ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 13: איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום - סוד תורה ותעודה והשלמות לעתיד › פיסקה 2 (צ ע"ב)

רבי אלעזר ואיש פגום בעין - מדבריו נשמע שאין בו מהימנותא כי קדשה לא שורה בפגום

אמור · איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום - סוד תורה ותעודה והשלמות לעתיד · מאמר 13 · פיסקה 2 · דף צ ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתִיב בְּקִסְטְרָא דְּבֵי חָמוּי, וְהוּא הֲוָה אָמַר, זִילְגָא דִּבְקִסְטִירָא בְּעֵיטָא שְׁכִיחַ. אַדְהָכִי, אַעְבָר חַד בַּר נָשׁ, פָּגִים מְעֵינֵיהּ חַד. אָמַר חָמוּי, נִשְׁאַל לְהַאי. אָמַר, פָּגִים הוּא, וְלָאו מְהֵימָנָא. אָמַר, נִשְׁאַל בַּהֲדֵיהּ. אָתוּ שְׁאִילוּ לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, טוּפְקָא מַאן הוּא בְּעָלְמָא. אָמַר עֲתִירָא, אֲבָל דְּיַשְׁלִיף, בַּהֲדֵיהּ אֲנָא מִכֻּלְּהוּ. (ס"א עתירא, אבל דישליף, ווי על דא, בהדיה אנא מכלהו) אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּמִלּוֹי אִשְׁתְּמַע, דְּלָאו מְהֵימְנוּתָא גַּבֵּיהּ, וְלָאו בַּר מְהֵימָנָא הוּא. תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר ׳כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳ - דְּהָא קְדוּשָּׁא דִּלְעֵילָּא, לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פָּגִים.

תרגום

רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה יוֹשֵׁב בַּהֵיכָל שֶׁל בֵּית חָמִיו, וְהוּא הָיָה אוֹמֵר, לִזְלִיגַת הַדְּמָעוֹת שֶׁבַּהֵיכָל יֵשׁ עֵצָה לִמְצֹא. בֵּין כָּךְ עָבַר אִישׁ אֶחָד פָּגוּם בְּעַיִן אַחַת. אָמַר חָמִיו, נִשְׁאַל אֶת זֶה. אָמַר, הוּא פָּגוּם וְלֹא נֶאֱמָן. אָמַר, נִשְׁאַל אוֹתוֹ. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ, מִיהוּ הַמְאֻשָּׁר שֶׁבָּעוֹלָם? אָמַר, הֶעָשִׁיר, אֲבָל אִם יִנָּתֵק, עִמּוֹ אֲנִי מִכֻּלָּם. (הֶעָשִׁיר, אֲבָל אִם ינתק, אוֹי עַל זֶה, עִמּוֹ אֲנִי מִכֻּלָּם) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִדְּבָרָיו נִשְׁמָע שֶׁאֵין בּוֹ מְהֵימְנוּתָא, וְלֹא בֶּן מְהֵימְנוּתָא הוּא. בּא רְאֵה, הקב"ה אָמַר, ׳כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳ (ויקרא כא, יח) - שֶׁהֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה אֵינָהּ שׁוֹרָה בְּמָקוֹם פָּגוּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אלעזר הוה יתיב בקסטרא דבי חמוי, והוא הוה אמר, זילגא דבקסטירא בעיטא שכיח. אדהכי, אעבר חד בר נש, פגים מעיניה חד. אמר חמוי, נשאל להאי. אמר, פגים הוא, ולאו מהימנא. אמר, נשאל בהדיה. אתו שאילו ליה. אמר ליה, טופקא מאן הוא בעלמא. אמר עתירא, אבל דישליף, בהדיה אנא מכלהו. (ס"א עתירא, אבל דישליף, ווי על דא, בהדיה אנא מכלהו) אמר רבי אלעזר, במלוי אשתמע, דלאו מהימנותא גביה, ולאו בר מהימנא הוא. תא חזי, קודשא בריך הוא אמר ׳כל איש אשר בו מום לא יקרב׳ - דהא קדושא דלעילא, לא שריא באתר פגים.

התרגום: רבי אלעזר היה יושב בהיכל של בית חמיו, והוא היה אומר, לזליגת הדמעות שבהיכל יש עצה למצא. בין כך עבר איש אחד פגום בעין אחת. אמר חמיו, נשאל את זה. אמר, הוא פגום ולא נאמן. אמר, נשאל אותו. באו ושאלו אותו. אמר לו, מיהו המאשר שבעולם? אמר, העשיר, אבל אם ינתק, עמו אני מכלם. (העשיר, אבל אם ינתק, אוי על זה, עמו אני מכלם) אמר רבי אלעזר, מדבריו נשמע שאין בו מהימנותא, ולא בן מהימנותא הוא. בא ראה, הקב"ה אמר, ׳כל איש אשר בו מום לא יקרב׳ (ויקרא כא, יח) - שהרי הקדשה שלמעלה אינה שורה במקום פגום.

מן המפרשים

מקדש מלך: אמר חמוי נשאל להאי פי' מה רפואתך. אמ"ל ר"א פגים הוא ואין דבריו כלום אמר נשאל בהדיה. פי' אמר חמוי נשאלנו על דבר אחר ונדע אם הוא מהימנא אם לא: אמ"ל טופקא מאן הוא בעלמא נ"ב. פי' תקיף: אמר עתירא נ"ב עשיר עכ"ל. ור"ל שאלוהו מי הוא…

הסולם: ר׳ אלעזר הוה וכו׳: ר׳ אלעזר היה יושב בהיכל של חמיו, והוא היה אומר, לדלף שבהיכל צריכים למצוא עצה. שהיו הגשמים דולפים דרך הגג. בתוך כך, עבר אדם אחד שהיה פגום בעינו אחד, אמר חמיו נשאל לזה עצה. אמר, ר׳ אלעזר, פגום הוא ואינו נאמן.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: