׳לפני בני ישראל׳ שם - הלל ושמאי ואונקלוס עד שנימול
אחרי מות · ׳כל בן נכר לא יאכל בו׳ - תורה שאינה נמסרת אלא לנימולים · מאמר 50 · פיסקה 6 · דף עג ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (דברים ד, מד) - ׳לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - שָׂם, אַבָל לִשְׁאָר עַמִּין לָא שָׂם. בְּגִין כָּךְ דַּבֵּר ׳אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (ויקרא כ, ב) - ׳וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר׳. וְכֵן כֻּלְּהוּ. יְנוּחוּן אֲבָהָן דְּעָלְמָא, אִינּוּן הִלֵל וְשַׁמָּאי, דְּהָכִי אָמְרוּ לְאוּנְקְלוּס, וְלָא אוֹדְעוּ לֵיהּ מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא עַד דְּאִתְגְּזַר.
תרגום
בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳וְזֹּאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (דברים ד, מד) - ׳לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - שָׂם, אֲבָל לִשְׁאָר הָעַמִּים לֹא שָׂם. מִשּׁוּם כָּךְ דַּבֵּר ׳אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (ויקרא ב, מה) - ׳וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר׳. וְכֵן כֻּלָּם. יָנוּחוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם, הֵם הִלֵּל וְשַׁמַּאי, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ לְאוּנְקְלוּס, וְלֹא הוֹדִיעוּ לוֹ דְּבַר תּוֹרָה עַד שֶׁנִּמּוֹל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כתיב ׳וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל׳ (דברים ד, מד) - ׳לפני בני ישראל׳ - שם, אבל לשאר עמין לא שם. בגין כך דבר ׳אל בני ישראל׳ (ויקרא כ, ב) - ׳ואל בני ישראל תאמר׳. וכן כלהו. ינוחון אבהן דעלמא, אינון הלל ושמאי, דהכי אמרו לאונקלוס, ולא אודעו ליה מלה דאורייתא עד דאתגזר.
התרגום: בא ראה, כתוב ׳וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל׳ (דברים ד, מד) - ׳לפני בני ישראל׳ - שם, אבל לשאר העמים לא שם. משום כך דבר ׳אל בני ישראל׳ (ויקרא ב, מה) - ׳ואל בני ישראל תאמר׳. וכן כלם. ינוחו אבות העולם, הם הלל ושמאי, שכך אמרו לאונקלוס, ולא הודיעו לו דבר תורה עד שנמול.
מן המפרשים
הסולם: ת״ח כתיב וכו׳: בוא וראה, כתוב, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. לפני בני ישראל שם, אבל לשאר העמים לא שם. משום זה, דבר אל בני ישראל, ואל בני ישראל תאמר. וכן כולם רק לישראל. ינוחו, אבות העולם, שהם הלל ושמאי, שאמרו כך…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: