ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 9לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת אמור · מאמר 13

איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום

זוהר ח"ג, פרשת אמור, דף צ:
כ-5 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד תורה ותעודה והשלמות לעתיד

איש בו מום פגום ולא ראוי לשמש בקדש כי הפגם מעיד עליו כל שכן כהן

אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם. לא יקרב להקריב לחם אלוהי"ו׳אִישׁ מִזַּרְעֲךְ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם׳ (ויקרא כא, יז) - רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מִשּׁוּם שֶׁהוּא פָּגוּם, וּמִי שֶׁהוּא פָּגוּם לֹא רָאוּי לְשַׁמֵּשׁ בַּקֹּדֶשׁ. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁאָדָם שֶׁנִּמְצָא פָגוּםהדבר מורה על פגם עמוק יותר ש אֵין בּוֹ מְהֵימְנוּתָא, וְאוֹתוֹ הַפְּגָם מֵעִיד עָלָיו, וככל שהעדות יותר ניכרת לאחרים כך הדבר מורה יותר על גודל הפגם כָּל שֶׁכֵּן כֹּהֵן, שֶׁצָּרִיךְ לְהִמָּצֵא שָׁלֵם, בסדרי יחודיו הפנימיים להיותו בקומת בַּעַל היותר גבוהה הַמְּהֵימְנוּתָא, יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.

בלשון הזוהר

׳אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדוֹרוֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בּוֹ מוּם׳ (ויקרא כא, יז). - רִבִּי יִצְחָק אָמַר, בְּגִין דְּאִיהוּ פָּגִים, וּמַאן דְּאִיהוּ פָּגִים, לָא אִתְחֲזֵי לְשַׁמְּשָׁא בְּקוּדְשָׁא. וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּבַּר נָשׁ דְּאִשְׁתְּכַח פָּגִים, לֵית בֵּיהּ מְהֵימְנוּתָא, וְהַהוּא פְּגִימוּ אַסְהִיד עָלֵיהּ, כָּל שֶׁכֵּן כַּהֲנָא, דְּבַעְיָא לְאִשְׁתַּכְחָא שְׁלִים, מָארֵיהּ דִּמְהֵימְנוּתָא, יַתִיר מִכֹלָּא, וְהָא אוּקְמוּהָ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי אלעזר ואיש פגום בעין - מדבריו נשמע שאין בו מהימנותא כי קדשה לא שורה בפגום

רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה יוֹשֵׁב בַּהֵיכָל שֶׁל בֵּית חָמִיו, וְהוּא הָיָה אוֹמֵר, לִזְלִיגַת הַדְּמָעוֹת שֶׁבַּהֵיכָל יֵשׁ עֵצָה לִמְצֹא. בֵּין כָּךְ עָבַר אִישׁ אֶחָד פָּגוּם בְּעַיִן אַחַת. אָמַר חָמִיו, נִשְׁאַל אֶת זֶה. אָמַר, הוּא פָּגוּם וְלֹא נֶאֱמָן. אָמַר, נִשְׁאַל אוֹתוֹ. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ, מִיהוּ הַמְאֻשָּׁר שֶׁבָּעוֹלָם? אָמַר, הֶעָשִׁיר, אֲבָל אִם יִנָּתֵק, עִמּוֹ אֲנִי מִכֻּלָּם. (הֶעָשִׁיר, אֲבָל אִם ינתק, אוֹי עַל זֶה, עִמּוֹ אֲנִי מִכֻּלָּם) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִדְּבָרָיו נִשְׁמָע שֶׁאֵין בּוֹ מְהֵימְנוּתָא, וְלֹא בֶּן מְהֵימְנוּתָא הוּא. בּא רְאֵה, הקב"ה אָמַר, ׳כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳ (ויקרא כא, יח) - שֶׁהֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה אֵינָהּ שׁוֹרָה בְּמָקוֹם פָּגוּם.

בלשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתִיב בְּקִסְטְרָא דְּבֵי חָמוּי, וְהוּא הֲוָה אָמַר, זִילְגָא דִּבְקִסְטִירָא בְּעֵיטָא שְׁכִיחַ. אַדְהָכִי, אַעְבָר חַד בַּר נָשׁ, פָּגִים מְעֵינֵיהּ חַד. אָמַר חָמוּי, נִשְׁאַל לְהַאי. אָמַר, פָּגִים הוּא, וְלָאו מְהֵימָנָא. אָמַר, נִשְׁאַל בַּהֲדֵיהּ. אָתוּ שְׁאִילוּ לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, טוּפְקָא מַאן הוּא בְּעָלְמָא. אָמַר עֲתִירָא, אֲבָל דְּיַשְׁלִיף, בַּהֲדֵיהּ אֲנָא מִכֻּלְּהוּ. (ס"א עתירא, אבל דישליף, ווי על דא, בהדיה אנא מכלהו) אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּמִלּוֹי אִשְׁתְּמַע, דְּלָאו מְהֵימְנוּתָא גַּבֵּיהּ, וְלָאו בַּר מְהֵימָנָא הוּא. תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר ׳כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳ - דְּהָא קְדוּשָּׁא דִּלְעֵילָּא, לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פָּגִים.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לתורה ולתעודה - תורה שבכתב ותעודה תורה שבעל פה שאינה שורה במקום פגום

פָּתַח וְאָמַר, ׳לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה׳ (ישעיה ח, כ). לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה, מִי הִיא תּוֹרָה, וּמִי הִיא תְּעוּדָה? אֶלָּא תּוֹרָה - זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. תְּעוּדָה - זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אֵינָהּ שׁוֹרָה בְמָקוֹם פָּגוּם, שֶׁהֲרֵי מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב נִבְנֵית. כָּתוּב ׳צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי׳ (ישעיה ח, טז) - צוֹר תְּעוּדָה - זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם נִצְרָר צְרוֹר הַחַיִּים, וּבִתְעוּדָה נִקְשָׁר קֶשֶׁר הַחַיִּים (קשרה אמונה) שֶׁלְּמַעְלָה, לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד. וּמִשָּׁם לְמַטָּה נִפְרָדוֹת הַדְּרָכִים וְהַשְּׁבִילִים, וּמִשָּׁם נִפְרָדוֹת הַדְּרָכִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים׳ (בראשית ב, י).

בלשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה׳ (ישעיהו ח, כ). לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה. מַאן הוּא תּוֹרָה, וּמַאן הוּא תְּעוּדָה. אֶלָּא תּוֹרָה - דָּא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב. תְּעוּדָה - דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פָּגִים, דְּהָא מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב אִתְבְּנֵי. כְּתִיב ׳צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמּוּדָי׳ - צוֹר תְּעוּדָה - דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, בְּגִין דְּתַמָּן אִתְּצַר צְרוֹרָא דְּחַיֵּי, וּבִתְעוּדָה אִתְקְשַׁר קִשְׁרָא דְּחַיֵּי (נ"א קשרא דמהימנותא) דִּלְעֵילָּא, לְמֶהֱוִי כֹּלָּא חַד. וּמִתַּמָּן לְתַתָּא אִתְפָּרְשָׁן אוֹרְחִין וּשְׁבִילִין, וּמִתַּמָּן מִתְפָּרְשִׁין אוֹרְחִין בְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים׳ (בראשית ב, י).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חתום תורה בלמדי אלו הנביאים - לא שורה קדשה אלא בשלמות ולכן כנסת ישראל שלם

חֲתוֹם תּוֹרָה, חֲתִימָה שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, בְּאֵיזֶה מָקוֹם? בְּלִמֻּדָי, אֵלּוּ הַנְּבִיאִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז׳ (מלכים א ז, כא) - וּמִשָּׁם נִפְרָדוֹת הַדְּרָכִים לַנְּבִיאִים הַנֶּאֱמָנִים. וְאֵלֶּה עוֹמְדִים בְּקִיּוּם לַגּוּף, לְשֵׁשֶׁת הָאוֹרוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר ח) שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ. וְהַכֹּל לֹא עוֹמֵד אֶלָּא בִּשְׁלֵמוּת, וְלֹא שׁוֹרָה קְדֻשָּׁה שֶׁל הַכֹּל אֶלָּא בִּשְׁלֵמוּת, כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים זֶה עִם זֶה, הַכֹּל הוּא שָׁלֵם, הַכֹּל הוּא אֶחָד, לֹא נִפְגָּם הַמָּקוֹם. וְלָכֵן נִקְרֵאת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שָׁלֵם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ (בראשית יד) - ׳וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ׳ (תהלים עו, ג).

בלשון הזוהר

חֲתוֹם תּוֹרָה, חֲתִימָה דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב בְּאָן אֲתַר. בְּלִמּוּדָי, אִלֵּין נְבִיאֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא׳ (מלכים א ז, כא) ׳שְׁמוֹ יָכִין וַיָקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִקְרָא׳ ׳שְׁמוֹ בּוֹעַז׳. - וּמִתַּמָּן אִתְפָּרְשָׁן אוֹרְחִין לִנְבִיאֵי מְהֵימְנֵי, וְקַיְימֵי אִלֵּין בְּקִיּוּמָא לְגוּפָא, לְשִׁית טְהִירִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ׳ (שיר השירים ה, טו). וְכֹלָּא לָא קַיְּימָא אֶלָּא בִּשְׁלִימוּ, וְלָא שַׁרְיָא קְדוּשָּׁה דְּכֹלָּא, אֶלָּא בִּשְׁלִימוּ, כַּד מִתְחַבְּרָאן דָּא בְּדָא, כֹּלָּא הוּא שְׁלִים, כֹּלָּא הוּא חַד, לָא אִתְפְּגִים אֲתַר. וְעַל דָּא אִקְרֵי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שָׁלֵם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ (בראשית יד, יח) ׳וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ׳ (תהילים עו, ג).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כל איש אשר בו מום לא יקרב וכן קרבן בו מום - אך את דכא ושפל רוח הוא שלם יותר

וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא שׁוֹרֶה הַכֹּלאור הקדושה אֶלָּא בְּמָקוֹם שָׁלֵם. ׳וְעַל כֵּן׳ ׳כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳ (ויקרא כא, יח) - כְּמוֹ כֵן הַקָּרְבָּן שֶׁבּוֹ מוּם לֹא יִתְקָרֵב. אף שלא שייך בבהמה פגם הנפש וא'כ מָה הַטַּעַם? אין להביאו ומשיב: שֶׁכָּתוּב ׳כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם ובהיות והחיצונים נתפסים ונאחזים בחלק החסרון א"א למשוך שלמות הרצון בעבודת הקרבן לקדושה העליונה. ׳ (ויקרא כב, כ) - וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי הקב"ה לֹא שׁוֹרֶה אֶלָּא בְּמָקוֹם שָׁבוּר, בִּכְלִי שָׁבוּר, שֶׁכָּתוּבמרום וקדוש אשכון ׳וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַומשיב כי כאשר המום והשבר הוא מהבחינה הפנימית אז אדרבא ׳ (ישעיה נז, טו) - הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּא שָׁלֵם יוֹתֵר מֵהַכֹּל, (שֶׁכָּתוּב ׳ואת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ׳ (ישעיה נז, טו)) מִשּׁוּם שֶׁמַּנְמִיךְ עַצְמוֹ לְהַשְׁרוֹת עָלָיו אֶת גֵּאוּת הַכֹּל, הַגֵּאוּת שֶׁלְּמַעְלָה, וְזֶהוּ שָׁלֵם - אֲבָל לֹא כָתוּב, וְאֶת עִוֵּר וְשָׁבוּר וְחָרוּם וְשָׂרוּעַ, היינו בעל מומים חיצוניים אֶלָּא ׳וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ שמשבר ומכניע ליבו ורוחו לפני ה' ׳ - מִי שֶׁמַּנְמִיךְ עַצְמוֹ, הקב"ה זוֹקֵף אוֹתוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ, הַכֹּהֵן שֶׁעוֹמֵד לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁלֵם יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וְלֹא יֵרָאֶה פָגוּם, ׳וְעַל כֵּן׳ הִזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים, שֶׁכָּתוּב ׳אִישׁ מִזַּרְעֲךְ לְדרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם׳ (ויקרא כא, יז).

בלשון הזוהר

וּבְגִין כַּךְ לָא שַׁרְיָא כֹּלָּא, אֶלָּא בַּאֲתַר שְׁלִים. וְעַל דָּא ׳כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳. כְּגַוְונָא דָּא קָרְבְּנָא דְּבֵיהּ מוּמָא לָא יִתְקְרִיב. מַאי טַעְמָא. דִּכְתִּיב ׳כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם׳. וְאִי תֵּימָא הָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא שָׁארֵי אֶלָּא בַּאֲתַר תְּבִירָא, בְּמָאנָא תְּבִירָא, דִּכְתִּיב, ׳וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ׳ (ישעיהו נז, טו). הַאי אֲתַר שְׁלִים יַתִּיר הוּא מִכֹּלָּא, (דכתיב, ׳ואת דכא ושפל רוח׳ (ישעיהו נז, טו)) בְּגִין דְּמָאִיךְ גַּרְמֵיהּ לְמִשְׁרֵי עָלֵיהּ גָּאוּתָא דְּכֹלָּא, גָּאוּתָא עִלָּאָה, וְדָא הוּא שְׁלִים. - אֲבָל לָא כְּתִיב, ואֶת עִוִּר וְשָׁבוּר וְחָרוּם וְשָׂרוּעַ. אֶלָּא ׳וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ׳ - מַאן דְּמָאִיךְ גַּרְמֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זָקִיף לֵיהּ. וּבְגִּינֵי כַּךְ, כַּהֲנָא דְּקָאִים לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בָּעֵי לְמֶהֱוִי שְׁלִים יַתִּיר מִכֹּלָּא, וְלָא יִתְחֲזֵי פָּגִים, וְעַל דָּא אַזְהַר לְהוּ לְכַהֲנֵי, דִּכְתִּיב ׳אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדוֹרוֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וכי תגישון עור לזבח אין רע - ישראל מנו כהנים בעלי מומים והקבה השיב להם דבריהם

עוֹד פָּתַח וְאָמַר, ׳וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע׳ (מלאכי א, ח) - וְכִי הקב"ה אוֹמֵר ׳אֵין רָע׳? אִם כָּךְ טוֹב הוּא! אֶלָּא סוֹף הַכָּתוּב מוֹכִיחַ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּאוֹתָם הַיָּמִים הָיוּ מְמַנִּים כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וּלְשַׁמֵּשׁ עַל הַמִּקְדָּשׁ, וְאוֹמְרִים: מָה אִכְפַּת להקב"ה זֶה אוֹ אַחֵר. וְהֵם הָיוּ שֶׁאוֹמְרִים ׳אֵין רָע׳. והקב"ה הֵשִׁיב לָהֶם אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים. אָמַר: יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם אוֹמְרִים כְּשֶׁמַּקְרִיבִים בַּעֲלֵי מוּמִים לַעֲבוֹדָתִי ׳אֵין רָע׳, מָה אִכְפַּת לוֹ להקב"ה.

בלשון הזוהר

תּוּ פָּתַח וְאָמַר, ׳וְכִי תַגִּישׁוּן עִוִּר לִזְבּוֹחַ אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִסֵּחַ וְחוֹלֶה אֵין רָע, וְכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר אֵין רָע, אִי הָכִי טוֹב הוּא׳ (מלאכי א, ח). אֶלָּא סוֹפֵיהּ דִּקְרָא אוֹכַח, דְּיִשְׂרָאֵל בְּאִינּוּן יוֹמִין הֲווֹ מְמָנָן כַּהֲנֵי מָארֵי דְּמוּמִין, עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, וּלְשַׁמְּשָׁא עַל מַקְדְּשָׁא, וְאַמְרֵי מַאי אִכְפַּת לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּא, אוֹ אָחֳרָא. וְאִינּוּן הֲווֹ דְּאַמְרֵי אֵין רָע. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתִיב לְהוֹן הַהִיא מִלָּה דַּהֲווֹ אַמְרֵי. אָמַר: יִשְׂרָאֵל אַתּוּן אַמְרֵי כַּד מְקָרְבֵי מָארֵי דְּמוּמִין עַל פּוּלְחָנִי אֵין רָע, מַאי אִכְפַּת לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הקריבהו נא לפחתך הירצך - דורון פגום נמסר לכלב אף כשמקריבים אדם פגום לפני

בְּסוֹף הַפָּסוּק מַה כָּתוּב? ׳הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךְ הֲיִרְצְךְ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךְ׳ (מלאכי א, ח) - אָדָם מִכֶּם, אִם תִּרְצוּ לְשַׁלֵּם לַמֶּלֶךְ וּלְהַקְרִיב לְפָנָיו דּוֹרוֹן, אַתֶּם שׁוֹלְחִים לוֹ עִם פְּגָם אוֹ לֹא?! ׳הֲיִרְצְךְ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךְ׳ - בְּאוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן?! כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאַתֶּם מַקְרִיבִים לְפָנַי אָדָם פָּגוּם לְהַקְרִיב דּוֹרוֹן, הֲרֵי הַדּוֹרוֹן שֶׁלָּכֶם נִמְסָר לַכֶּלֶב, שֶׁוַּדַּאי אָדָם שֶׁהוּא פָּגוּם, פָּגוּם הוּא מֵהַכֹּל, פָּגוּם הוּא בַּמְּהֵימְנוּתָא. וְעַל כֵּן ׳כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳ (ויקרא כא, יח).

בלשון הזוהר

סוֹפֵיהּ דִּקְרָא מַה כְּתִיב, ׳הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתְךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ׳ (מלאכי א, ח). בַּר נָשׁ מִנַּיְיכוּ, אִי בָּעִיתוּ לְשַׁלוּמֵי לְמַלְכָּא, וּלְקָרְבָא קַמֵּיהּ דּוֹרוֹנָא, אַתּוּן מְשַׁדְרִין לֵיהּ בִּפְגִימָא, אוֹ לָא. ׳הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ׳ - בְּהַהוּא דּוֹרוֹנָא, כָּל שֶׁכֵּן וְכָּל שֶׁכֵּן דְּאַתּוּן מְקָרְבִין קָמַאי בַּר נָשׁ פָּגִים לְקָרְבָא דּוֹרוֹנָא, הָא דּוֹרוֹנָא דִּלְכוֹן לְכַלְבָּא אִתְמְסַר, דְּוַדַּאי בַּר נָשׁ דְּאִיהוּ פָּגִים, פָּגִים הוּא מִכֹּלָּא, פָּגִים הוּא מְהֵימְנוּתָא. וְעַל דָּא ׳כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עתיד הקבה להשלים עם ישראל שלא ימצאו בהם בעלי מומים כתקון עולם

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, עָתִיד הקב"הלעת"ל בתחיית המתים לְהַשְׁלִים עִם יִשְׂרָאֵל וְשֶׁיִּמָּצְאוּ שְׁלֵמִים בַּכֹּל, להיותם כסא שלם לגילוי ייחודו ית' שֶׁהֲרֵי לֹא יִהְיוּ בָהֶם כְּלָל בַּעֲלֵי מוּמִים, מִשּׁוּם שֶׁיִּהְיוּבעת התחייה תִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בהיותם תכלית בריאת העולם כְּמוֹ הַכֵּלִים הַלָּלוּ וּלְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁהֵם תִּקּוּןוכבוד הַגּוּף. זֶהוּ שֶׁכָּתוּבתתהפך כחומר חותם ׳וַיִּתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ שבנ"י יתייצבו בקומה שלמה להיותם לבוש שלם להדר כבודו בגילוי ייחודו׳ (איוב לח, יד).

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַשְׁלְמָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא שְׁלֵימִין בְּכֹלָּא, דְּלָא יְהֵא בְּהוֹן מָארֵי דְּמוּמִין כְּלַל, בְּגִין דִּיהוֹן תִּקּוּנָא דְּעָלְמָא, כְּאִלֵּין מָאנֵי וּלְבוּשָׁא דְּבַּר נָשׁ דְּאִינּוּן תִּקּוּנָא דְּגוּפָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳ויִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ׳ (איוב לח, יד).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כשיתעוררו מהעפר יקומו כמו שנכנסו חגרים או סומים ואחר כך ירפאם הקבה ויהיה העולם שלם

(דָּבָר אַחֵר) בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁיִּתְעוֹרְרוּ מֵהֶעָפָר, כְּמוֹ שֶׁנִּכְנְסוּ כָּךְ יָקוּמוּ, חִגְרִים אוֹ סוּמִים נִכְנְסוּ, חִגְרִים וְסוּמִים - יָקוּמוּ, בְאוֹתוֹ לְבוּשׁ. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁאַחֵר הוּא שֶׁהִתְעוֹרֵר.ורק וְאַחַר כָּךְ הקב"ה יְרַפֵּא אוֹתָם וְיִמָּצְאוּ שְׁלֵמִים לְפָנָיו, וְאָז יִהְיֶה הָעוֹלָם שָׁלֵם בַּכֹּל, אָזיהא הכסא שלם - ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט).

בלשון הזוהר

(ס"א ד"א) תָּא חֲזֵי, כַּד יִתְּעֲרוּן מֵעַפְרָא, כְּמָה דְּעָאלוּ, הָכִי יְקוּמוּן, חִגְרִין אוֹ סוּמִין. עָאלוּ חִגְרִין וְסוּמִין, יְקוּמוּן בְּהַהוּא לְבוּשָׁא, דְּלָא יֵימְרוּן דְּאָחֳרָא הוּא דְּאִתְּעַר. וּלְבָתַר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֵיסֵי לוֹן, וְיִשְׁתַּכְחוּן שְׁלֵימִין קַמֵּיהּ, וּכְדֵין יְהֵא עָלְמָא שְׁלִים בְּכֹלָּא, כְּדֵין ׳בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

שור או כשב או עז כי יולד תחת אמו

סוד צדק כהררי אל ומשפטיך תהום רבה

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.