא עַל כָּל בְּנֵי עַלְמָא. וּבְהַאי יוֹמָא אִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְכַסָּאָה פִּתְחָא דְמַלְכָּא וְסִיהֲרָא אִתְחָפַיא לְגוֹ עַד דְּיִתְגְּזָר דִּינָא עַל כָּל בְּנֵי עַלְמָא. וְאע"ג דְּכֹלָּא אִתְגְּלִי קַמֵּי קב"ה לֹא בָּעֵי אֶלָּא בְּדִינָא.
הכל כגון אחד מעלה ומטה - השוטר תובע דין והעדים הם עיני ה המשוטטים בעולם
הַכֹּל כְּגָוֶן אֶחָדסדרי המשפט והדין מַעְלָה וּמַטָּה, חלק מהנהגת הדין היא שסדריה יפעלו לפי סדרי הדין שלמטה, ומשום כך הִתְקִין כִּסֵּא דִין בַּיּוֹם הַזֶּה, וְהַשּׁוֹטֵר בָּא וְתוֹבֵעַ דִּין עַל כָּל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי דַרְכּוֹ וּכְפִי מַה שֶּׁעָשָׂה, וְהָעֵדִים בָּאִים וּמְעִידִים עַל כָּל מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָעוֹלָם. וְאֵלּוּ הֵם עֵינֵי ה',הם אותם העדים שֶׁהֵם מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָעוֹלָם. וְכַמָּה הֵם עֵינֵי ה', מלאכי השגחה העומדים בהנהגת עיני ה' שֶׁאֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן, שֶׁהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָעוֹלָם, וְרוֹאִים כָּל מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָעוֹלָם.וכמאמר הכתוב שבעה אלה עיני ה' המה משותטטים בכל הארץ, שבעה כנגד ז' ספירות, ותחת כאו"א מהם לאין חשבון,
בלשון הזוהר
כֹּלָּא כְּגַוְונָא חָדָא עֵילָא וְתַתָּא אַתְקִין כֻּרְסְיָיא דְּדִינָא בְּהַאי יוֹמָא וסָנְטִירָא אֲתָא וְתָבַע דִּינָא עַל כָּל עוֹבְדֵי בְּנֵי עַלְמָא כָּל חַד וְחַד כְּפוּם אָרְחוֹי וּכְפוּם מַה דְּעֲבַד. וְסָהֲדִין אַתְיָין וְסָהֲדֵי עַל כָּל עוֹבְדֵי בְּנֵי עַלְמָא וְאִלֵּין אִינוּן עֵינַי יהו"ה דְּאִינוּן מֵשָׁטְטֵי בְּכָל עַלְמָא וְכַמָּה אִינוּן עֵינַי יהו"ה דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבְּנָא דְּקָא אָזְלֵי וּמֵשָׁטְטֵי בְּכָל עַלְמָא וְחָמָאן כָּל עוֹבְדֵי בְּנֵי עַלְמָא.
אוי למי שלא משגיח במעשיו - העדים מעידים לפני המלך והשוטר תובע דין על כל אחד
אוֹי לְאוֹתָם שֶׁאֵינָם מַשְׁגִּיחִים וְלֹא מִסְתַּכְּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, שֶׁהֲרֵי לְגַבֵּיהֶם ובשבילם עוֹמְדִים הָעֵדִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַלָּלוּ, וּמַשְׁגִּיחִים וְרוֹאִים אֶת כָּל מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים, וְאוֹמְרִים, שֶׁהֲרֵי הֵםעצמם על זה נתמנו להיות עוֹלִים וּמְעִידִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשּׁוֹטֵר הַזֶּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְתוֹבֵעַ דִּין: פְּלוֹנִי עָבַר עַל דִּין, וּפְלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ. וַהֲרֵי כָּאן עֵדִים. וְעַד שהקב"ה לֹא שׁוֹאֵל אוֹתָם, אֵין לָהֶם רְשׁוּת לְהָעִיד, וכפי כל סדרי הדין בבית דין של מטה, ורק אחר ששואלם אָז הֵם עֵדִיםבשלמות שֶׁלאותה הָעֵדוּת. שעד עכשיו היו הם רק עדי ראייה ועדיין לא השלימו הגדת עדותם
בלשון הזוהר
וַוי לְאִינוּן דְּלָא מַשְׁגִּיחִין וְלֹא מִסְתַּכְּלִין בְּעוֹבָדֵיהוֹן דְּהָא לְגַבַּיְיהוּ קָיְימִין אִלֵּין סָהֲדֵי מַלְכָּא וּמַשְׁגִּיחִין וְחָמָאן כָּל מַה דְּאִינוּן עָבְדִין וְקָאַמְרֵי דְּהָא אִינוּן סָלְקֵי וְסָהֲדֵי קַמֵּי מַלְכָּא וְהַאי סָנְטִירָא קָאִים קַמֵּי מַלְכָּא וְתָבַע דִּינָא פְּלוֹנִי עָבַר דִּינָא פְּלוֹנִי עֶבֶד כָּךְ. וְהָא הָכָא סָהֲדֵי. וְעַד דקב"ה לֹא שָׁאִיל לוֹן לֵית לוֹן רְשׁוּ לְסָהֲדַא. כְּדֵין אִינוּן סָהֲדֵי סַהֲדוּתָא.
בבית המלך היכל אש לבנה ואש שחורה שני סופרים כותבים בשעת הדין על עגול האש
וְהַכֹּל נִכְתָּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּפֶתֶק. בסוד נכתם עונך לפני- וענינו קיום הדבר בְּבֵית הַמֶּלֶךְ יֵשׁ הֵיכָל אֶחָד. הַהֵיכָל הַזֶּה מָלֵא בְּאֵשׁ לְבָנָה, וְהָאֵשׁ הַזּוֹ מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּעִגּוּל,שהיא נצחית ואין לה התחלה וסוף וְהַשְּׁבִיבִים לוֹהֲטִים, וְזֶה לֹא פוֹסֵק לְעוֹלָמִים. בְּתוֹךְ הַהֵיכָל הַזֶּה יֵשׁ הֵיכָל אַחֵר מָלֵא אֵשׁ שְׁחוֹרָה, שֶׁלֹּא פוֹסֶקֶת לְעוֹלָמִים. שְׁנֵי סוֹפְרִים עוֹמְדִים תָּמִיד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. בִּשְׁעַת הַדִּין מְעִידִים כָּל הָעֵדִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אוֹתָם עֵדִים נ"א סוֹפְרִים) נוֹטְלִים מֵאוֹתוֹ עִגּוּל שֶׁל אֵשׁ לְבָנָה, וְכוֹתְבִים עָלָיו בְּאוֹתָהּ הָאֵשׁ הַשְּׁחֹרָה.כענין כתיבת הדיו על הקלף
בלשון הזוהר
וְכֹלָּא אַכְתִּיב קַמֵּי מַלְכָּא בְּפִּתְּקָא. בְּבֵי מַלְכָּא אִית חַד הֵיכָלָא הֵיכָלָא דָּא מִלַּיָּא אֶשָׁא חִוְּורָא וְהַאי אֶשָׁא מִתְגַּלְגְּלָא בְּפַלְקָא וְלָהִיט שְבִיבַן וְהַאי לֹא פָּסִיק לְעָלְמִין. לְגוֹ הַאי הֵיכָלָא אִית הֵיכָלָא אוֹחֲרָא מִלַּיָּא אֶשָׁא אוּכְמָא דְּלָא פָּסִיק לְעָלְמִין תְּרֵין סוֹפְרִין קָיְימִין תָּדִיר קַמֵּי מַלְכָּא. בְּשַׁעְתָּא דְּדִינָא סַהֲדִין כָּל סָהֲדֵי קַמֵּי מַלְכָּא. אִינוּן סַהֲדִין נָטְלִין מֵהַהוּא פָלְקַא דְּאֶשָׁא חִוְּורָא וְכִתְבֵי עֲלֵיהּ בְּהַהוּא אֶשָׁא אוּכְמָא.
המלך מעכב הדין עד זמן ידוע אולי יחזרו בתשובה ואם לא הכרוז מכריז ומוסר לשוטר
וְאָז הַמֶּלֶךְ מְעַכֵּב אֶת הַדִּין עַד זְמַן יָדוּעַ,הקצוב מראש ע"פ סדרי ההנהגה העליונה, אוּלַי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יַחְזְרוּ בִתְשׁוּבָה. אִם יַחְזְרוּ - נִקְרָעִים הַפְּתָקִים. וְאִם לֹא - הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב, וְכָל אוֹתָם שֶׁל בֵּית הַזְּכוּת עוֹמְדִים לְפָנָיו, הַכָּרוֹז קָם וּמַכְרִיז: פְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ, מִי יְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת? אִם יֵשׁ מִי שֶׁיְּלַמֵּד עָלָיו זְכוּת - יָפֶה. וכאן שואל כיון וְאִם לֹא - הוּא נִמְסָר לַשּׁוֹטֵר. וְהַכֹּל יוֹדֵעַ הקב"ה לָמָּה צָרִיךְ אֶת כָּל זֶה? שֶׁלֹּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִּתְחוֹן פֶּה לִבְנֵי הָעוֹלָם,שאין העולם מתנהל על פי סדרי דין, אֶלָּא לְהַרְאוֹת שֶׁהַכֹּל עוֹשֶׂה בְּדֶרֶךְ אֱמֶת,שנקבעה מראשית אחרית וְנוֹחַ לְפָנָיו מִי שֶׁנִּצָּל מִן הַדִּין.הקב'ה שמח במי שניצל מעונש הדין וְאִם תֹּאמַר, מִנַּיִן לָנוּ? זֶה נִמְסַר לַחֲכָמִים. וַאֲפִלּוּ לְמִי שֶׁאֵין יוֹדְעִים, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל, יַשְׁגִּיחַ בְּמַה שֶּׁהוּא בְּנִגְלֶה,כאן למטה בעוה"ז ולפ"ז וְיֵדַע מַה שֶּׁהוּא בְּנִסְתָּר,בעולם העליון שֶׁהֲרֵי הַכֹּל בְּגָוֶן אֶחָד. כָּל מַה שֶּׁמִּנָּה הקב"ה בָּאָרֶץ, הַכֹּל הוּא כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין מַלְכָּא אָחְמִיץ דִּינָא עַד זִמְנָא יְדִיעָא דִּילְמָא בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְהַדְּרוּן בִּתְשׁוּבָה. אִי יְהַדְּרוּן פִּתְקִין נִקְרָעִין וְאִי לָאו - מַלְכָּא יָתִיב וְכָל אִינוּן דְּבֵי זְכוּתָא קָיְימֵי קַמֵּיהּ. כָּרוֹזָא קָם וְכָרִיז פְּלוֹנִי עֶבֶד כָּךְ מַאן יוֹלִיף עֲלֵיהּ זְכוּת. אִי אִית מַאן דְּיוֹלִיף עֲלֵיהּ זְכוּת - יְאוּת. וְאִי לָאו - הָא אִתְמָסַר לְסָנְטִירָא וְכֹלָּא יָדַע קב"ה אַמַּאי אִצְטְרִיךְ לְכָל דָּא אֶלָּא בְּגִין בְּגִין דְּלָא יְהֵא פִּטְרָא דְפוּמָא לִבְנֵי עַלְמָא אֶלָּא לְאַחֲזָאָה דְּכֹלָּא עָבִיד בְּאֹרַח קְשׁוֹט וְנִיחָא קַמֵּיהּ מַאן דְּאִשְׁתְּזִיב מִן דִינֵיהּ. וְאִי תֵימָא מְנָא לָן, הַאי אִתְמָסַר לַחֲכִימִין. ואפ' לְמַאן דְּלָא יָדְעֵי מַאן דְּבָּעֵי לְאִסְתַּכָּלָא יַשְׁגַּח בַּמֶּה דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְּיָיא וְיָדַע בַּמֶּה דְּאִיהוּ בְּסִתְרָא דְּהָא כֹּלָּא כְּגַוְונָא חָדָא כָּל מַה דְּפָּקִּיד קב"ה בְּאַרְעָא כֹּלָּא אִיהוּ כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא.
ביום ראש השנה השוטר מכסה פתח המלך ותובע דין ומצוה לתקע שופר לעורר רחמים
הַיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא יוֹם הַדִּין, וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּכִסֵּא הַדִּין, הַשּׁוֹטֵר בָּא וּמְכַסֶּה אֶת פֶּתַח הַמֶּלֶךְ וְתוֹבֵעַ דִּין. וְאַף עַל גַּב שהקב"ה אוֹהֵב אֶת הַדִּין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט מְנַצַּחַת אַהֲבַת בָּנָיו אֶת אַהֲבַת הַדִּין׳ (ישעיה סא, ח). וּבְשָׁעָה שֶׁהַשּׁוֹטֵר קָם לִטְעֹן דְּבָרִים עֲלֵיהֶם, הוּא מְצַוֶּה לִתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָר, כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה בְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר. אוֹתוֹ הַקּוֹל עוֹלֶה, כָּלוּל בְּאֵשׁ רוּחַ וּמַיִם, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם קוֹל אֶחָד, וּמִתְעוֹרֵר קוֹל אַחֵר לְמַעְלָה. כְּשֶׁאוֹתוֹ הַקּוֹל מִתְעוֹרֵר מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה, אֲזַי כָּל הַטְּעָנוֹת שֶׁטּוֹעֵן אוֹתוֹ מְקַטְרֵג מִתְעַרְבְּבוֹת. בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹצֵא יִצְחָק לְבַדּוֹ, וְקוֹרֵא לְעֵשָׂו, לְהַטְעִים אוֹתוֹ תַּבְשִׁילִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, כָּל אֶחָד כְּפִי דַרְכּוֹ, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה ׳וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ אֶת פְּנֵי הַבְּרִיּוֹת, וְנִפְרַד, וְשׁוֹכֵב עַל מִטַּת הַדִּין, וְקוֹרֵא לְעֵשָׂו וְאוֹמֵר, וְצוּדָה לִּי צָיִדה וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים, וְהָבִיאָה לִּי׳ (בראשית כז).
בלשון הזוהר
יוֹמָא דר"ה אִיהוּ יוֹמָא דְּדִינָא וּמַלְכָּא יָתִיב בְּכֻּרְסְיָיא דְּדִינָא סָנְטִירָא קָא אָתֵי וְחֲפֵי פִּתְחָא דְמַלְכָּא וְתָבַע דִּינָא. וְאָף עַל גַּב דקב"ה רָחִים לֵיהּ לְדִינָא כד"א ׳כִּי אֲנִי יהו"ה אוֹהֵב מִשְׁפָּט נֶצַח רְחִימוֹי דִּבְנוֹי לְרֶחִימוּ דְּדִינָא׳. וּבְשַׁעֲתָא דְּסַנְטִירָא קָם לַמִּטְעָן מִלִּין עֲלַיְיהוּ. פַּקִּיד לְמִתְקָע בְּשׁוֹפָר בְּגִין לְאַתְעָרָא רַחֲמֵי מִתַּתָּא לְעֵילָא בְּהַהוּא שׁוֹפָר. סָלְקָא הַהוּא קָלָא כְּלִילָא בְּאֶשָׁא וְרוּחָא וּמַיָא. וְאִתְעֲבִיד מִנַּיְיהוּ קָלָא חָדָא וְאִתְעַר קָלָא אָחֳרָא לְעֵילָא. כַּד הַהוּא קָלָא אִתְעַר מֵעֵילָא וּמִתַּתָּא כְּדֵין כָּל טְעָנוֹת דְּקָא טָעִין הַהוּא מְקַטְרְגָא מִתְעָרְבֵי בְּיוֹמָא דר"ה נָפִיק יִצְחָק בִּלְחוֹדוֹי וְקָרֵי לְעֵשָׂו לְאַטְעָמָא לֵיהּ תַּבְשִׁילִין דְּכָל עַלְמָא כְּפוּם אָרְחוֹי. דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעְתָּא וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מַרְאוֹת דְּנָפִיק מִנֵּיהּ מַאן דְּאַחְשַׁךְ אַפֵּי בִּרְיָין וְאִתְפְּרַשׁ וְשָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ דְּדִינָא וְקָרֵי לְעֵשָׂו וְאָמַר וְצוּדָה לִי צֵידָה וְעָשָׂה לִי מַטְעַמִּים וְהָבִיאָה לִי.
ורבקה אמרה אל יעקב בנה - יעקב מתעורר מלמטה בתפלות והקל קול יעקב עולה בשופר
׳וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ׳ (בראשית כז, ו) - אֲהוּב נַפְשָׁהּ, הַבֵּן הָאָהוּב שֶׁנִּמְסַר לָהּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וּמְצַוָּה אוֹתוֹ שֶׁהוּא יִתְעוֹרֵר בְּאוֹתָם מַטְעַמִּים שֶׁלּוֹ. וְיַעֲקֹב מִתְעוֹרֵר מִלְּמַטָּה, מְלֻבָּשׁ בִּתְפִלּוֹת וּבְבַקָּשׁוֹת, וְהַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב בְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר שֶׁעוֹלֶה, וּמִתְעוֹרֵר יַעֲקֹב אֵלָיו, וְנִקְרָב עִמּוֹ, וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל, וְנִכְלָלִים זֶה עִם זֶה. כֵּיוָן שֶׁנִּכְלָל עִמּוֹ, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן, זֶה יַיִן הַמְשֻׁמָּר, הַיַיִן שֶׁהוּא שִׂמְחַת הַלֵּב, הַסּוֹד שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא. אָז - ׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו׳ (בראשית כז, כז) - הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹלוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת. וַיְבָרֲכֵהוּ - נָח הָרֹגֶז וְשָׂמֵחַ הַלֵּב, וְהַכֹּל הוּא רַחֲמִים.
בלשון הזוהר
׳וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בָּנָה׳ (בראשית כז, ו) - רְחִימָא דְנָפְשָה בָּנָה רְחִימָא דְּאִתְמָסַר לָהּ מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עַלְמָא. וּפְּקִידָּת לֵיהּ לְאַתְעָרָא אִיהוּ בְּאִינוּן מַטְעַמִּים דִילֵיהּ. וְיַעֲקֹב אִתְעַר מִתַּתָּא מִתְלַבֵּשׁ בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין. וְהַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב בְּהַהוּא שׁוֹפָר דְּקָא סָלִיק וְאִתְעַר יַעֲקֹב לְגַבֵּיהּ וְאִתְקְרִיב בַּהֲדֵיהּ וְיֵשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וְאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא. כֵּיוָן דְּאִתְכְּלִיל בַּהֲדֵיהּ וַיָּבֵא לוֹן יַיִן דָּא יַיִן דְּמִנְטְרָא יַיִן דְּהוּא חֲדוּ דְלִבָּא רָזָא דְּעָלְמָא דְאָתֵי כְּדֵין - ׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו׳ - צְלוֹתָא דְּסָלְקִין וּבָעוּתִין וַיְבָרְכֵהוּ. - נָח רוּגְזָא וְחָדֵי לָבֹא וְכֹלָּא אִיהוּ רַחֲמֵי.
כשנכלל ביעקב כל החילות שהיו מזמנים התפזרו וישראל יצאו מהדין בשמחה וברכות
׳כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו׳. כל מעשה הברכות נדרש כאן על יום ראש השנה: יצחק הוא מדת הדין היושבת על כסא הדין, עשו הוא המקטרג, ה׳סנטירא׳ התובע דין על העולם, ויעקב הם ישראל המתעוררים מלמטה בתפלות ובקול השופר, ונכלל יצחק ביעקב ונח הרוגזכֵּיוָן שֶׁנִּכְלַליצחק בְּיַעֲקֹב, כָּל אוֹתָם חֲיָלוֹת וּגְבוּרוֹת שֶׁהָיוּ מְזֻמָּנִיםלדין הִתְפַּזְּרוּ, וְלֹא נִמְצְאוּ שָׁם.כענין שתוקעים ומריעים כדי לערבב את השטן וְיִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים מִן הַדִּין בְּשִׂמְחָה וּבִבְרָכוֹת. ׳וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו׳ (בראשית כז, ל) - בַּיּוֹם הַזֶּה, בְּשִׂמְחָה וּבִבְרָכוֹת עֶלְיוֹנוֹת, ׳וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ׳ - טוֹעֵן טְעָנוֹת מִמַּעֲשֵׂי הָעוֹלָם,לקטרג עליהם (בעה"ס) ו׳טעין טועני׳ יש בו גם לשון טענה, שהמשא שהוא נושא הוא טענותיו ׳וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים׳ (בראשית כז, לא) - לְשׁוֹנוֹ חַדָּה לִטְעֹן טְעָנוֹת.שה׳מטעמים׳ שלו הם הטענות מְסַדֵּר עֵדִים,הם עיני ה' המשוטטות בכל העולם ורואות את מעשי בני האדם ׳וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר׳יקם אבי ויאכל מציד בנו׳, כלומר׳ - יָקֻם אָבִי, יִתְעוֹרֵר עִם דִּינָיו, וְיֹאכַל כַּמָּה מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם שֶׁמָּצָאתִי. ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד׳ (בראשית כז, לג) - שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִפָּרֵד מִכְּלָל שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְשִׂמְחָה.ולכן חרד מתביעת המקטרג, שכבר נכלל ברחמים ואין בידו לשוב אל הדין ׳וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִדהוא יעקב, שצד ציד׳ - בְּכַמָּה תְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, ׳וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה׳. ׳כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי׳ (בראשית כז, לד) - (יִצְחָק) ׳אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וְגוֹ'׳ - שֶׁרָאָה שֶׁהֲרֵי צֵידוֹ לֹא הָיָה כְלוּם.שכל טענותיו נתבטלו ולא נשמעו עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר לוֹ, ׳הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְגוֹ'׳ - אֵלּוּ הַחֲזָקִים וְהַהֲמוֹנִים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים,שעליהם ניתנה לו שליטה ולא על ישראל וְזֶה קָשֶׁה לוֹ מֵהַכֹּל.שישראל ניצלו מידו ׳וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב׳ (בראשית כז, מא) - לָלֶכֶת אַחֲרָיו וּלְהִתְגָּרוֹת בּוֹ תָּמִיד.שהמקטרג אינו מרפה מישראל גם אחר ראש השנה, ועל כן יעקב שב בתשובה ובתענית בימים שבין ראש השנה ליום הכפורים
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִיהוּ אִתְכְּלִיל בְּיַעֲקֹב כָּל אִינוּן חַיָּילִין וְתוּקְפִין וְרוּגְזִין דְּהֲווּ זְמִינִין אִתְבַּדְּרוּ וְלֹא אִשְׁתַּכָּחוּ תַּמָּן וְיִשְׂרָאֵל נָפְקִין מִן דִּינָא בְּחֶדְוָה וּבְּבִרְכָאן. ׳וַיְהִי אַךְ יָצָא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו׳ - בְּיוֹמָא דָּא בְּחֶדְוָה וּבְּבִרְכָאן עִלָּאִין ׳וְעָשׂוּ אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ׳ - טָעִין טוֹעָנֵי מֵעוֹבְדֵי דְּעָלְמָא. ׳וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים׳ - חָדִיד לִישָׁנֵיהּ לַמִּטְעָן טְעָנוֹת. אַתְקִין סָהֲדֵי ׳וַיָּבֹא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר׳ - יָקוּם אָבִי, יִתְעַר בְּדִינוֹי. וַיֹּאכַל כַּמָּה עוֹבָדִין בִּישִׁין דְּכָל עַלְמָא דְּקָא אַשְׁכַּחְנָא ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד׳ - דְּהָא לֹא יָכִיל לְאִתְפָּרְשָׁא מִכְּלָלָא דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ בְּחֶדְוָה. וַיֹּאמֶר מִי אֵיפֹה ׳הוּא הַצַּד צַיִד׳ - בְּכַמָּה צְלוֹתִין וּבָעוּתִין ׳וְאוֹכֵל מִכָּל בְּטֶרֶם תָּבֹא וַאֲבָרַכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה׳. ׳כִּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי׳ - (יִצְחָק) ׳אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה וְגו'׳. - דְּחָמֵי דְּהָא צֵידוֹ לֹא הֲוָה כְּלוּם. עַד לְבָתַר אָמַר לֵיהּ ׳הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה וְגו'׳. - אִלֵּין תַּקִּיפִין וְאֻכְלוּסִין דִּשְׁאָר עַמִּין וְדָא קַשְׁיָא לֵיהּ מִכֹּלָּא. ׳וָיִשְטוֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב׳ - לְמֵיזַל אֲבַתְרֵיהּ וּלְקַטְרְגָא לֵיהּ תָּדִיר.
יעקב הלך בימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ושב בתשובה ותענית עד שבא עשו עם ארבע מאות
ה] וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. יבאר כי ענין זה שהיה בין יעקב לעשיו היה בימים הללו שבין ר''ה ליוה''כ והוא סימן לדורות וְיַעֲקֹב הָלַךְ בְּאוֹתָם יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, בָּרַח לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ. שָׁב בִּתְשׁוּבָה, וְשָׂם עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית, עַד שֶׁבָּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אָז יוֹדְעִים יִשְׂרָאֵללדורותיהם שֶׁעֵשָׂו ׳בָּא, הוא הקטגור וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ אלו הם ארבע מאות בתי דינים דחציפי [לעורר דין מצד ד' אותיות דאדנ''י] ׳ (בראשית לג, א) - כֻּלָּם מְקַטְרְגִים מְזֻמָּנִים לְקַטְרֵג לָהֶם. עליהם מִיָּד - ׳וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ׳ - וְהִרְבָּה בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת. ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי וְגוֹ '׳ (בראשית לב, י). עַד שֶׁנָּטַל עֵצָהאלא שהקדים התפילות והבקשות להעצה וְאָמַר, כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי כדי להרחיק הס''א ממנו, - וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה וְגוֹ' - ׳עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְגוֹ'׳וענין הדורון לס"א בכמה הבחנות, ונתבאר לעיל (פרשת נח) שעי"ז קטגור נעשה סנגור כדוגמת שעיר המשתלח עי"ש. (בראשית לב, טו).
בלשון הזוהר
וְיַעֲקֹב אָזִיל בְּאִינוּן יוֹמִין דְּבֵין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים עָרִיק לְאִשְׁתְּזָבָא מִנֵּיהּ. תָּב בִּתְיוּבְתָּא שַׁוֵּי גַּרְמֵיהּ בְּתַּעֲנִיתָא עַד דְאָתֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַי"ה כְּדֵין יָדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְעֵשָׂו ׳בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ׳ - כֻּלְּהוּ מְקַטְרְגֵי זְמִינִין לְקַטְרְגָא לוֹן ׳וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וְיֵצֶר לוֹ׳ - סַגֵּי בְּעָלוֹתין וּבָעוּתִין וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹקַי אָבִי אַבְרָהָם וְאַלְקֵי אָבִי וְגו'. עַד דְּנָטִיל עֵיטָא וְאָמַר כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָּנָיו בַּמִּנְחָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנַי ׳וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְּיָדוֹ מִנְחָה וְגו'׳ עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים וְגו'
גמלים - זה נחש כמין גמל שרכב עליו סמאל בפתוי אדם ומי שרואה גמל בחלום ניצל ממות
יב] גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת.יח. לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָגְּמַלִּים וְגוֹ', כָּךְ הוּא הַצַּד שֶׁלּוֹ. היינו הצד של הס''א הופעתו בגמל דייקא גְּמַלִּים הוּא נָחָשׁ, כְּמִין גָּמָל. גדול העומד על רגליו שכך היה בתחילה בְּשָׁעָה שֶׁפִּתָּה סָמָאֵ"ל אֶת אָדָם, הראשון להחטיאו בעץ הדעת רָכַב עַל נָחָשׁ כְּמִין גָּמָל. שָׁנִינוּ, מִי שֶׁרוֹאֶה גָמָל בַּחֲלוֹמוֹ, מִיתָה נִקְנְסָה עָלָיו מִלְמַעְלָה וְנִצּוֹל מִמֶּנָּה. וניצול היינו מצד שהגיע דבר אחר בגמול זה וְהַכֹּל אֶחָד.גמל ונחש שהביא מיתה לעולם ענין אחד הוא.
בלשון הזוהר
גְּמַלִּים וְגו', כָּךְ הוּא סִטְרָא דִילֵיהּ גְּמַלִּים הוּא נָחָשׁ כָּמִין גָּמַל. בְּשַׁעְתָּא דְּפַתֵּי סמאל לָאָדָם אַרְכִּיב עַל נָחָשׁ כָּמִין גָּמַל. תָנֵינָן, מַאן דְּחָמֵי גָּמַל בְּחַלְמֵיהּ מִיתָה נִקְנְסָה עָלָיו מִלְּמַעְלָה וְאִשְׁתְּזִיב מִינָהּ. וְכֹלָּא חַד.
עשו חזר לאפוטרופוס של יעקב ובשעת נעילה נפרד מהעם הקדוש ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית
וְאָז חָזַר עֵשָׂוורצה היות לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל יַעֲקֹב, כביכול ללמד עליו זכות וְיַעֲקֹב לֹא רָצָה דֻבְשׁוֹ וְעֻקְצוֹ. של עשיו ומשום כך אמר ׳יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה [היינו עבודת ה' בעוה''ז] ׳ (בראשית לג, יד) - אָז - ׳וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ לשעיר - שכבר נמתקו הדינים ונסתיים פתחון פה של עשיו כנגד יעקב באותו שעה׳ (בראשית לג, טז) - מָתַי? זה היה בִּשְׁעַת נְעִילָה, כפי שהשעיר המשתלח נזרק מראש ההר בשעה זו שֶׁהֲרֵי נִפְרָד ׳מִן הָעָם׳ הַקָּדוֹשׁ. והקב"ה עוֹזֵב אֶת חֲטָאֵיהֶםשל עמ"י וּמְכַפֵּר עֲלֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ הַמְקַטְרֵג הוֹלֵךְ עִם אוֹתוֹ דוֹרוֹן בסוד אותו השעיר וְנִפְרָד מֵהֶם,אזי רוֹצֶה הקב"ה לִשְׂמֹחַ עִם בָּנָיו. מַה כָּתוּב? ׳וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וְגוֹ'׳ (בראשית לג, יז). ׳עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת׳ - כֵּיוָן שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, בצילא דמהימנותא הֲרֵי נִצּוֹלוּ מִן הַמְקַטְרֵג, והקב"ה שָׂמֵחַ עִם בָּנָיו. אַשְׁרֵי חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. (ע"כ רעיא מהימנא).
בלשון הזוהר
וּכְדֵין אַהֲדַר עֵשָׂו אָפֹּטְרוֹפוֹסָא דְּיַעֲקֹב וְיַעֲקֹב לֹא בָּעָא דוּבְשֵיהּ ועוּקְצְיהּ. ׳יַעֲבֹר נָא אֲדוֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ׳. כְּדֵין - ׳וַיֵּשֶׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ׳ - אֵימָתַי בִּשְׁעַת נְעִילָה דְּהָא אִתְפְּרַשׁ מְעָמַא קַדִּישָׁא וְקב"ה שָׁבִיק לחוביהון וְכִפֶּר עֲלַיְיהוּ. כֵּיוָן דְּהַהוּא מְקַטְרְגָא אֲזַל בְּהַהוּא דּוֹרוֹנָא וְאִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ בָּעֵי קַב"ה לְמֶחֱדֵי בִּבְנוֹי מַה כְּתִיב ׳וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בֵּית וְגו'׳. - ׳עַל כֵּן קְרָא שָׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת׳. - כֵּיוָן דְּיָתְבוּ בַּסֻּכּוֹת הָא אשתזיבו מִן מְקַטְרְגָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָדֵי בִּבְנוֹי. זַכָּאָה חוּלְקֵהוֹן בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי:
אך בעשור לחדש השביעי יום הכפרים
סוד זווג האם העליונה ושעיר לעזאזל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.