אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק
סוד גאלת מצרים ודם הפסח והמילה
אני ישנה בגלות מצרים ולבי ער לשמר בני קול דודי דופק זה הקבה ואזכר את בריתי
׳וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ וְגוֹ'׳ (במדבר כח, טז). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק וְגוֹ'׳ (שם ה). אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְשֵׁנָה - בְּגָלוּת מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ בָנַי בְּשִׁעְבּוּד שֶׁל קֹשִׁי. וְלִבִּי עֵר - לִשְׁמֹר אוֹתָם שֶׁלֹּא יִכְלוּ בַגָּלוּת. ׳קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק׳ - זֶה הקב"ה, שֶׁאָמַר ׳וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׳ (שמות ו, ה).
בלשון הזוהר
׳וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ וְגוֹ'׳ (ויקרא כג, ו). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק וְגוֹ'׳ (שיר השירים ה, ב). אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, ׳אֲנִי יְשֵׁנָה׳ בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, דַּהֲווֹ בָּנַי בְּשִׁעְבּוּדָא דְּקַשְׁיוּ. ׳וְלִבִּי עֵר׳ - לְנַטְרָא לְהוּ דְּלָא יִשְׁתֵּיצוּן בְּגָלוּתָא. ׳קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאָמַר ׳וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי׳ (שמות ו, ה).
פתחי לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם שערים עליונים - את הפתח להכניס אותי
׳פִּתְחִי לִי׳ פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט, וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם שְׁעָרִים עֶלְיוֹנִים. ׳פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי׳ (שיר השירים ה, ב) - שֶׁהֲרֵי הַפֶּתַח לְהַכְנִיס אוֹתִי הוּא בָּךְ, שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ אֶצְלִי בָּנַי אֶלָּא בָּךְ, אַתְּ הוּא הַפֶּתַח לְהַכְנִיס אוֹתִי (בך). אִם אַתְּ לֹא תִפְתְּחִי פִתְחֵךְ, הֲרֵי אֲנִי סָגוּר, שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ אוֹתִי. מִשּׁוּם כָּךְ ׳פִּתְחִי לִי׳. ׳פִּתְחִי לִי׳ וַדַּאי. וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד, כְּשֶׁרָצָה לְהִכָּנֵס לַמֶּלֶךְ, אָמַר ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבא בָם אוֹדֶה יָהּ׳ (תהלים קיח, יט). ׳זֶה הַשַּׁעַר׳ - לַה', זֶהוּ וַדַּאי הַפֶּתַח לְהִכָּנֵס לַמֶּלֶךְ. ׳זֶה הַשַּׁעַר׳ לַה', לִמְצֹא אוֹתוֹ וּלְהִדָּבֵק בּוֹ, וְעַל כֵּן ׳פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי׳ - שֶׁרֹאשִׁי וְגוֹ'. כְּדֵי לְהִזְדַּוֵּג עִמְּךְ, וְלִהְיוֹת עִמְּךְ בְּשָׁלוֹם לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
׳פִּתְחִי לִי׳ פִּתְחָא כְּחִדוּדָא דְּמַחֲטָא, וַאֲנָא אַפְתַּח לְךָ תַּרְעִין עִלָּאִין. ׳פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי׳ - דְּהָא פִּתְחָא לְאַעְלָא לִי, בָּךְ הוּא, דְּלָא יֵיעֲלוּן לְגַבָּאי בָּנַי אֶלָּא בָּךְ, אַנְּתְּ הוּא פִּתְחָא לְאַעְלָא לִי (בך), אִי אַנְתְּ לָא תִּפְתַּח פִּתְחָךְ, הָא אֲנָא סָגִיר, דְּלָא יִשְׁכְּחוּן לִי. בְּגִין כַּךְ, ׳פִּתְחִי לִי׳. ׳פִּתְחִי לִי׳ וַדַּאי. וְעַל דָּא אָמַר דָּוִד, כַּד בָּעָא לְאַעֲלָא לְמַלְכָּא, אָמַר ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ׳ (תהילים קיח, יט-כ). ׳זֶה הַשַּׁעַר לַיהו"ה׳, דָּא הוּא פִּתְחָא וַדַּאי לְאַעֲלָא לְמַלְכָּא. ׳זֶה הַשַּׁעַר לַיהו"ה׳, לְאַשְׁכְּחָא לֵיהּ, וּלְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ, וְעַל דָּא ׳פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי׳ שֶׁרֹאשִׁי וְגוֹ'. בְּגִין לְאִזְדַּוְּוגָא עִמָּךְ, וּלְמֶהֱוִי עִמָּךְ בִּשְׁלָם דְּעָלְמִין.
בשעה שהקבה הרג בכורי מצרים בחצות נמולו ישראל ונאחזו בכנסת ישראל ורשמו הדם על הפתח
וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ. בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שהקב"ה הָיָה הוֹרֵג אֶת בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, כָּל אוֹתָם שֶׁהָרַג בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָהעל ידי וְהוֹרִיד דְּרָגוֹתהנהגות שורשי הדין מִמַּעְלָה לְמַטָּה,לגלות עשיית הדינים ברשעים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל בַּקִּיּוּם שֶׁל הָאוֹת הַקָּדוֹשׁ, נִמּוֹלוּ וְהִשְׁתַּתְּפוּ עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְנֶאֶחְזוּ בָהּ. אָזהראו את אוֹתוֹ הַדָּם הֶרְאוּ אוֹתוֹ עַל הַפֶּתַח. הפתח ענינו מלכות, והאות על הפתח היינו חיבור היסוד עם המלכות. וּשְׁנֵי דָמִים הָיוּ - אֶחָד שֶׁל הַפֶּסַח, וְאֶחָד הַדָּם שֶׁנִּמּוֹלוּ.לאותם שנימולו אז וְהָיָה רָשׁוּם עַל הַפֶּתַח רֹשֶׁם הַמְּהֵימְנוּתָא, אֶחָד כָּאן וְאֶחָד כָּאן וְאֶחָד בֵּינֵיהֶם, ב' המזוזות בסוד נצח והוד והמשקוף הוא החיבור ביניהם כנגד יסוד, וַהֲרֵי נֶאֱמַר (שמות יב), וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף - ׳כְּדֵי לְהַרְאוֹת מְהֵימְנוּתָא׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה קָטִיל לְבוּכְרֵי דְּמִצְרָאֵי, כָּל אִינּוּן דְּקָטַל בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, וְאָחִית דַּרְגִּין מֵעֵילָּא לְתַתָּא. בֵּיהּ שַׁעֲתָא עָאלוּ יִשְׂרָאֵל בְּקִיּוּמָא דְּאָת קַדִּישָׁא, אִתְגְּזָרוּ וְאִשְׁתָּתָּפוּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאִתְאַחֲדוּ בָּהּ. כְּדֵין הַהוּא דָּמָא אַחְזִיאוּ לֵיהּ עַל פִּתְחָא. וּתְרֵין דָּמֵי הֲווֹ - חַד דְּפִסְחָא, וְחַד דָּמָא דְּאִתְגְּזָרוּ. וַהֲוָה רָשִׁים עַל פִּתְחָא, רְשִׁימָא דִּמְהֵימְנוּתָא, חַד הָכָא וְחַד הָכָא וְחַד בֵּינַיְיהוּ, וְהָא אִתְּמַר, ׳וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְזוּזוֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף׳ (שמות יב, ז), בְּגִין לְאַחֲזָאָה מְהֵימְנוּתָא.
בארבעה עשר בטלו חמץ ושאור והתעלו ישראל מרשות אחרת ונאחזו במצה הקשר הקדוש
וּבְאַרְבָּעָה (וּבַחֲמִשָּׁה) עָשָׂר, הֲרֵי נֶאֱמַר,כבר בארבעה עשר שֶׁהֲרֵי אָז מְבַטְּלִים חָמֵץ וּשְׂאוֹר,שענינו ביטול כל עניני הכפירה, וְהִתְעַלּוּ יִשְׂרָאֵל מֵרָשׁוּת הָאַחֶרֶת,של הכפירה וְנֶעֶקְרוּ מִמֶּנָּה וְנֶאֶחְזוּ בְּמַצָּה,המבטאת את האמונה והדבקות בייחוד ה' ומשום כך נקראת הַקֶּשֶׁר הַקָּדוֹשׁ.ואח"כ אַחַר שֶׁנִּמּוֹלוּ נִכְנְסוּ בָהּ,באותה מדרגה עליונה של קשורא קדישא עַד שֶׁנִּפְרְעוּ וְהִתְגַּלָּה הָרֹשֶׁם שֶׁלָּהֶם,שהיה מכוסה עד אז, וְאָזרק אחר שנתגלה אותו הרושם יכלו להתעלוות למדרגה עוד יותר עליונה ש נָתַן לָהֶם קֶשֶׁר בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, בַּקֶּשֶׁר שֶׁל הַמְּהֵימְנוּתָא, בְּמָקוֹם שֶׁכָּתוּב ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳, ׳מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד) דַּוְקָא,ולא מן הארץ משום שקומתם הרוחנית היתה אחוזה במקום גבוה יותר, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָמן השמים בסוד ת"ת שמשם ירד המן לישראל. .
בלשון הזוהר
וּבְאַרְבָּעָה (נ"א ובחמשה) עֲשָׂר, הָא אִתְּמַר, דְּהָא כְּדֵין מְבַטְּלִין חָמֵץ וּשְׂאוֹר, וְאִסְתַּלָּקוּ יִשְׂרָאֵל מֵרְשׁוּתָא אָחֳרָא, וְאִתְעֲקָרוּ מִנֵּיהּ, וְאִתְאַחֲדוּ בְּמַּצָה, קִשּׁוּרָא קַדִּישָׁא. בָּתַר דְּאִתְגְּזָרוּ, עָאלוּ בָּהּ, עַד דְּאִתְפְּרָעוּ, וְאִתְגַּלְיָיא רְשִׁימָא דִּלְהוֹן, וּכְדֵין יָהַב לְהוֹן קִשּׁוּרָא, בַּאֲתַר עִלָּאָה, בְּקִשּׁוּרָא דִּמְהֵימְנוּתָא, בַּאֲתַר דִּכְתִּיב, ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳, ׳מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד) דַּיְיקָא, וְהָא אוּקְמוּהָ.
ליל שמורים הוא לה
סוד זווג הלבנה עם השמש בליל ארבעה עשר
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.