תורה, הקב"ה והרושם - שלשתם נקראו ברית ואינם נפרדים
אחרי מות · ׳כל בן נכר לא יאכל בו׳ - תורה שאינה נמסרת אלא לנימולים · מאמר 50 · פיסקה 10 · דף עג ע"ב
לשון הזוהר
תָּאנָא, אוֹרַיְיתָא אִקְרֵי בְּרִית, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי בְּרִית. וְהַאי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא אִקְרֵי בְּרִית. וְעַל דָּא כֹּלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, וְלָא אִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יֵיסָא, אוֹרַיְיתָא וְיִשְׂרָאֵל שַׁפִּיר. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְנָלָן דְּאִקְרֵי בְּרִית. אָמַר לֵיהּ דִּכְתִּיב, ׳וַיִּזְכּוֹר לָהֶם בְּרִיתוֹ׳ (תהילים קו, מה), וְהָא אִתְיְידַע, וְהָא אִתְּמַר.
תרגום
לָמַדְנוּ, הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּרִית, והקב"ה נִקְרָא בְּרִית, וְהָרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נִקְרָא בְּרִית. וְלָכֵן הַכֹּל נִקְשָׁר זֶה עִם זֶה וְלֹא נִפְרָד זֶה מִזֶּה. אָמַר לוֹ רַבִּי יֵיסָא, תּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל - יָפֶה, אֲבָל הקב"ה מִנַּיִן לָנוּ שֶׁנִּקְרָא בְּרִית? אָמַר לוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ׳ (תהלים קו, מה), וַהֲרֵי נוֹדָע, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תאנא, אורייתא אקרי ברית, וקודשא בריך הוא אקרי ברית. והאי רשימא קדישא אקרי ברית. ועל דא כלא אתקשר דא בדא, ולא אתפרש דא מן דא. אמר ליה רבי ייסא, אורייתא וישראל שפיר. אבל קודשא בריך הוא מנלן דאקרי ברית. אמר ליה דכתיב, ׳ויזכור להם בריתו׳ (תהילים קו, מה), והא אתיידע, והא אתמר.
התרגום: למדנו, התורה נקראת ברית, והקב"ה נקרא ברית, והרשם הקדוש הזה נקרא ברית. ולכן הכל נקשר זה עם זה ולא נפרד זה מזה. אמר לו רבי ייסא, תורה וישראל - יפה, אבל הקב"ה מנין לנו שנקרא ברית? אמר לו, שכתוב ׳ויזכר להם בריתו׳ (תהלים קו, מה), והרי נודע, והרי נתבאר.
מן המפרשים
הסולם: תאנא אורייתא אקרי וכו׳: למדנו, התורה נקראת ברית, והקב״ה נקרא ברית, ורושם הזה הקדוש דהיינו המילה נקרא ברית וע״כ הכל נקשר זה בזה ולא נפרד זה מזה. א״ל ר׳ ייסא, התורה וישראל, שנקראים ברית, יפה הוא, אבל הקב״ה מאין לנו שנקרא ברית.…