׳חמיה׳ ו ׳יהודה׳ - שינוי הכינוי התלוי במקום עליון
אחרי מות · ׳כמעשה ארץ מצרים׳ - תורה נסתרת ונגלית ומעשה תמר בסוד המהימנותא · מאמר 46 · פיסקה 10 · דף עב ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי טַעְמָא חָמִיהָ כְּתִיב בַּאֲתַר חַד, יְהוּדָה בַּאֲתַר אָחֳרָא. אָמַר לֵיהּ, כֹּלָּא אִתְקְטַר דָּא בְּדָא. חָמִיהָ, בַּאֲתַר עִלָּאָה תָּלֵי.
תרגום
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מָה הַטַּעַם כָּתוּב חָמִיהָ בְּמָקוֹם אֶחָד, וִיהוּדָה בְּמָקוֹם אַחֵר? אָמַר לוֹ, הַכֹּל נִקְשָׁר זֶה עִם זֶה. חָמִיהָ תָּלוּי בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יוסי, מאי טעמא חמיה כתיב באתר חד, יהודה באתר אחרא. אמר ליה, כלא אתקטר דא בדא. חמיה, באתר עלאה תלי.
התרגום: אמר רבי יוסי, מה הטעם כתוב חמיה במקום אחד, ויהודה במקום אחר? אמר לו, הכל נקשר זה עם זה. חמיה תלוי במקום עליון.
מן המפרשים
הסולם: פירוש. חמיה, רומז על אבי בעלה של המלכות, שהוא חכמה, כי חכמה הוא אבא דז״א. ויהודה רומז כאן על ז״א, כי השם הויה שהוא ז״א, נמצא בשם יהודה. ומקשה, למה כתוב פעם חמיה ופעם יהודה, הלא ב׳ מדרגות הן. ומשיב, שהמה קשורים זה בזה, כלומר…