׳חותמך ופתילך ומטך׳ - תכשיטי הכלה, ויציאתה לגלות ושריפה
אחרי מות · ׳כמעשה ארץ מצרים׳ - תורה נסתרת ונגלית ומעשה תמר בסוד המהימנותא · מאמר 46 · פיסקה 9 · דף עב ע"א
לשון הזוהר
׳וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ׳ - אִלֵּין אִינּוּן סִימָנִין דְּמַטְרוֹנִיתָא, דְּאִתְבָּרְכָא מִן מַלְכָּא בְּזִוּוּגָהָא. ׳וַיֹּאמֶר מַה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֵּן לָךְ, וַתֹּאמֶר חוֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ׳ - אִלֵּין אִינּוּן (נ"א סטרי) קִטְרֵי עִלָּאֵי, תַּכְשִׁיטָהָא דְּכַלָּה אִתְבָּרְכָא מִתְּלָתָא אִלֵּין, נֶצַח הוֹד יְסוֹד, וְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח בִּתְלָתָא אִלֵּין וְכַלָה (ס"א מנצח הוד יסוד) מֵהָכָא מִתְבָּרְכָא. מִיַּד ׳וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ׳ - ׳וַיְּהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים׳. מַאן מִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים. בָּתַר דִּיתַלְּתוּן יַרְחַיָּא, וְהָא ג' יַרְחִין אוֹקִימְנָא. וְהָכָא כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, דְּשָׁארִי יַרְחָא רְבִיעָאָה לְאִתְּעָרָא דִּינִין בְּעָלְמָא בְּחוֹבֵי בְּנֵי נָשָׁא, וְהִיא יַנְקָא מִסִּטְרָא אָחֳרָא. כְּדֵין, ׳וַיּוּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ׳ - הָא כַּלָּה בְּסִטְרָא אָחֳרָא אִשְׁתְּכַחַת. מַה כְּתִיב, הוֹצִיאוּהָ. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל׳ (איכה ב, א) - וְתִשָּׂרֵף, בְּשַׁלְהוֹבֵי טִיהֲרָא בְּגָלוּתָא. מַה כְּתִיב, הִיא מוּצֵאת, לְאִתְמַשְּׁכָא בְּגָלוּתָא. ׳וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ׳. ׳לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה׳ - מִמֶּנוּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ׳ - דִּילֵיהּ סִימָנִין אִלֵּין מִשְׁתַּכְּחִין, אָנֹכִי הָרָה - מִיַּד ׳וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי׳ - צָדְקָה וַדַּאי, וּשְׁמָא גָּרִים. מַאן גָּרִים לָהּ, שְׁמָא דָּא. הָדָר וְאָמַר מִמֶּנִּי, דִּכְתִּיב, ׳כִּי צַדִּיק יהו"ה צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחזוּ פָנֵימוֹ׳ (תהילים יא, ז) - צָדְקָה - צָדַק ה', דְּמִמֶּנִּי נַטְלַת שְׁמָא דָּא. מִמֶּנִּי יָרְתָא. מִמֶּנִּי אִשְׁתְּכַחַת.
תרגום
׳וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךְ׳ (בראשית לח, יז) - אֵלּוּ הֵם סִימָנֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא שֶׁהִתְבָּרְכָה מֵהַמֶּלֶךְ בְּזִוּוּגָהּ. ׳וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךְ וּפְתִילֶךְ וּמַטְּךְ׳ (בראשית לח, יח) - אֵלּוּ הֵם (צִדְדֵי) הַקְּשָׁרִים הָעֶלְיוֹנִים, תַּכְשִׁיטֶיהָ שֶׁל הַכַּלָּה מִתְבָּרְכִים מִשְּׁלֹשֶׁת אֵלֶּה, נֵצַח הוֹד יְסוֹד, וְהַכֹּל נִמְצָא בִּשְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה, וְהַכַּלָּה (מְנַצֵּחַ הוֹד יְסוֹד) מִתְבָּרֶכֶת מִכָּאן. מִיָּד - ׳וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ׳ - ׳וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים׳ (בראשית לח, כד). מַה זֶּה מִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים? אַחַר שֶׁיְּשַׁלְּשׁוּ הֶחֳדָשִׁים, וַהֲרֵי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בֵּאַרְנוּ. וְכָאן כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, שֶׁהִתְחִיל הַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי לְעוֹרֵר דִּינִים בָּעוֹלָם מֵחֲטָאֵי בְּנֵי אָדָם, וְהִיא יוֹנֶקֶת מִסִּטְרָא אַחֲרָא. אָז - ׳וַיֵּגּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךְ׳ - הֲרֵי כַּלָּה בַּסִּטְרָא אַחֲרָא נִמְצֵאת. מַה כָּתוּב? הוֹצִיאוּהָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל׳ (איכה ב, א) - וְתִשָּׂרֵף, בְּשַׁלְהֶבֶת הַצָּהֳרַיִם בַּגָּלוּת. מַה כָּתוּב? הִיא מוּצֵאת, לְהִמָּשֵׁךְ, לַגָּלוּת. ׳וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ׳ (בראשית לח, כה) - לֹא כָתוּב ׳לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה׳ - מִמֶּנּוּ, אֶלָּא ׳לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ׳ - שֶׁלּוֹ הַסִּימָנִים הַלָּלוּ הַמְּצוּיִים, אָנֹכִי הָרָה - מִיָּד - ׳וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי׳ (בראשית לח, כו) - צָדְקָה וַדַּאי, וְהַשֵּׁם גּוֹרֵם. מַה גָּרַם לָהּ? הַשֵּׁם הַזֶּה. חָזַר וְאָמַר, מִמֶּנִּי, שֶׁכָּתוּבּ ׳כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ׳ (תהלים יא, ז) - צָדְקָה - צָדַק ה', שֶׁמִּמֶּנִּי נָטְלָה אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה. מִמֶּנִּי יָרְשָׁה, מִמֶּנִּי נִמְצֵאת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך׳ - אלין אינון סימנין דמטרוניתא, דאתברכא מן מלכא בזווגהא. ׳ויאמר מה הערבון אשר אתן לך, ותאמר חותמך ופתילך ומטך׳ - אלין אינון (נ"א סטרי) קטרי עלאי, תכשיטהא דכלה אתברכא מתלתא אלין, נצח הוד יסוד, וכלא אשתכח בתלתא אלין וכלה (ס"א מנצח הוד יסוד) מהכא מתברכא. מיד ׳ויתן לה ויבא אליה ותהר לו׳ - ׳ויהי כמשלש חדשים׳. מאן משלש חדשים. בתר דיתלתון ירחיא, והא ג' ירחין אוקימנא. והכא כמשלש חדשים, דשארי ירחא רביעאה לאתערא דינין בעלמא בחובי בני נשא, והיא ינקא מסטרא אחרא. כדין, ׳ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך׳ - הא כלה בסטרא אחרא אשתכחת. מה כתיב, הוציאוה. כמה דכתיב, ׳השליך משמים ארץ תפארת ישראל׳ (איכה ב, א) - ותשרף, בשלהובי טיהרא בגלותא. מה כתיב, היא מוצאת, לאתמשכא בגלותא. ׳והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו׳. ׳לאיש אשר אלה׳ - ממנו לא כתיב, אלא ׳לאיש אשר אלה לו׳ - דיליה סימנין אלין משתכחין, אנכי הרה - מיד ׳ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני׳ - צדקה ודאי, ושמא גרים. מאן גרים לה, שמא דא. הדר ואמר ממני, דכתיב, ׳כי צדיק יהו"ה צדקות אהב ישר יחזו פנימו׳ (תהילים יא, ז) - צדקה - צדק ה', דממני נטלת שמא דא. ממני ירתא. ממני אשתכחת.
התרגום: ׳ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך׳ (בראשית לח, יז) - אלו הם סימני המטרוניתא שהתברכה מהמלך בזווגה. ׳ויאמר מה הערבון אשר אתן לך, ותאמר חתמך ופתילך ומטך׳ (בראשית לח, יח) - אלו הם (צדדי) הקשרים העליונים, תכשיטיה של הכלה מתברכים משלשת אלה, נצח הוד יסוד, והכל נמצא בשלשת אלה, והכלה (מנצח הוד יסוד) מתברכת מכאן. מיד - ׳ויתן לה ויבא אליה ותהר לו׳ - ׳ויהי כמשלש חדשים׳ (בראשית לח, כד). מה זה משלש חדשים? אחר שישלשו החדשים, והרי שלשה חדשים בארנו. וכאן כמשלש חדשים, שהתחיל החדש הרביעי לעורר דינים בעולם מחטאי בני אדם, והיא יונקת מסטרא אחרא. אז - ׳ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך׳ - הרי כלה בסטרא אחרא נמצאת. מה כתוב? הוציאוה, כמו שכתוב, ׳השליך משמים ארץ תפארת ישראל׳ (איכה ב, א) - ותשרף, בשלהבת הצהרים בגלות. מה כתוב? היא מוצאת, להמשך, לגלות. ׳והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו׳ (בראשית לח, כה) - לא כתוב ׳לאיש אשר אלה׳ - ממנו, אלא ׳לאיש אשר אלה לו׳ - שלו הסימנים הללו המצויים, אנכי הרה - מיד - ׳ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני׳ (בראשית לח, כו) - צדקה ודאי, והשם גורם. מה גרם לה? השם הזה. חזר ואמר, ממני, שכתוב ׳כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו׳ (תהלים יא, ז) - צדקה - צדק ה', שממני נטלה את השם הזה. ממני ירשה, ממני נמצאת.
מן המפרשים
מקדש מלך: ד"א כי כלתו היא דא כלה ממש ושיעור הכתוב לפי פי' זה. כי לא ידע בענין הנז' דהיינו ויחשבה לזונה שיש בה דינים וכו'. ומ"ט לא ידע זה בשביל כי כלתו היא שתמיד היא כלה. ומלת לא' ידע לא ירדנו לעומקה כי איך אפשר שהזעיר לא ידע זה. ואפשר…
הסולם: א ותאמר אם תתן וגו׳: ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך. אלו הם הסימנים של המלכה שנתברכה מן המלך בזווגה. ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך ופתילך ומטך. אלו הם קשרים העליונים תכשיטי הכלה המתברכת מן ג׳ אלו, שהם נצח, הוד, ויסוד.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: