ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 37: ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - דבקות הנפש והרוח ומעלת הנשמות שעמדו לפני המלך › פיסקה 3 (סח ע"א)

עמידת הלילה בעבודה - חוט של חסד וקיום העולם בזכותם

אחרי מות · ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - דבקות הנפש והרוח ומעלת הנשמות שעמדו לפני המלך · מאמר 37 · פיסקה 3 · דף סח ע"א

לשון הזוהר

׳אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ׳ - אִתְדַּבְּקָא בָּךְ בִּרְחִימוּתָא סַגִיאָה, בַּלַּיְלָה. דְּבָעֵי בַּר נָשׁ מֵרְחִימוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְמֵיקָם בְּכָל לֵילְיָא, לְאִשְׁתַּדְלָא בְּפוּלְחָנֵיהּ, עַד דְּיִתְעַר צַפְרָא, וְיִתְמְשַׁךְ עָלֵיהּ חוּטָא דְּחֶסֶד. דְּתַנְיָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דִּרְחִימוּתָא דָּא רָחִים לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָנֵי זַכָּאֵי קְשׁוֹט דִּמְרַחֲמִין לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָכִי, עָלְמָא מִתְקַיְימָא בְּגִינֵיהוֹן, וְשַׁלְטִין עַל כָּל גְּזִירִין קָשִׁין דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא. (נ"א היא) (בגין דיתקיים עלמא בגיניהון) תָּאנָא, הַהוּא זַכָּאָה דְּאִתְדַּבָק בְּרוּחֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ לְעֵילָּא, בְּמַלְכָּא קַדִישָׁא, בִּרְחִימוּתָא כְּדְקָא יֵאוֹת. שַׁלִּיט בְּאַרְעָא דִּלְתַתָּא, וְכָל מַה דְּגָזַר עַל עָלְמָא אִתְקַיָּים. מְנָא לָן, מֵאֵלִיָּהוּ. דִּכְתִּיב, ׳חַי יהו"ה׳ (מלכים א יז, א) ׳אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְּבָרִי׳.

תרגום

׳אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ׳ (ישעיה כו, ט) - אֶתְדַּבֵּק בְּךְ אַהֲבָה רַבָּה בַּלַּיְלָה, שֶׁצָּרִיךְ אָדָם מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁל הקב"ה לַעֲמֹד בְּכָל לַיְלָה לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדָתוֹ עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַבֹּקֶר, וְיִמָּשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד. שֶׁשָּׁנִינוּ, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁאוֹהֵב אֶת הקב"ה אַהֲבָה כָּזוֹ, וְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת הַלָּלוּ שֶׁאוֹהֲבִים אֶת הקב"ה כָּךְ, הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בַּעֲבוּרָם, וְשׁוֹלְטִים עַל כָּל הַגְּזֵרוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה. (הִיא) (כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם בַּעֲבוּרָם). לָמַדְנוּ, אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁנִּדְבָּק בְּרוּחוֹ וְנַפְשׁוֹ לְמַעְלָה בַּמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בְּאַהֲבָה כָּרָאוּי, שׁוֹלֵט בָּאָרֶץ שֶׁלְּמַטָּה, וְכָל מַה שֶּׁגּוֹזֵר עַל הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם. מִנַּיִן לָנוּ? מֵאֵלִיָּהוּ, שֶׁכָּתוּב ׳חַי ה'׳ ׳אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי׳ (מלכים ב ה, טז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳אף רוחי בקרבי אשחרך׳ - אתדבקא בך ברחימותא סגיאה, בלילה. דבעי בר נש מרחימותא דקודשא בריך הוא, למיקם בכל ליליא, לאשתדלא בפולחניה, עד דיתער צפרא, ויתמשך עליה חוטא דחסד. דתניא, זכאה חולקיה דההוא בר נש דרחימותא דא רחים ליה לקודשא בריך הוא, והני זכאי קשוט דמרחמין ליה לקודשא בריך הוא הכי, עלמא מתקיימא בגיניהון, ושלטין על כל גזירין קשין דלעילא ותתא. (נ"א היא) (בגין דיתקיים עלמא בגיניהון) תאנא, ההוא זכאה דאתדבק ברוחיה ונפשיה לעילא, במלכא קדישא, ברחימותא כדקא יאות. שליט בארעא דלתתא, וכל מה דגזר על עלמא אתקיים. מנא לן, מאליהו. דכתיב, ׳חי יהו"ה׳ (מלכים א יז, א) ׳אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי׳.

התרגום: ׳אף רוחי בקרבי אשחרך׳ (ישעיה כו, ט) - אתדבק בך אהבה רבה בלילה, שצריך אדם מאהבתו של הקב"ה לעמד בכל לילה להשתדל בעבודתו עד שיתעורר הבקר, וימשך עליו חוט של חסד. ששנינו, אשרי חלקו של אותו אדם שאוהב את הקב"ה אהבה כזו, וצדיקי האמת הללו שאוהבים את הקב"ה כך, העולם מתקים בעבורם, ושולטים על כל הגזרות הקשות שלמעלה ולמטה. (היא) (כדי שיתקים העולם בעבורם). למדנו, אותו צדיק שנדבק ברוחו ונפשו למעלה במלך הקדוש באהבה כראוי, שולט בארץ שלמטה, וכל מה שגוזר על העולם מתקים. מנין לנו? מאליהו, שכתוב ׳חי ה'׳ ׳אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי׳ (מלכים ב ה, טז).

מן המפרשים

אור יקר: ואיהי עלמא דאתי שבו יתנוצץ האור העליון כאומרו שמש צדקת שיתייחד אור החמה באור הלבנה ויהיה אור הלבנה כאור החמה, ויהיה יום לא לילה דהיינו גלות והתלבש האור בעץ.

הסולם: אף רוחי בקרבי אשחרך: היינו שאתדבק בך באהבה רבה בלילה. כי האדם צריך לקום בכל לילה, מאהבת הקב״ה, לעסוק בעבודתו עד שיתעורר הבוקר, וימשוך עליו חוט של חסד. ולמדנו, אשרי חלקו של אדם שאוהב את הקב״ה באהבה זו. ואלו צדיקי אמת שאוהבים כך…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: