ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה מקדשו
סוד פגם הזרע וקדשת הכהן
לא יחלל זרעו בעמיו - המוציא זרע לבטלה לא זוכה לראות פני שכינה ונקרא רע
וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ. עוֹד פָּתַח וְאָמַר, ׳וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ׳ (ויקרא כא, טו) - בֹּא רְאֵה, כָּל מִי שֶׁמּוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה, ובזה משפיע כח לחיצונים לֹא זוֹכֶה לִרְאוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה, וְנִקְרָא רָע, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךְ רָע׳ (תהלים ה, ה) - זֶה מִי שֶׁמּוֹצִיא אוֹתוֹ בְּיָדוֹ, אוֹ בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ כְּשֵׁרָה. שפסולה לו וְאִם תֹּאמַר שֶׁמּוֹצִיא אוֹתוֹ בְּאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ מִתְעַבֶּרֶת, כָּךְ גַּם? לֹא. כי ביחודם בקדושה יגרמו יחוד בשורשם העליון לנשמות קדושות שרק בכה"ג לא זוכה לראות פני שכינה אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
בלשון הזוהר
תּוּ פָּתַח וְאָמַר, ׳וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יהו"ה מְקַדְּשׁוֹ׳ (ויקרא כא, טו). - תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּאַפִּיק זֶרַע לְבַטָּלָה, לָא זָכֵי לְמֶחמֶי אַפֵּי שְׁכִינְתָּא, וְאִקְרֵי רָע, דִּכְתִיב ׳כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגוּרְךָ רָע׳ (תהילים ה, ה). - הַאי מַאן דְּאַפִּיק לֵיהּ בִּידֵיהּ, אוֹ בְּאִנְתּוּ אָחֳרָא דְּלָא כַּשְׁרָא. וְאִי תֵּימָא דְּאַפִּיק לֵיהּ בְּאִנְתּוּ דְּלָא מִתְעַבְּרָא, הָכִי נָמֵי. לָא. אֶלָּא כְּמָה דְּאַמָרָן.
יבקש אדם מהקבה כלי כשר שלא יפגם זרעו - בכהן שעומד למעלה עאכו
וְעַל כֵּן יְבַקֵּשׁ אָדָם מהקב"ה שֶׁיַּזְמִין לוֹ כְּלִי כָּשֵׁר, אשה כשרה וראוייה לו שֶׁלֹּא יִפְגֹּם זַרְעוֹ. מִי שֶׁמּוֹצִיא זֶרַע בִּכְלִי שֶׁלֹּא כָשֵׁר, פּוֹגֵם אֶת זַרְעוֹ. אוֹי לְמִי שֶׁפּוֹגֵם אֶת זַרְעוֹ. וּמַה בִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם כָּךְשעונו גדול, - בְּכֹהֵן שֶׁעוֹמֵד לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא יִבְעֵי בַּר נָשׁ מִקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיַזְמִין לֵיהּ מָאנָא דְּכַשְׁרָא, דְּלָא יַפְגִים זַרְעֵיהּ, מַאן דְּאַפִּיק זַרְעָא בְּמָאנָא דְּלָא כַּשְׁרָא, פָּגִים לֵיהּ לְזַרְעֵיהּ, וַוי לְמַאן דְּפָגִים זַרְעֵיהּ. וּמַה בִּשְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא כַּךְ, בְּכַהֲנָא דְּקָאִים לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה.
בעמיו - כי אם בתולה מעמיו יקח אשה הכל כמו שלמעלה כי אני ה מקדשו
בְּעַמָּיו, מַה זֶּה בְּעַמָּיו? שֶׁהֲרֵי כָּתוּב לְמַעְלָה, ׳אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹּנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח׳ (ויקרא כא, יד) - וְכָתוּב ׳וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו׳ (ויקרא כא, טו) - בָּהֶם הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, מַה זֶּה בְּעַמָּיו? אֶלָּא דָּבָר זֶה קָלוֹן בְּעַמָּיו,אין זה פגם יחידי בו אלא פְּגָם בְּעַמָּיו, שמחלל כבודם של כלל ישראל וְעַל כֵּן כָּתוּב, ׳כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה׳ - מֵעַמָּיו וַדַּאי, להורות כי יש לו לקחת ממשפחות כשרות ומיוחסות שבישראל הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. בסדרי היחוד העליון ׳כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ׳ - מַה זֶּה מְקַדְּשׁוֹ? אֶלָּא אֲנִי הוּא אוֹתוֹ שֶׁמְּקַדֵּשׁ אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יִפְגֹּם זַרְעוֹ וְלֹא יִמָּצֵא בּוֹ פְּגָם. (וּמִשּׁוּם זֶה) שֶׁהֲרֵי ׳אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ׳ - שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ, וְיִמָּצֵא קָדוֹשׁ בַּכֹּל, שֶׁקָּדוֹשׁ יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדֵי קָדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
בְּעַמָּיו, מַהוּ בְּעַמָּיו. דְּהָא כְּתִיב לְעֵילָּא, ׳אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח׳ - וּכְתִּיב ׳וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו׳. - בָּהֶם מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ בְּעַמָּיו. אֶלָּא מִלָּה דָּא קְלָנָא בְּעַמָּיו, פְּגִימוּ בְּעַמָּיו, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה׳ - מֵעַמָיו וַדַאי, כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, ׳כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ׳ - מַהוּ מְקַדְּשׁוֹ. אֶלָּא אֲנָא הוּא הַהוּא, דְּאִיהוּ מְקַדֵּשׁ לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא, וּבְגִין כַּךְ לָא יַפְגִּים זַרְעֵיהּ, וְלָא יִשְׁתְּכַח בֵּיהּ פְּגִימוּ. (ס"א ובגין דא) דְּהָא ׳אֲנִי יהו"ה מְקַדְּשׁוֹ׳ - דַּאֲנָא בָּעֵינָא לְקַדְּשָׁא לֵיהּ וְיִשְׁתְּכַח קַדִּישָׁא בְּכֹלָּא, דְּקַדִּישָׁא יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדָא דְּקַדִּישָׁא.
הקבה ישתמש על ידי הכהן הקדוש והכהן על ידי טהור שהוא לוי וכן כלם בקדשה
בֹּא רְאֵה, הקב"ה יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדֵי הַכֹּהֵן, וְיִמָּצֵא קָדוֹשׁ כְּשֶׁבָּא לְשַׁמֵּשׁ, וּמִשּׁוּם שהקב"ה יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדֵי הַכֹּהֵן שֶׁהוּא קָדוֹשׁ,לכן צריך ש הַכֹּהֵן יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדֵי טָהוֹר, שֶׁהִתְקַדֵּשׁ בְּטָהֳרָתוֹ, וּמִי הוּא? אותו שנקרא טהור אלו ה כש"כ קח את הלווים מתוך בני ישראל וטהרת אותם ובזה יש ללמוד כי גם זֶה לֵוִי. אָדָם (כֹּהֵן) אַחֵרראוי לו ש יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדֵי קָדוֹשׁ אַחֵר, כדוגמת הנוטל ידיו בבוקר יטלם ע"י מי שכבר נטל ידיו, וכל זאת כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִמָּצְאוּ בִקְדֻשָּׁה לְשַׁמֵּשׁ אֶת הקב"ה. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁעֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי׳ (ויקרא כ, כו) - כַּמָּה פְרוּשִׁים הֵם יִשְׂרָאֵללא רק מאיסורי לאוין אלא פרושים בִּקְדֻשָּׁהכדי לזכות לְשַׁמֵּשׁ אֶת הקב"ה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא, וְיִשְׁתְּכַח קַדִּישָׁא כַּד אָתֵי לְשַׁמְּשָׁא, וּבְגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדָא דְּכַהֲנָא דְּאִיהוּ קַדִּישָׁא, כַּהֲנָא יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדֵי דְּדַכְיָא, דְּאִתְקַּדָּשׁ בְּדַכְיוּתֵיהּ, וּמַאי אִיהוּ. לֵיוָאֵי. בַּר נָשׁ (כהנא) אָחֳרָא, יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדֵי דְּקַדִּישָׁא אָחֳרָא, בְּגִין דְּיִשְׁתַּכְחוּן כֹּלָּא בִּקְדוּשָּׁא, לְשַׁמְּשָׁא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּעָלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳וָאַבְדִיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי׳ (ויקרא כ, כו). כַּמָה פְּרִישָׁן יִשְׂרָאֵל מִכֹּלָּא, בִּקְדוּשָּׁה, לְשַׁמְּשָּׁא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי אֲנִי יהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (ויקרא כ, ז).
לה הישועה על עמך ברכתך סלה - אשריהם ישראל ששכינה גלתה עמהם ותשוב עמם
וְשָׁב יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ. עוֹד פָּתַח וְאָמַר, ׳לַה ' הַיְשׁוּעָה עַל עַמֶּךְ בִרְכָתֶךְ סֶּלָה׳ (ויקרא כא, ג). לַה' - הַיְשׁוּעָה - כָּךְ שָׁנִינוּ, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁלְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ, שְׁכִינָה גָּלְתָה עִמָּהֶם. כְּשֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת, לְמִי הַגְּאֻלָּה - לְיִשְׂרָאֵל אוֹ שאם השכינה גלתה עמהם, אף היא יוצאת מן הגלות, להקב"ה? אֶלָּא הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ בְּכַמָּה כְתוּבִים, וְכָאן - לַה' הַיְשׁוּעָה וַדַּאי. 'לה'' דוקא, ולא לישראל בלבד, מָתַי? ׳עַל עַמְּךְ בִרְכָתֶךְ סֶּלָה׳ - בְּשָׁעָה שהקב"ה יַשְׁגִּיחַ בִּבְרָכוֹת עַל יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הַגָּלוּת וּלְהֵיטִיב לָהֶם, אֲזַי - לַה' הַיְשׁוּעָה וַדַּאי. וְעַל כֵּן שָׁנִינוּ שהקב"ה יָשׁוּב עִם יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךְ אֶת שְׁבוּתְךְ וְרִחֲמֶךְ׳ 'וְשָׁב' ולא 'וְהֵשִׁיב', שאף הוא שב עמנו מן הגלות (מקדש מלך). (דברים ל, ג).
בלשון הזוהר
תּוּ פָּתַח וְאָמַר, ׳לַיהו"ה הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׳ (תהילים ג, ט). ׳לַיהו"ה הַיְשׁוּעָה׳. הָכִי תָּנֵינָן, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דִּבְכָל אֲתַר דְּאִתְגָּלוּ, שְׁכִינְתָּא אִתְגַּלְיָיא בַּהֲדַיְיהוּ. כַּד יִפְּקוּן יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָא, פּוּרְקָנָא לְמַאן, לְיִשְׂרָאֵל אוֹ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ בְּכַמָּה קְרָאֵי, וְהָכָא, ׳לַיהו"ה הַיְשׁוּעָה׳ וַדַּאי, אֵימָתַי. ׳עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׳. - בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַשְׁגַּח בְּבִרְכָאן עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, לְאַפָּקָא לוֹן מִן גָּלוּתָא, וּלְאוֹטָבָא לְהוּ, כְּדֵין ׳לַיהו"ה הַיְשׁוּעָה׳ וַדַּאי. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֵיתוּב עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְשָׁב יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ׳ (דברים ל, ג).
כי אם בתולה מעמיו יקח אשה
סוד אשה ככוס ברכה וכהן גדול שלם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.