שמחת היום וסליחתו תלויות באם העליונה שמעיינותיה שופעים
אחרי מות · ׳בחדש השביעי בעשור לחדש׳ - ענוי הנפש וטהרת ישראל מן האם העליונה · מאמר 40 · פיסקה 2 · דף סט ע"ב
לשון הזוהר
וְתָאנָא, בְּהַאי יוֹמָא, כָּל חֵידוּ, וְכָל נְהִירוּ, וְכָל וַותְּרָנוּתָא דְּעָלְמִין, כֻּלְּהוּ תַּלְיָין בְּאִימָּא עִלָּאָה, דְּכָל מַבּוּעִין נַגְדִּין וְנָפְקִין מִנָּהּ. וּכְדֵין נְהִירִין כָּל אִינּוּן בּוּצִינִין, וְנַהֲרִין בִנְהִירוּ בְּחֶדְוָותָא, עַד דְּמִתְבְּסַם כֹּלָּא. וּכְדֵין כָּל אִינּוּן דִּינִין אִשְׁתְּכָחוּ בִּנְהִירוּ, וְדִינָא לָא אִתְעָבִיד, וְעַל דָּא ׳תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם׳.
תרגום
וְלָמַדְנוּ, ׳בַּיּוֹם הַזֶּה׳ כָּל הַשִּׂמְחָה וְכָל הָאוֹר וְכָל הַסְּלִיחָה שֶׁל הָעוֹלָמוֹת, כֻּלָּם תְּלוּיִים בָּאֵם הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁכָּל הַמַּעְיָנוֹת שׁוֹפְעִים וְיוֹצְאִים מִמֶּנָּה, וְאָז מְאִירִים כָּל אוֹתָם מְאוֹרוֹת, וּמְאִירִים בְּאוֹר וּבְשִׂמְחָה, עַד שֶׁהַכֹּל מִתְבַּשֵּׂם. וְאָז כָּל אוֹתָם הַדִּינִים נִמְצָאִים בְּאוֹר, וְהַדִּין לֹא נַעֲשֶׂה, וְעַל כֵּן ׳תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותאנא, בהאי יומא, כל חידו, וכל נהירו, וכל וותרנותא דעלמין, כלהו תליין באימא עלאה, דכל מבועין נגדין ונפקין מנה. וכדין נהירין כל אינון בוצינין, ונהרין בנהירו בחדוותא, עד דמתבסם כלא. וכדין כל אינון דינין אשתכחו בנהירו, ודינא לא אתעביד, ועל דא ׳תענו את נפשותיכם׳.
התרגום: ולמדנו, ׳ביום הזה׳ כל השמחה וכל האור וכל הסליחה של העולמות, כלם תלויים באם העליונה, שכל המעינות שופעים ויוצאים ממנה, ואז מאירים כל אותם מאורות, ומאירים באור ובשמחה, עד שהכל מתבשם. ואז כל אותם הדינים נמצאים באור, והדין לא נעשה, ועל כן ׳תענו את נפשתיכם׳.
מן המפרשים
הסולם: ותאנא בהאי יומא וכו': ולמדנו, ביום ההוא, כל שמחה וכל אור, וכל ויתור שבעולמות, דהיינו כפרת עונות, כולם תלוים באמא עלאה, שכל המבועים נמשכים ויוצאים ממנו. דהיינו הו הארת החכמה והן הארת החסדים, ואז מאירים כל אלו הנרות, שה"ס מאורי…