סעודה שלישית של שבת כשנקרה בה אורח
סוד שלחן המלך והאורח העליון
הסעודה השלישית כשנקרה בה אורח - האם עוזבים אותה ונמצא האורח דחוי או פוגמים שלחן המלך
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַסְּעוּדָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, כְּשֶׁנִּקְרָה בָּהּ אוֹרֵחַ, הַאִם עוֹזְבִים אוֹתָהּ אוֹ לֹא עוֹזְבִים אוֹתָהּ? אִם לֹא עוֹזְבִים אוֹתָהּ, נִמְצָא הָאוֹרֵחַ דָּחוּי מִשֻּׁלְחַן הַמֶּלֶךְ. וְאִם עוֹזְבִים אוֹתָהּ, נִמְצָא פְגָם בְּשֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, סְעוּדָתָא תְּלִיתָאָה דְּשַׁבָּת, כַּד אִעְרַע בֵּיהּ אוֹשְׁפִּיזָא, שַׁבְקִין לֵיהּ אוֹ לָא שַׁבְקִין לֵיהּ, אִי לָא שַׁבְקִין לֵיהּ, אִשְׁתְּכַח אוּשְׁפִּיזָא דְּחַיָּיא מִפָּתוֹרָא דְּמַלְכָּא, אִי שַׁבְקִין לֵיהּ, אִשְׁתְּכַח פְּגִימוּ בִּסְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא.
משל למלך שלקח מאכל מלפניו והעלה לאורח - אף שלא אכל עמו מאכל המלך הוא אוכל
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו, לְמֶלֶךְ שֶׁנִּקְרָה לוֹ אוֹרֵחַ, וְלָקַח מַאֲכָל מִלְּפָנָיו וְהֶעֱלָהוּ לָאוֹרֵחַ. נִמְצָא, אַף עַל גַּב שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא אָכַל עִמּוֹ - מִמַּאֲכַל הַמֶּלֶךְ הוּא אוֹכֵל, וְהַמֶּלֶךְ נָתַן לוֹ לֶאֱכֹל. וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁהוּא אוֹרֵחַ הַמֶּלֶךְ. וּבְבֵית רַב הַמְנוּנָא סָבָא לֹא חוֹשְׁשִׁים לְאוֹרֵחַ בְּשָׁעָה זוֹ, וְאַחַר כָּךְ עוֹרְכִים שֻׁלְחָן לָאוֹרֵחַ. בַּיּוֹם הַזֶּה אָסוּר דִּבּוּר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִמְּצֹא חֶפְצְךְ וְדַבֵּר דָּבָר׳ (ישעיה נח, יג) - וְשָׁנִינוּ, חֶפְצְךְ כָּתוּב, מִשּׁוּם שֶׁבְּיוֹם זֶה נִקְשֶׁרֶת בּוֹ כָּל הַמְּהֵימְנוּתָא.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי, לְמַלְכָּא דְּאִיעְרַע בֵּיהּ אוּשְׁפִּיזָא, וְנָטִיל מֵיכְלָא מִקַּמֵּיהּ, וְסַלְּקָא לְאוּשְׁפִּיזֵיהּ. אִשְׁתְּכַח אַף עַל גַּב דְּמַלְכָּא לָא אָכַל עִמֵּיהּ - מִמֵּיכְלָא דְּמַלְכָּא קָא אָכִיל, וּמַלְכָּא יָהִיב לֵיהּ לְמֵיכַל. וְכָל דָּא, בְּגִין דְּהוּא אוּשְׁפִּיזֵיה דְּמַלְכָּא. וּבְבֵי רַב הַמְנוּנָא סָבָא, לָא חַיְישֵׁי לְאוּשְׁפִּיזָא בְּשַׁעֲתָא דָּא, וּלְבָתַר מְסַדְּרֵי פָּתוֹרָא לְאוֹשְׁפִּיזָא. בְּהַאי יוֹמָא מִלּוּלָא אָסִיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר׳ (ישעיהו נח, יג) - וּתְנָן חֶפְצְךָ כְּתִיב, בְּגִין דְּהַאי יוֹמָא כָּל מְהֵימְנוּתָא אִתְקְשַׁר בֵּיהּ.
כיצד לא נדחית סעודת המלך לאורח כשארבעה עשר חל בשבת עולה סעודת המלך לפסח
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, וְאֵיךְ אָנוּ עוֹשִׂים שֶׁלֹּא לַעֲרֹךְ (לְסַלֵּק) סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ לָאוֹרֵחַ, שֶׁהֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, עוֹלָה סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ לְפֶסַח, אַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ הָאוֹרֵחַ שֶׁלּוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, וְהֵיךְ עֲבִידְנָא דְּלָא לְסַדְּרָא (ס"א לסלקא) סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא לְאוּשְׁפִּיזָא, דְּהָא אַרְבֵּיסָר דְּחַל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, סַלְּקָא סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא לְפִסְחָא, אַף עַל גַּב דְּלָאו אִיהוּ אוּשְׁפִּיזֵיהּ.
אם הוא האורח שלו יכול להעלותו ואם לא אינו מעלה - פסח שונה מכמה גונים ממצות ומרורים
אָמַר לוֹ, כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר, שֶׁאִם הוּא הָאוֹרֵחַ שֶׁלּוֹ - (כָּל אוֹתוֹ יוֹם) יָכוֹל לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ, וְאִם לֹא - אֵינוֹ מַעֲלֶה אוֹתוֹ. וְאִם נֹאמַר שֶׁי"ד שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, נִדְחֵית סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ מִלִּפְנֵי סְעוּדַת הַפֶּסַח - שׁוֹנֶה הַפֶּסַח, שֶׁסְּעוּדַת שַׁבָּת נִדְחֵית מִכַּמָּה גְוָנִים: אֶחָד בִּשְׁבִיל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁאָדָם יִהְיֶה תָאֵב. וְאֶחָד מִשּׁוּם פֶּסַח. וַהֲרֵי לֶחֶם אֵינוֹ נִמְצָא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וָמַעְלָה, שֶׁעֲרִיכַת הַשֻּׁלְחָן בְּלִי לֶחֶם אֵינָהּ עֲרִיכָה.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ הָכִי אֲמֵינָא דְּאִי הוּא אוּשְׁפִּיזֵיהּ - (כל ההוא יומא) יַכְלָא לְסַלְּקָא לֵיהּ, וְאִי לָאו לָא סַלְּקָא לֵיהּ. וְאִי נֵימָא די"ד דְּחַל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, אִתְדַּחְיָיא סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא מִקַּמֵּי סְעוּדָתָא דְּפִסְחָא - שָׁאנֵי פֶּסַח, דִּסְעוּדָתָא דְּשַׁבָּת אִתְדַחְיָיא בְּכַמָּה גַּוְונִין: חַד, בְּגִין מַצוֹת וּמְרוֹרִים, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ דְּיִשְׁתְּכַח תָּאִיבָא. וְחַד, בְּגִין פֶּסַח וְהָא נָהֲמָא לָא אִשְׁתְּכַח מו' שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, דְּסִדּוּרָא דְּפָתוֹרָא בְּלָא נָהֲמָא, לָאו הוּא סִדּוּרָא.
ביין מתר כי הלב תאב - מעולם השתדלתי שלא בטלתי סעודת שבת חקל תפוחין קדישין מתברך
וְאִם תֹּאמַר בְּיַיִן - בְּיַיִן מֻתָּר, מִשּׁוּם שֶׁהַלֵּב תָּאֵב (שגורר. ס"א שגובר). אֲבָל מִיָּמַי הִשְׁתַּדַּלְתִּי שֶׁלֹּא בִטַּלְתִּי סְעוּדַת שַׁבָּת, אֲפִלּוּ אוֹתָם יָמִים שֶׁנִּמְצָא בּוֹ. בַּיּוֹם הַזֶּה חֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין מִתְבָּרֵךְ, וּמִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהַיּוֹם הַזֶּה הוּא הַקִּשּׁוּר שֶׁל הַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא בְּחַמְרָא - חַמְרָא שָׁארֵי, בְּגִין דְּתָאִיב (ס"א דגריר ס"א דגביר) לִבָּא. אֲבָל מִיוֹמָי אִשְׁתָּדַּלְּנָא דְּלָא בָּטִילְנָא סְעוּדָתָא דְּשַׁבָּת, אֲפִילּוּ אִינּוּן יוֹמֵי, דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ. בְּהַאי יוֹמָא חֲקַל דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין אִתְבְּרַךְ, וּמִתְבָּרְכָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְהַאי יוֹמָא קִשׁוּרָא הוּא דְּאוֹרַיְיתָא.
כך היה עושה רשבי בסעודת שבת עורך שלחנו ומשתדל במעשה מרכבה לקבל המלך
מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּךְ הָיָה עוֹשֶׂהונוהג רַבִּי שִׁמְעוֹןבעצמו בִּזְמַןנתבטלה מחמת אונס שֶׁעָלְתָה סְעוּדַת שַׁבָּת, ולא היו לפניו דברי מאכל היה עוֹרֵךְ שֻׁלְחָנוֹ וּמִשְׁתַּדֵּל בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, [הנוגעים לייחוד זו"ן שם אדנ'י בשם הוי"ה] וְהָיָה אוֹמֵר: הֲרֵי סְעוּדַת הַמֶּלֶךְז"א שֶׁיָּבא לֶאֱכֹל אֶצְלִי. המ"ן שמעלה ע'י' עסק התורה מִשּׁוּם כָּךְ נִמְצֵאת שַׁבָּת עֲדִיפָה בַּכֹּל מִכָּל הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים, וְנִקְרֵאתמצד עצמותה קֹדֶשׁ וְלֹאכשאר ימים טובים שנקראים מִקְרָא קֹדֶשׁ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָכִי הֲוָה עָבִיד רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּזִמְנָא דְּאִסְתְּלַּק סְעוּדָתָא דְּשַׁבָּתָא, מְסַדֵּר פָּתוֹרֵיהּ וְאִשְׁתְּדַּל בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וַהֲוָה אָמַר הָא סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא דְּיֵיתֵי לְמֵיכַל גַּבָּאי. בְּגִינֵי כַּךְ, שַׁבָּת, אִשְׁתְּכַח בְּכֹלָּא עָדִיף מִכָּל זִמְנִין וְחַגִּין, וְאִקְרֵי קֹדֶשׁ וְלָא מִקְרָא קֹדֶשׁ.
כל המועדים נקראים מקראי קדש חוץ מראש השנה ויום כפור שהם דין ואין בהם שמחה
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל הַמּוֹעֲדִים קוֹרְאִים בָּהֶם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. אפי' ר"ה ויוה"כ אֲבָל יוֹצְאִיםמכלל המועדים רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר שֶׁלֹּא נִמְצֵאת בָּהֶם שִׂמְחָה, שֶׁהֲרֵי הֵם דִּין הֵם, אֲבָל אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁהפסח שבועות וסוכות מְזֻמָּנִים מֵהַקֹּדֶשׁ לְשִׂמְחַת הַכֹּל, לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם בהקב"ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְכָתוּב׳ (דברים יב) ׳וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךְאבל׳ - בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּהיש סייעתא דשמייא מיוחדת מן השמים ש נִשְׁכָּח כָּל הַצַּעַר וְכָל הָרֹגֶז וְכָל הַדֹּחַק מִכָּל הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא יוֹם הִלּוּלַת הַמֶּלֶךְ, ורצון המלך הוא שהכל ישמחו בו שֶׁנְּשָׁמוֹתישראל בסוד נשמה יתירה מִתּוֹסְפוֹת, כְּמוֹבהנהגה העתידית שתהא ל שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כֻּלְּהוּ מוֹעֲדִים מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ קָרֵינָן בְּהוּ. אֲבָל נַפְקֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹמָא דְּכִפּוּרָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ חֶדְוָותָא, דְּהָא אִינּוּן דִּינָא הֲווֹ, אֲבָל אִלֵּין תְּלָתָא, זְמִינִין מִקֹּדֶשׁ, לְחֶדְוָותָא לְכֹלָּא, לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּהוּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יב, יב), וּכְתִיב ׳וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים כז, ז) - בְּהַאי יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, אִתְנְשֵׁי כָּל צַעֲרָא וְכָל רוּגְזָא וְכָל דּוֹחֲקָא מִכָּל עָלְמָא, בְּגִין דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּהִילוּלָא דְּמַלְכָּא, דְּנִשְׁמָתִין אִתּוֹסְפָן, כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
זכור את יום השבת לקדשו על היין - יין שמחת התורה ומעטר המלך בעטרותיו קדשת שבת ביין
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְרַבִּי יְהוּדָה, כָּתוּב ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׳ (שמות כ, ח) - וְשָׁנִינוּ, זָכְרֵהוּ עַל הַיַיִן. לָמָּה עַל הַיַיִן? אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיַיִן הוּא שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, יין שהיא הבינה היא משמחת לזעיר הנק' תורה וְיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָהמוחין של הארת חכמה נקרא יין הוּא שִׂמְחַת הַכֹּל. וְהַיַיִן הַזֶּה מְעַטֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ בְּעַטְרוֹתָיו. את המלך הוא הז''א בעטרותיו היינו המוחין דג''ר סוד המוחין הבאים מבינה לזעיר עם הלבושים שלהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"א ע' אותיות כמנין י"ין וזהו יין המשמח המשומר בענביו כמ"ש בכוונת הקידוש זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר ג) ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹאלו הג''ר ׳ (שיר השירים ג, יא). וְשָׁנִינוּ, בַּכֹּל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת אָדָם מַעֲשֶׂה. כעין דוגמא של מעלה שֶׁלֹּא נִמְצֵאת קְדֻשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (׳שִׁיר א׳) כִּי טוֹבִים ׳דֹּדֶיךְ מִיַיִן׳ - מִיַיִן הֵם טוֹבִים, ׳נַזְכִּירָה דדֶיךְ מִיַיִן׳. ׳וְעַל כֵּן׳ קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת בְּיַיִן, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק לְרִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׳ (שמות כ, ח) - וְתָנֵינָן זָכְרֵהוּ עַל הַיַיִן. אֲמַאי עַל הַיַיִן. אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּיַיִן חֶדְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְיֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, חֶדְוָותָא הוּא דְּכֹלָּא. וְהַאי יַיִן חַדֵּי לְמַלְכָּא, וְהַאי יַיִן מְעַטְּרָא לְמַלְכָּא בְּעִטְרוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ׳ (שיר השירים ג, יא). וְתָנֵינָן בְּכֹלָּא בַּעְיָיא לְאַחֲזָאָה בַּר נָשׁ עוֹבָדָא. דְּלָא אִשְׁתְּכַח קְדוּשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךָ מִיַיִן׳ (שיר השירים א, ד) - מִיַיִן אִינּוּן טָבָאָן, ׳נַזְכִּירָה דֹּדֶיךָ מִיַיִן׳. וְעַל דָּא קִדוּשָׁה דְּשַׁבָּת בְּיַיִן, וְהָא אוּקְמוּהָ, וְהָא אִתְּמַר.
אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק
סוד גאלת מצרים ודם הפסח והמילה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.