ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 39: מצוה לתקע שופר בראש השנה יום הדין - סוד המקטרג ומעשה יעקב ועשו במטעמים › פיסקה 10 (ק ע"א)

ורבקה אמרה אל יעקב בנה - יעקב מתעורר מלמטה בתפלות והקל קול יעקב עולה בשופר

אמור · מצוה לתקע שופר בראש השנה יום הדין - סוד המקטרג ומעשה יעקב ועשו במטעמים · מאמר 39 · פיסקה 10 · דף ק ע"א

לשון הזוהר

׳וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בָּנָה׳ - רְחִימָא דְנָפְשָה בָּנָה רְחִימָא דְּאִתְמָסַר לָהּ מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עַלְמָא. וּפְּקִידָּת לֵיהּ לְאַתְעָרָא אִיהוּ בְּאִינוּן מַטְעַמִּים דִילֵיהּ. וְיַעֲקֹב אִתְעַר מִתַּתָּא מִתְלַבֵּשׁ בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין. וְהַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב בְּהַהוּא שׁוֹפָר דְּקָא סָלִיק וְאִתְעַר יַעֲקֹב לְגַבֵּיהּ וְאִתְקְרִיב בַּהֲדֵיהּ וְיֵשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וְאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא. כֵּיוָן דְּאִתְכְּלִיל בַּהֲדֵיהּ וַיָּבֵא לוֹן יַיִן דָּא יַיִן דְּמִנְטְרָא יַיִן דְּהוּא חֲדוּ דְלִבָּא רָזָא דְּעָלְמָא דְאָתֵי כְּדֵין - ׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו׳ - צְלוֹתָא דְּסָלְקִין וּבָעוּתִין וַיְבָרְכֵהוּ. נָח רוּגְזָא וְחָדֵי לָבֹא וְכֹלָּא אִיהוּ רַחֲמֵי.

תרגום

׳וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ׳ (בראשית כז, ו) - אֲהוּב נַפְשָׁהּ, הַבֵּן הָאָהוּב שֶׁנִּמְסַר לָהּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וּמְצַוָּה אוֹתוֹ שֶׁהוּא יִתְעוֹרֵר בְּאוֹתָם מַטְעַמִּים שֶׁלּוֹ. וְיַעֲקֹב מִתְעוֹרֵר מִלְּמַטָּה, מְלֻבָּשׁ בִּתְפִלּוֹת וּבְבַקָּשׁוֹת, וְהַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב בְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר שֶׁעוֹלֶה, וּמִתְעוֹרֵר יַעֲקֹב אֵלָיו, וְנִקְרָב עִמּוֹ, וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל, וְנִכְלָלִים זֶה עִם זֶה. כֵּיוָן שֶׁנִּכְלָל עִמּוֹ, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן, זֶה יַיִן הַמְשֻׁמָּר, הַיַיִן שֶׁהוּא שִׂמְחַת הַלֵּב, הַסּוֹד שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא. אָז - ׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו׳ (בראשית כז, כז) - הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹלוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת. וַיְבָרֲכֵהוּ - נָח הָרֹגֶז וְשָׂמֵחַ הַלֵּב, וְהַכֹּל הוּא רַחֲמִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ורבקה אמרה אל יעקב בנה׳ - רחימא דנפשה בנה רחימא דאתמסר לה מיומא דאתברי עלמא. ופקידת ליה לאתערא איהו באינון מטעמים דיליה. ויעקב אתער מתתא מתלבש בצלותין ובעותין. והקול קול יעקב בההוא שופר דקא סליק ואתער יעקב לגביה ואתקריב בהדיה ויש לו ויאכל ואתכליל דא בדא. כיון דאתכליל בהדיה ויבא לון יין דא יין דמנטרא יין דהוא חדו דלבא רזא דעלמא דאתי כדין - ׳וירח את ריח בגדיו׳ - צלותא דסלקין ובעותין ויברכהו. נח רוגזא וחדי לבא וכלא איהו רחמי.

התרגום: ׳ורבקה אמרה אל יעקב בנה׳ (בראשית כז, ו) - אהוב נפשה, הבן האהוב שנמסר לה מיום שנברא העולם, ומצוה אותו שהוא יתעורר באותם מטעמים שלו. ויעקב מתעורר מלמטה, מלבש בתפלות ובבקשות, והקל קול יעקב באותו שופר שעולה, ומתעורר יעקב אליו, ונקרב עמו, ויגש לו ויאכל, ונכללים זה עם זה. כיון שנכלל עמו, ויבא לו יין, זה יין המשמר, היין שהוא שמחת הלב, הסוד של העולם הבא. אז - ׳וירח את ריח בגדיו׳ (בראשית כז, כז) - התפלות שעולות והבקשות. ויברכהו - נח הרגז ושמח הלב, והכל הוא רחמים.

מן המפרשים

הסולם: ורבקה אמרה אל יעקב וכו' : ורבקה, שהיא מלכות, אמרה אל יעקב בנה אהוב נפשה, בנה האהוב שנמסר לה מיום שנברא העולם, ומצוה אותו שיתעורר באלו מטעמים שלו. ויעקב נתעורר מלמטה, מתלבש בתפלות ובקשות. והקול קול יעקב בשופר ההוא שהוא מעלה.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: