ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 37: ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - דבקות הנפש והרוח ומעלת הנשמות שעמדו לפני המלך › פיסקה 4 (סח ע"ב)

מיעוט הנשמות הנשלפות מן המלך והמטרוניתא - ועמידתן לפניו

אחרי מות · ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - דבקות הנפש והרוח ומעלת הנשמות שעמדו לפני המלך · מאמר 37 · פיסקה 4 · דף סח ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאַתְיָין נִשְׁמָתִין קַדִישִׁין מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאִינּוּן זַכָּאֵי עָלְמָא מְשַׁלְּפֵי לְהוּ מִמַּלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, זְעִירִין אִינּוּן, דִּבְהַהוּא שַׁעֲתָא דְּנָחִית, קַיְּימָא קָמֵי מַלְכָּא, וּרְעוּתָא דְּמַלְכָּא לְאִסְתַּכְּלָא בָּהּ, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָשַׁב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחָא בְּכָל חֵילָא וְחֵילָא דִּשְׁמַיָּא, כֻּלְּהוּ חַיָּילִין אִתְעָבִידוּ, וְקַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם׳ (תהילים לג, ו). וּמִנַּיְיהוּ אִתְעַכְּבוּ עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָחִית לְהוּ לְתַתָּא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוֹת הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת מִמַּעְלָה לְמַטָּה, וְאוֹתָם צַדִּיקֵי הָעוֹלָם שׁוֹלְפִים אוֹתָם מֵהַמֶּלֶךְ וּמֵהַמַּטְרוֹנִיתָא, מְעַטִּים הֵם. שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיּוֹרֶדֶת, עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ לְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׁב הקב"ה רוּחַ בְּכָל חַיִל וְחַיִל שֶׁל הַשָּׁמַיִם, כָּל הַחֲיָלוֹת נַעֲשִׂים, וְעוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם׳ (תהלים לג, ו). וּמֵהֶן מִתְעַכְּבוֹת עַד שהקב"ה מוֹרִיד אוֹתָן לְמַטָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דאתיין נשמתין קדישין מעילא לתתא, ואינון זכאי עלמא משלפי להו ממלכא ומטרוניתא, זעירין אינון, דבההוא שעתא דנחית, קיימא קמי מלכא, ורעותא דמלכא לאסתכלא בה, כמה דאוקימנא, בשעתא דנשב קודשא בריך הוא רוחא בכל חילא וחילא דשמיא, כלהו חיילין אתעבידו, וקיימי בקיומייהו, הדא הוא דכתיב ׳וברוח פיו כל צבאם׳ (תהילים לג, ו). ומנייהו אתעכבו עד דקודשא בריך הוא אחית להו לתתא.

התרגום: בא ראה, בשעה שבאות הנשמות הקדושות ממעלה למטה, ואותם צדיקי העולם שולפים אותם מהמלך ומהמטרוניתא, מעטים הם. שבאותה שעה שיורדת, עומדת לפני המלך, ורצונו של המלך להתבונן בה, כמו שבארנו, בשעה שנושב הקב"ה רוח בכל חיל וחיל של השמים, כל החילות נעשים, ועומדים במקומם. זהו שכתוב ׳וברוח פיו כל צבאם׳ (תהלים לג, ו). ומהן מתעכבות עד שהקב"ה מוריד אותן למטה.

מן המפרשים

מקדש מלך: זעירין אינון דבההיא שעתא וכו' פי' מועטים הם שעומדים לפניו ית' לפי שרוב נשמות הצדיקים כשיוצאים מהמ' הם יורדים תכף לעוה"ז. קצת נשמות יקרות אחר שיוצאים מהמלכות הם עומדים ומשמשים לפניו ית' כמלאכים דקיימי בקיומייהו לפניו ית'. וז"ל…

אור יקר: [סימן יד] שהכנפים הם שם אדנ״י והפנים שם יהו״ה ומתקשרן כזה יאהדונה״י בלחישו כדרך זווג חתן וכלתו, רעוא מהכתר הנקרא רצון דנהורא מהחכמה כי משם יהי אור יה אויר מתכסמן מדיחי אפרסמוגא היינו מהבינה שהיא נקראת אפרסמון כדפירשו בזוהר…

הסולם: ת״ח בשעתא דאתיין וכו׳: בוא וראה, בשעה שנשמות קדושות באות מלמעלה למטה, וצדיקי העולם ממשיכים אותם מן המלך והמלכה, דהיינו מזווג זו״ן, ומועטות הנה, שזוכות, שבאותה שעה שיורדת לעולם, נמצאת עומדת ומשמשת לפני המלך, ורצון המלך הוא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: