משל למלך שלקח מאכל מלפניו והעלה לאורח - אף שלא אכל עמו מאכל המלך הוא אוכל
אמור · סעודה שלישית של שבת כשנקרה בה אורח - סוד שלחן המלך והאורח העליון · מאמר 25 · פיסקה 2 · דף צד ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי, לְמַלְכָּא דְּאִיעְרַע בֵּיהּ אוּשְׁפִּיזָא, וְנָטִיל מֵיכְלָא מִקַּמֵּיהּ, וְסַלְּקָא לְאוּשְׁפִּיזֵיהּ. אִשְׁתְּכַח אַף עַל גַּב דְּמַלְכָּא לָא אָכַל עִמֵּיהּ - מִמֵּיכְלָא דְּמַלְכָּא קָא אָכִיל, וּמַלְכָּא יָהִיב לֵיהּ לְמֵיכַל. וְכָל דָּא, בְּגִין דְּהוּא אוּשְׁפִּיזֵיה דְּמַלְכָּא. וּבְבֵי רַב הַמְנוּנָא סָבָא, לָא חַיְישֵׁי לְאוּשְׁפִּיזָא בְּשַׁעֲתָא דָּא, וּלְבָתַר מְסַדְּרֵי פָּתוֹרָא לְאוֹשְׁפִּיזָא. בְּהַאי יוֹמָא מִלּוּלָא אָסִיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר׳ (ישעיהו נח, יג) - וּתְנָן חֶפְצְךָ כְּתִיב, בְּגִין דְּהַאי יוֹמָא כָּל מְהֵימְנוּתָא אִתְקְשַׁר בֵּיהּ.
תרגום
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו, לְמֶלֶךְ שֶׁנִּקְרָה לוֹ אוֹרֵחַ, וְלָקַח מַאֲכָל מִלְּפָנָיו וְהֶעֱלָהוּ לָאוֹרֵחַ. נִמְצָא, אַף עַל גַּב שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא אָכַל עִמּוֹ - מִמַּאֲכַל הַמֶּלֶךְ הוּא אוֹכֵל, וְהַמֶּלֶךְ נָתַן לוֹ לֶאֱכֹל. וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁהוּא אוֹרֵחַ הַמֶּלֶךְ. וּבְבֵית רַב הַמְנוּנָא סָבָא לֹא חוֹשְׁשִׁים לְאוֹרֵחַ בְּשָׁעָה זוֹ, וְאַחַר כָּךְ עוֹרְכִים שֻׁלְחָן לָאוֹרֵחַ. בַּיּוֹם הַזֶּה אָסוּר דִּבּוּר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִמְּצֹא חֶפְצְךְ וְדַבֵּר דָּבָר׳ (ישעיה נח, יג) - וְשָׁנִינוּ, חֶפְצְךְ כָּתוּב, מִשּׁוּם שֶׁבְּיוֹם זֶה נִקְשֶׁרֶת בּוֹ כָּל הַמְּהֵימְנוּתָא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה רבי שמעון אבוי, למלכא דאיערע ביה אושפיזא, ונטיל מיכלא מקמיה, וסלקא לאושפיזיה. אשתכח אף על גב דמלכא לא אכל עמיה - ממיכלא דמלכא קא אכיל, ומלכא יהיב ליה למיכל. וכל דא, בגין דהוא אושפיזיה דמלכא. ובבי רב המנונא סבא, לא חיישי לאושפיזא בשעתא דא, ולבתר מסדרי פתורא לאושפיזא. בהאי יומא מלולא אסיר, הדא הוא דכתיב, ׳ממצוא חפצך ודבר דבר׳ (ישעיהו נח, יג) - ותנן חפצך כתיב, בגין דהאי יומא כל מהימנותא אתקשר ביה.
התרגום: אמר לו רבי שמעון אביו, למלך שנקרה לו אורח, ולקח מאכל מלפניו והעלהו לאורח. נמצא, אף על גב שהמלך לא אכל עמו - ממאכל המלך הוא אוכל, והמלך נתן לו לאכל. וכל זה משום שהוא אורח המלך. ובבית רב המנונא סבא לא חוששים לאורח בשעה זו, ואחר כך עורכים שלחן לאורח. ביום הזה אסור דבור, זהו שכתוב ׳ממצא חפצך ודבר דבר׳ (ישעיה נח, יג) - ושנינו, חפצך כתוב, משום שביום זה נקשרת בו כל המהימנותא.
מן המפרשים
מקדש מלך: ובבי רב המנונא סבא פי' ר"ה ס"ל דגם כד הוה אושפיזיה דהיינו שחל בשבת עצמו אין מבטלים ולא חיישינן לאושפיזא: בהאי יומא מלולא אסיר אגב שהזכיר ר"ש ענין סעודת שבת הזכיר ענין זה: כל מהימנותא אתקשר ביה נ"ב והבינה נק' שתיקה בסוד סייג…
אור החמה: ובבי רב המנונא סבא פליגי אר"ש ולא היו חוששים אל כבוד י"ט והיו מסדרים פתורא בסעודה שלישית ואח"כ מפני כבוד יום טוב היו חוזרים בליל י"ט מוצאי שבת ומסדרים פעם שנית ודחיקא להו מלתא סגי שהיו מבטלים כבוד אושפיזא שאינו נאה שיאכל בעל…
הסולם: א"ל ר"ש אבוי וכו': אמר לו ר' שמעון אביו. בדומה למלך, שקרה לו אורח, ולקח המאכל ממנו ונתן אל האורח. נמצא אע"פ שהמלך אינו אוכל עמו, הוא אוכל ממאכל המלך והמלך נותן לו לאכול. אף כאן השבת מבטלת סעודה השלישית, כדי שהאורח, שהוא ליל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: