ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 39: ׳שפחה כי תירש גברתה׳ - גלות המטרוניתא ועתיד השבתה למלך › פיסקה 3 (סט ע"א)

׳עני ורוכב על חמור׳ - הצדיק שאבד למטרוניתא ונדבק בשפחה

אחרי מות · ׳שפחה כי תירש גברתה׳ - גלות המטרוניתא ועתיד השבתה למלך · מאמר 39 · פיסקה 3 · דף סט ע"א

לשון הזוהר

וְעַל דָּא כְּתִיב ׳עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר׳ - עָנִי (דלא) הֲוָה בְּקַדְמִיתָא, ׳וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר׳ - כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, אִינּוּן כִּתְרִין תַּתָּאִין דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּקָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּוּכְרָא דִּלְהוֹן בְּמִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְכָּל בְּכוֹר בְּהֵמָה׳ (שמות יא, ה), וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי - כִּבְיָכוֹל ׳צַדִיק וְנוֹשָׁע הוּא׳ - הוּא וַדַּאי יַתִּיר מִכֹּלָּא. בְּגִין דְּעַד הַשְׁתָּא שָׁארֵי צַדִּיק בְּלָא צֶדֶק. וְהַשְׁתָּא דְּיִזְדַּוְּוגוּן כַּחֲדָא, ׳צַדִיק וְנוֹשָׁע הוּא׳ - דְּהָא לָא יָתִיב בְּסִטְרָא אָחֳרָא. תָּאנָא, ׳הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְגוֹ'׳ (ישעיהו נז, א), הַאי קְרָא קַשְׁיָא. ׳הַצַּדִיק אָבָד׳. נֶאֱבַד מִבָּעֵי לֵיהּ. מַהוּ אָבָד. אֶלָּא אָבָד מַמָּשׁ. וּמַאי אָבָד. אָבַד לְמַטְרוֹנִיתָא, וְאִתְדַּבָק בַּאֲתַר אָחֳרָא, דְּאִקְרֵי שִׁפְחָה.

תרגום

וְעַל זֶה כָּתוּב ׳עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר׳ (זכריה ט, ט) - עָנִי (שֶׁלֹּא) הָיָה בָּרִאשׁוֹנָה, ׳וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר׳ - כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אוֹתָם כְּתָרִים תַּחְתוֹנִים שֶׁל עַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָרַג הקב"ה אֶת הַבְּכוֹר שֶׁלָּהֶם בְּמִצְרַיִם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְכָל בְּכוֹר בְּהֵמָה, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ הַדְּבָרִים׳ (שמות יא, ה) - כִּבְיָכוֹל ׳צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא׳ - הוּא וַדַּאי יוֹתֵר מֵהַכֹּל. כִּי עַד עַכְשָׁו שָׁרוּי צַדִּיק בְּלִי צֶדֶק. וְעַכְשָׁו שֶׁיִּזְדַּוְּגוּ כְאֶחָד, ׳צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא׳ - שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹשֵׁב בַּסִּטְרָא אַחֲרָא. לָמַדְנוּ, ׳הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְגוֹ'׳ (ישעיה נז, א). פָּסוּק זֶה קָשֶׁה. הַצַּדִּיק אָבָד?! נֶאֱבַד הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה אָבָד? אֶלָּא אָבַד מַמָּשׁ. וּמָה אָבַד? אָבַד לַמַּטְרוֹנִיתָא, וְנִדְבַּק בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁנִּקְרָא שִׁפְחָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא כתיב ׳עני ורוכב על חמור׳ - עני (דלא) הוה בקדמיתא, ׳ורוכב על חמור׳ - כמה דאוקימנא, אינון כתרין תתאין דעמין עובדי עבודה זרה, דקטיל קודשא בריך הוא בוכרא דלהון במצרים, הדא הוא דכתיב, ׳וכל בכור בהמה׳ (שמות יא, ה), והא אוקימנא מלי - כביכול ׳צדיק ונושע הוא׳ - הוא ודאי יתיר מכלא. בגין דעד השתא שארי צדיק בלא צדק. והשתא דיזדווגון כחדא, ׳צדיק ונושע הוא׳ - דהא לא יתיב בסטרא אחרא. תאנא, ׳הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו'׳ (ישעיהו נז, א), האי קרא קשיא. ׳הצדיק אבד׳. נאבד מבעי ליה. מהו אבד. אלא אבד ממש. ומאי אבד. אבד למטרוניתא, ואתדבק באתר אחרא, דאקרי שפחה.

התרגום: ועל זה כתוב ׳עני ורכב על חמור׳ (זכריה ט, ט) - עני (שלא) היה בראשונה, ׳ורכב על חמור׳ - כמו שבארנו, אותם כתרים תחתונים של עמים עובדי עבודה זרה שהרג הקב"ה את הבכור שלהם במצרים. זהו שכתוב ׳וכל בכור בהמה, והרי בארנו הדברים׳ (שמות יא, ה) - כביכול ׳צדיק ונושע הוא׳ - הוא ודאי יותר מהכל. כי עד עכשו שרוי צדיק בלי צדק. ועכשו שיזדוגו כאחד, ׳צדיק ונושע הוא׳ - שהרי אינו יושב בסטרא אחרא. למדנו, ׳הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו'׳ (ישעיה נז, א). פסוק זה קשה. הצדיק אבד?! נאבד היה צריך להיות! מה זה אבד? אלא אבד ממש. ומה אבד? אבד למטרוניתא, ונדבק במקום אחר, שנקרא שפחה.

מן המפרשים

הסולם: ועל דא כתיב וכו׳: ועל זה כתוב, עני ורוכב על חמור, כי עני היה מתחילה, ורוכב על חמור, כמו שהעמדנו, שהוא כתרים התחתונים של העמים עכו״ם, שהקב״ה הרג הבכור שלהם במצרים, שהם נקראים חמור, ז״ש וכל בכור בהמה . וכבר העמדנו הדברים.…

אור יקר: וכל בכור בהמה תאנא שאמר כולהר עלאי אפילו הנולים שבהם, אשדי מטרוניתא שאין למעלה ייחוד בערך אלינו כי בערך בחינות עליונות.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: