טהרת פגם הרשעים - ועיטור כתר המלך לזווגו במטרוניתא
אחרי מות · ׳מציון מכלל יפי׳ - בניין העולם ועבודת הכהן המעוררת את הזיווג · מאמר 28 · פיסקה 6 · דף סו ע"א
לשון הזוהר
תָּאנָא, כְּתִיב ׳וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. מַאי ׳וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ׳. אֶלָּא אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָא תָּנֵינָן, חַיָּיבַיָּא עַבְדִּין פְּגִימוּתָא לְעֵילָּא, וּמִתְעָרִין דִּינִין, וְגַרְמִין לְאִסְתַּאֲבָא מַקְדְּשָׁא. וְחִוְיָא תַּקִּיפָא שָׁארֵי לְאִתְגַּלָּאָה. וּכְדֵין דִּינִין מִתְעָרִין בְּעָלְמָא, וּבְהַאי יוֹמָא, בָּעֵי כַּהֲנָא לְדַכְּאָה כֹּלָּא, וּלְאִתְעַטְּרָא (ס"א ולאתערא) כִּתְרָא קַדִּישָׁא דִּילֵיהּ, דְּהִיא רֵישָׁא דְּמַלְכָּא. בְּגִין דְּיֵיתֵי מַלְכָּא לְאַשְׁרָאָה בְּמַטְרוֹנִיתָא, וְכַד רֵישָׁא דְּמַלְכָּא נָטִיל, כֹּלָּא נָטִיל, וְיֵיתֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּמַטְרוֹנִיתָא וּלְאַתְעֲרָא חֵידוּ וּבִרְכָּאן בְּעָלְמָא. (ס"א בגין דייתי מלכא לאזדווגא במטרוניתא ולאתערא חדו וברכאן בעלמא, וכד רישא דמלכא נטיל כלא נטיל) אִשְׁתְּכַח דְּכָל שְׁלָמָא (נ"א שלימו) דְּעֵילָּא וְתַתָּא, בְּכַהֲנָא תַּלְיָיא. דְּאִי אִתְּעַר כִּתְרָא דִּילֵיהּ, כֹּלָּא אִתְּעַר וְכֹלָּא בִּשְׁלִימוּ אִשְׁתְּכַח. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ׳. בְּקַדְמִיתָא ׳וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ׳. לְאַסְגָּאָה שְׁלָמָא בְּעָלְמָא, וּלְאַסְגָּאָה חֵידוּ בְּעָלְמָא. וְכַד חֵידוּ דְּזִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח בְּמַלְכָּא וּבְּמַטְרוֹנִיתָא, כָּל שַׁמָּשִׁין, וְכָל בְּנֵי הֵיכָלָא, כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ בְּחֵידוּ (וכד חידו דעלמא). וְכָל חוֹבִין דְּחָבוּ קָמֵי מַלְכָּא, אִתְכַּפָּר לְהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יהו"ה תִּטְהָרוּ׳. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ׳. בְּשַׁעֲתָא דְּעָאל לְזַוְּוגָא לְהוּ, וּבְשַׁעֲתָא דְּמִזְדַּוְּוגִין מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, הַהִיא שַׁעֲתָא ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ׳.
תרגום
לָמַדְנוּ, ׳וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (ויקרא טז, טז) - מַה זֶּה ׳וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ׳? אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹשִׂים פְּגָם לְמַעְלָה, וּמְעוֹרְרִים דִּינִים, וְגוֹרְמִים לְטַמֵּא הַמִּקְדָּשׁ. וְהַנָּחָשׁ הַקָּשֶׁה מַתְחִיל לְהִגָּלוֹת, וְאָז מִתְעוֹרְרִים דִּינִים בָּעוֹלָם, וּבַיּוֹם הַזֶּה צָרִיךְ הַכֹּהֵן לְטַהֵר אֶת הַכֹּל וּלְהִתְעַטֵּר (וּלְעוֹרֵר) הַכֶּתֶר הַקָּדוֹשׁ שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, כְּדֵי שֶׁיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִשְׁרוֹת עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא. וּכְשֶׁרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ נוֹסֵעַ, הַכֹּל נוֹסֵעַ, וְיָבא לְהִזְדַּוֵּג עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא וּלְעוֹרֵר שִׂמְחָה וּבְרָכוֹת בָּעוֹלָם. (כְּדֵי שיבא הַמֶּלֶךְ לְהִזְדַּוֵּג עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא וּלְעוֹרֵר שִׂמְחָה וּבְרָכוֹת בָּעוֹלָם. וכשראש הַמֶּלֶךְ נוֹסֵעַ, הַכֹּל נוֹסֵעַ). נִמְצָא שֶׁכָּל הַשָּׁלוֹם (הַשְּׁלֵמוּת) שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה תְּלוּיָה בַּכֹּהֵן. שֶׁאִם הוּא מְעוֹרֵר אֶת הַכֶּתֶר שֶׁלּוֹ, הַכֹּל מִתְעוֹרֵר וְהַכֹּל נִמְצָא בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, טז) - בָּרִאשׁוֹנָה ׳וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ׳ - לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם וּלְהַרְבּוֹת שִׂמְחָה בָּעוֹלָם. וּכְשֶׁשִּׂמְחַת הַזִּוּוּג נִמְצֵאת עִם הַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוֹנִיתָא, כָּל הַשַּׁמָּשִׁים וְכָל בְּנֵי הַהֵיכָל, כֻּלָּם נִמְצָאִים בְּשִׂמְחָה (וְכָל שִׂמְחַת הָעוֹלָם). וְכָל הַחֲטָאִים שֶׁחָטְאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, מִתְכַּפְּרִים לָהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִכֹּל חַטֹאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ׳ (ויקרא טז, ל) - וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ׳ - בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס לְזַוֵּג אוֹתָם, וּבְשָׁעָה שֶׁמִּזְדַּוְּגִים הַמֶּלֶךְ עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא, אוֹתָהּ שָׁעָה - ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תאנא, כתיב ׳וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל׳. מאי ׳וכפר על הקדש׳. אלא אמר רבי אלעזר, הא תנינן, חייביא עבדין פגימותא לעילא, ומתערין דינין, וגרמין לאסתאבא מקדשא. וחויא תקיפא שארי לאתגלאה. וכדין דינין מתערין בעלמא, ובהאי יומא, בעי כהנא לדכאה כלא, ולאתעטרא (ס"א ולאתערא) כתרא קדישא דיליה, דהיא רישא דמלכא. בגין דייתי מלכא לאשראה במטרוניתא, וכד רישא דמלכא נטיל, כלא נטיל, וייתי לאזדווגא במטרוניתא ולאתערא חידו וברכאן בעלמא. (ס"א בגין דייתי מלכא לאזדווגא במטרוניתא ולאתערא חדו וברכאן בעלמא, וכד רישא דמלכא נטיל כלא נטיל) אשתכח דכל שלמא (נ"א שלימו) דעילא ותתא, בכהנא תלייא. דאי אתער כתרא דיליה, כלא אתער וכלא בשלימו אשתכח. ועל דא כתיב ׳וכפר על הקדש׳. בקדמיתא ׳וכפר על הקדש׳. לאסגאה שלמא בעלמא, ולאסגאה חידו בעלמא. וכד חידו דזווגא אשתכח במלכא ובמטרוניתא, כל שמשין, וכל בני היכלא, כלהו אשתכחו בחידו (וכד חידו דעלמא). וכל חובין דחבו קמי מלכא, אתכפר להו. הדא הוא דכתיב, ׳מכל חטאתיכם לפני יהו"ה תטהרו׳. ובגין כך כתיב ׳וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו׳. בשעתא דעאל לזווגא להו, ובשעתא דמזדווגין מלכא ומטרוניתא, ההיא שעתא ׳וכפר בעדו ובעד ביתו׳.
התרגום: למדנו, ׳וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל׳ (ויקרא טז, טז) - מה זה ׳וכפר על הקדש׳? אלא אמר רבי אלעזר, הרי שנינו שהרשעים עושים פגם למעלה, ומעוררים דינים, וגורמים לטמא המקדש. והנחש הקשה מתחיל להגלות, ואז מתעוררים דינים בעולם, וביום הזה צריך הכהן לטהר את הכל ולהתעטר (ולעורר) הכתר הקדוש שלו, שהוא ראש המלך, כדי שיבא המלך לשרות עם המטרוניתא. וכשראש המלך נוסע, הכל נוסע, ויבא להזדוג עם המטרוניתא ולעורר שמחה וברכות בעולם. (כדי שיבא המלך להזדוג עם המטרוניתא ולעורר שמחה וברכות בעולם. וכשראש המלך נוסע, הכל נוסע). נמצא שכל השלום (השלמות) שלמעלה ולמטה תלויה בכהן. שאם הוא מעורר את הכתר שלו, הכל מתעורר והכל נמצא בשלמות, ועל זה כתוב ׳וכפר על הקדש׳ (ויקרא טז, טז) - בראשונה ׳וכפר על הקדש׳ - להרבות שלום בעולם ולהרבות שמחה בעולם. וכששמחת הזווג נמצאת עם המלך והמטרוניתא, כל השמשים וכל בני ההיכל, כלם נמצאים בשמחה (וכל שמחת העולם). וכל החטאים שחטאו לפני המלך, מתכפרים להם. זהו שכתוב ׳מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו׳ (ויקרא טז, ל) - ומשום כך כתוב, ׳וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו׳ - בשעה שנכנס לזוג אותם, ובשעה שמזדוגים המלך עם המטרוניתא, אותה שעה - ׳וכפר בעדו ובעד ביתו׳.
מן המפרשים
מקדש מלך: לאסתאבא מקדשא פי' מ' כתרא קדישא דיליה . פי' חסד. ומכאן משמע שכהנא דלעילא דלעיל הוא חסד ולא מיכ"אל: דהיא רישא דמלכא . נ"ב כי הטיפה של חסד היא עכ"ל. ונלע"ד פי' אחר שמ"ש דהיא רישא דמלכא ר"ל כי חסד הוא חכמה שהוא רישא דמלכא כנודע…
הסולם: תאנא כתיב וכפר וגו': למדנו, כתוב, וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל. שואל, מהו וכפר על הקדש. אלא אמר ר' אלעזר, הרי למדנו, הרשעים עושים פגם למעלה, ומעוררים דינים, וגורמים שיטמא המקדש, והנחש החזק מתחיל להתגלות. ואז דינים מתעוררים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: