ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 54: ׳כלה אתה עשה את שארית ישראל׳ - סוד ו"י או"י והו"י בחורבן › פיסקה 6 (עה ע"א)

׳כי פנה היום׳ - הסתלקות יום התשובה ושליטת שרי העמים

אחרי מות · ׳כלה אתה עשה את שארית ישראל׳ - סוד ו"י או"י והו"י בחורבן · מאמר 54 · פיסקה 6 · דף עה ע"א

לשון הזוהר

וַדַּאי כַּד אַסְגִּיאוּ חוֹבֵי עָלְמָא טְפֵי, וּתְשׁוּבָה הֲוָה תַּלְיָא בְּקַדְמִיתָא, וְלָא בָּעוּ, כְּדֵין אִסְתַּלָּק ה', וא' סָלִיק לְו' יוֹ"ד לְגַבֵּיהּ, וְאִקְרֵי אוֹי. וְכַד חָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּתְשׁוּבָה אִסְתָּלָקַת (ולא מעליא), כְּדֵין צָוְוחוּ וְאָמְרוּ, ׳אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם׳ (ירמיהו ו, ד) - מַאי ׳כִּי פָנָה הַיּוֹם׳. דָּא הוּא יוֹמָא עִלָּאָה, דְּאִקְרֵי תְּשׁוּבָה, דְּאִסְתַּלָּק וְאִתְעֲבָר, וְלָא שְׁכִיחַ. הַהוּא יוֹמָא דְּאִשְׁתְּמוֹדַע, לְפַשְׁטָא יְמִינָא לְקַבְּלָא חַיָּיבִין, וְהָא אִתְפְּנֵי מִכֹּלָּא, וְלָא אִשְׁתְּכַח, וְעַל דָּא אָמְרוּ אוֹי, וְלָא הוֹי. ׳כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ - דְּהָא אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְרַבְרְבֵי מְמָנָן דִּשְׁאָר עַמִּין, לְמִשְׁלַט עָלַיְיהוּ.

תרגום

וַדַּאי כְּשֶׁהִתְרַבּוּ יוֹתֵר חֲטָאֵי הָעוֹלָם, וּתְשׁוּבָה הָיְתָה תְלוּיָה בָּרִאשׁוֹנָה וְלֹא רָצוּ, אֲזַי הִסְתַּלְּקָה ה', וְא' הֶעֶלְתָה אֶת ו' וְיוֹ"ד אֵלָיו, וְנִקְרָא אוֹי. וּכְשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהַתְּשׁוּבָה הִסְתַּלְּקָה (ולא מעלה), אֲזַי צָוְחוּ וְאָמְרוּ, ׳אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם׳ (ירמיה ו, ד) - ׳מַה זֶּה׳ ׳כִּי פָנָה הַיּוֹם׳? זֶהוּ הַיּוֹם הָעֶלְיוֹן, שֶׁנִּקְרָא תְשׁוּבָה, שֶׁהִסְתַּלֵּק וְעָבַר וְלֹא מָצוּי. אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנּוֹדָע, לִפְשֹׁט הַיָּמִין כְּנֶגֶד הָרְשָׁעִים, וַהֲרֵי הִתְפַּנָּה מֵהַכֹּל וְלֹא נִמְצָא, וְלָכֵן אָמְרוּ אוֹי וְלֹא הוֹי. ׳כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ - שֶׁהֲרֵי נִתְּנָה רְשׁוּת לִגְדוֹלֵי הַמְמֻנִּים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ודאי כד אסגיאו חובי עלמא טפי, ותשובה הוה תליא בקדמיתא, ולא בעו, כדין אסתלק ה', וא' סליק לו' יו"ד לגביה, ואקרי אוי. וכד חריב בי מקדשא, ותשובה אסתלקת (ולא מעליא), כדין צווחו ואמרו, ׳אוי לנו כי פנה היום׳ (ירמיהו ו, ד) - מאי ׳כי פנה היום׳. דא הוא יומא עלאה, דאקרי תשובה, דאסתלק ואתעבר, ולא שכיח. ההוא יומא דאשתמודע, לפשטא ימינא לקבלא חייבין, והא אתפני מכלא, ולא אשתכח, ועל דא אמרו אוי, ולא הוי. ׳כי ינטו צללי ערב׳ - דהא אתייהיב רשו לרברבי ממנן דשאר עמין, למשלט עלייהו.

התרגום: ודאי כשהתרבו יותר חטאי העולם, ותשובה היתה תלויה בראשונה ולא רצו, אזי הסתלקה ה', וא' העלתה את ו' ויו"ד אליו, ונקרא אוי. וכשחרב בית המקדש והתשובה הסתלקה (ולא מעלה), אזי צוחו ואמרו, ׳אוי לנו כי פנה היום׳ (ירמיה ו, ד) - ׳מה זה׳ ׳כי פנה היום׳? זהו היום העליון, שנקרא תשובה, שהסתלק ועבר ולא מצוי. אותו היום שנודע, לפשט הימין כנגד הרשעים, והרי התפנה מהכל ולא נמצא, ולכן אמרו אוי ולא הוי. ׳כי ינטו צללי ערב׳ - שהרי נתנה רשות לגדולי הממנים של שאר העמים לשלט עליהם.

מן המפרשים

הסולם: ודאי כד אסגיאו וכו׳: ודאי כשנתרבו ביותר עונות העולם, ובתחילה היתה התשובה תלויה, ולא רצו לשוב, אז נסתלקה ה׳, שהיא בינה שה״ס תשובה, וה א׳, שהיא כתר, מעלה את ה ו' י׳ אליו, ונקרא אוי. וכשנחרב בית המקדש ונסתלקה התשובה אז זעקו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: