ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 37: ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - דבקות הנפש והרוח ומעלת הנשמות שעמדו לפני המלך › פיסקה 2 (סח ע"א)

׳ואהבת׳ - אהבת הקב"ה כאהבת הגוף את נפשו ורוחו

אחרי מות · ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - דבקות הנפש והרוח ומעלת הנשמות שעמדו לפני המלך · מאמר 37 · פיסקה 2 · דף סח ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי נַפְשָׁא וְרוּחָא אִשְׁתְּמוֹדָע (ס"א אשתעי) (ס"א אשתתפי) כַּחֲדָא לְעָלְמִין. תָּנָא פּוּלְחָנָא שְׁלֵימָתָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּתַנִּינָן ׳וְאָהַבְתָּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'׳ (דברים ו, ה). דְּיַרְחִים לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְחִימוּתָא דְּנֶפֶשׁ מַמָּשׁ, וְדָא הוּא רְחִימוּתָא שְׁלֵימָתָא, רְחִימוּתָא דְּנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ. כְּמָה דְּאִתְדְּבָּקוּ אִלֵּין בְּגוּפָא, וְגוּפָא רָחִים לוֹן. (ס"א כדין) כַּךְ יִתְדָּבָק בַּר נָשׁ לְרַחֲמָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רְחִימוּתָא דְּנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ, לְאַדְבְּקָא בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה׳ (כלומר) נַפְשִׁי מַמָּשׁ.

תרגום

בֹּא רְאֵה, הַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ נוֹדָעוֹת (נפגשות) (משתתפות) כְּאֶחָד לְעוֹלָמִים. לָמַדְנוּ, עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לַעֲבֹד אֶת הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ ׳וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךְ׳, שֶׁיֹּאהַב אֶת הקב"ה אַהֲבַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, וְזוֹהִי אַהֲבָה שְׁלֵמָה, אַהֲבַת נַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ. כְּמוֹ שֶׁאֵלֶּה נִדְבָּקִים בְּגוּף, וְהַגּוּף אוֹהֵב אוֹתָם, (אָז) כָּךְ יִדְבַּק אָדָם לֶאֱהֹב אֶת הקב"ה אַהֲבַת נַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ לִדְבּק בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳נַפְשִׁי אִוִּיתִךְ בַּלַּיְלָה׳, (כְּלוֹמַר) נַפְשִׁי מַמָּשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי נפשא ורוחא אשתמודע (ס"א אשתעי) (ס"א אשתתפי) כחדא לעלמין. תנא פולחנא שלימתא דבעי בר נש למפלח לקודשא בריך הוא, כמה דתנינן ׳ואהבת את יהו"ה אלהיך וגו'׳ (דברים ו, ה). דירחים ליה לקודשא בריך הוא רחימותא דנפש ממש, ודא הוא רחימותא שלימתא, רחימותא דנפשיה ורוחיה. כמה דאתדבקו אלין בגופא, וגופא רחים לון. (ס"א כדין) כך יתדבק בר נש לרחמא ליה לקודשא בריך הוא, רחימותא דנפשיה ורוחיה, לאדבקא ביה. הדא הוא דכתיב ׳נפשי אויתיך בלילה׳ (כלומר) נפשי ממש.

התרגום: בא ראה, הנפש והרוח נודעות (נפגשות) (משתתפות) כאחד לעולמים. למדנו, עבודה שלמה שצריך אדם לעבד את הקב"ה, כמו שלמדנו ׳ואהבת את ה' אלהיך׳, שיאהב את הקב"ה אהבת נפש ממש, וזוהי אהבה שלמה, אהבת נפשו ורוחו. כמו שאלה נדבקים בגוף, והגוף אוהב אותם, (אז) כך ידבק אדם לאהב את הקב"ה אהבת נפשו ורוחו לדבק בו. זהו שכתוב ׳נפשי אויתך בלילה׳, (כלומר) נפשי ממש.

מן המפרשים

מקדש מלך: ת"ח נפשא ורוחא אשתמודע וכו' הוא כמו פי' אחר ודומה למה שפי' ר' חזקיה לעיל שנפשי ורוחי הם זו"ן הנק' נפש ורוח ולהם אומרים ישראל אויתיך ואשחרך:

הסולם: ת״ח נפשא ורוחא וכו׳: בוא וראה נפש ורוח משתתפים יחד לעולם. למדנו, עבודה שלמה שצריך האדם לעבוד להקב״ה, הוא כמו שלמדנו, ואהבת את ה׳ אלקיך וגו'. שיאהב את הקב״ה אהבת נפש ממש. וזו היא אהבה שלמה, אהבת נפשו ורוחו. כמו שאלו, הנפש…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר