לה הישועה על עמך ברכתך סלה - אשריהם ישראל ששכינה גלתה עמהם ותשוב עמם
אמור · ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה מקדשו - סוד פגם הזרע וקדשת הכהן · מאמר 11 · פיסקה 5 · דף צ ע"ב
לשון הזוהר
תּוּ פָּתַח וְאָמַר, ׳לַיהו"ה הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׳ (תהילים ג, ט). ׳לַיהו"ה הַיְשׁוּעָה׳. הָכִי תָּנֵינָן, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דִּבְכָל אֲתַר דְּאִתְגָּלוּ, שְׁכִינְתָּא אִתְגַּלְיָיא בַּהֲדַיְיהוּ. כַּד יִפְּקוּן יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָא, פּוּרְקָנָא לְמַאן, לְיִשְׂרָאֵל אוֹ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ בְּכַמָּה קְרָאֵי, וְהָכָא, ׳לַיהו"ה הַיְשׁוּעָה׳ וַדַּאי, אֵימָתַי. ׳עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׳. בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַשְׁגַּח בְּבִרְכָאן עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, לְאַפָּקָא לוֹן מִן גָּלוּתָא, וּלְאוֹטָבָא לְהוּ, כְּדֵין ׳לַיהו"ה הַיְשׁוּעָה׳ וַדַּאי. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֵיתוּב עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְשָׁב יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ׳ (דברים ל, ג).
תרגום
עוֹד פָּתַח וְאָמַר, ׳לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמֶּךְ בִרְכָתֶךְ סֶּלָה׳ (ויקרא כא, ג). לַה' הַיְשׁוּעָה - כָּךְ שָׁנִינוּ, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁלְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ, שְׁכִינָה גָּלְתָה עִמָּהֶם. כְּשֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת, לְמִי הַגְּאֻלָּה - לְיִשְׂרָאֵל אוֹ להקב"ה? אֶלָּא הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ בְּכַמָּה כְתוּבִים, וְכָאן - לַה' הַיְשׁוּעָה וַדַּאי. מָתַי? ׳עַל עַמְּךְ בִרְכָתֶךְ סֶּלָה׳ - בְּשָׁעָה שהקב"ה יַשְׁגִּיחַ בִּבְרָכוֹת עַל יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הַגָּלוּת וּלְהֵיטִיב לָהֶם, אֲזַי - לַה' הַיְשׁוּעָה וַדַּאי. וְעַל כֵּן שָׁנִינוּ שהקב"ה יָשׁוּב עִם יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךְ אֶת שְׁבוּתְךְ וְרִחֲמֶךְ׳ (דברים ל, ג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תו פתח ואמר, ׳ליהו"ה הישועה על עמך ברכתך סלה׳ (תהילים ג, ט). ׳ליהו"ה הישועה׳. הכי תנינן, זכאין אינון ישראל, דבכל אתר דאתגלו, שכינתא אתגלייא בהדייהו. כד יפקון ישראל מגלותא, פורקנא למאן, לישראל או לקודשא בריך הוא. אלא הא אוקמוה בכמה קראי, והכא, ׳ליהו"ה הישועה׳ ודאי, אימתי. ׳על עמך ברכתך סלה׳. בשעתא דקודשא בריך הוא ישגח בברכאן עלייהו דישראל, לאפקא לון מן גלותא, ולאוטבא להו, כדין ׳ליהו"ה הישועה׳ ודאי. ועל דא תנינן, דקודשא בריך הוא ייתוב עמהון דישראל מן גלותא, הדא הוא דכתיב, ׳ושב יהו"ה אלהיך את שבותך ורחמך׳ (דברים ל, ג).
התרגום: עוד פתח ואמר, ׳לה' הישועה על עמך ברכתך סלה׳ (ויקרא כא, ג). לה' הישועה - כך שנינו, אשריהם ישראל, שלכל מקום שגלו, שכינה גלתה עמהם. כשיצאו ישראל מהגלות, למי הגאלה - לישראל או להקב"ה? אלא הרי פרשוה בכמה כתובים, וכאן - לה' הישועה ודאי. מתי? ׳על עמך ברכתך סלה׳ - בשעה שהקב"ה ישגיח בברכות על ישראל להוציא אותם מן הגלות ולהיטיב להם, אזי - לה' הישועה ודאי. ועל כן שנינו שהקב"ה ישוב עם ישראל מן הגלות. זהו שכתוב, ׳ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך׳ (דברים ל, ג).
מן המפרשים
הסולם: תו פתח ואמר וכו׳: עוד פו״א, לה׳ הישועה על עמך ברכתך סלה. לה׳ הישועה, כך למדנו, אשרי הם ישראל שבכל מקום שגלו, השכינה גלה עמהם. כשיצאו ישראל מן הגלות, למי תהיה הגאולה, לישראל או להקב״ה. כי גם השכינה תצא מן הגלות. אלא הרי העמדנו…
אור יקר: ושב ה׳ אלהיד את איש, בו ונולד ומומו עמו, ואם יהיה בו מום שנולד לו מחדש ואינו מזמן קטנותו והוא בפרט בפניו עלי עון חדש בגוף זה כדמוכח בפרשת אחרי מות סימן כ׳. (ישעיה ח)
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: