השכינה גולה עם ישראל ושבה עמהם - ׳כנסת הגדולה׳
אחרי מות · ׳וזכרתי את בריתי יעקוב׳ - השכינה בגלות וזכירת האבות בכלל יעקב · מאמר 29 · פיסקה 1 · דף סו ע"ב
לשון הזוהר
תָּאנָא, ׳וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד׳ (ויקרא טז, יז), רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְגוֹ'׳ (ויקרא כו, מב), וְהַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, כִּבְיָכוֹל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא, דְּהָא שְׁכִינְתָּא לָא אִתְעָדֵי מִנַּיְיהוּ לְעָלְמִין. תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל אִשְׁתְּכָחוּ בְּגָלוּתָא דְּבָבֶל, שְׁכִינְתָּא בֵּינַיְיהוּ שַׁרְיָא, וְתָאבָת עִמְּהוֹן מִן גָּלוּתָא. וּבִזְכוּת אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא דְּאִשְׁתָּאָרוּ בְּאַרְעָא, שָׁארַת בְּאַרְעָא, וְלָא אַעְדֵּי מִנַּיְיהוּ לְעָלְמִין. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, דְּאִתְהַדְּרַת מַטְרוֹנִיתָא בְּמַלְכָּא, וְאִתְהַדָּר כֹּלָּא בְּהִלּוּלָא דְּמַלְכָּא, בְּגִין כָּךְ אִקְרוּן אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וַדַּאי.
תרגום
לָמַדְנוּ, ׳וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד׳ - רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (שם) ׳וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְגוֹ'׳ וְהַפָּסוּק הַזֶּה פֵּרְשׁוּהוּ. בּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, כִּבְיָכוֹל הקב"ה עִמָּהֶם בַּגָּלוּת, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה לֹא זָזָה מֵהֶם לְעוֹלָמִים. בּא רְאֵה, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְצְאוּ בְּגָלוּת בָּבֶל, הַשְּׁכִינָה שָׁרְתָה בֵינֵיהֶם וְשָׁבָה עִמָּהֶם מִן הַגָּלוּת, וּבִזְכוּת אוֹתָם הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בָאָרֶץ, שָׁרְתָה בָאָרֶץ וְלֹא זָזָה מֵהֶם לְעוֹלָמִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁחָזְרָה הַמַּטְרוֹנִיתָא עִם הַמֶּלֶךְ, וְחָזַר הַכֹּל בִּסְעוּדַת הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרְאוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וַדַּאי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תאנא, ׳וכל אדם לא יהיה באהל מועד׳ (ויקרא טז, יז), רבי יצחק פתח, ׳וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו'׳ (ויקרא כו, מב), והאי קרא אוקמוה. תא חזי, בשעתא דישראל בגלותא, כביכול קודשא בריך הוא עמהון בגלותא, דהא שכינתא לא אתעדי מנייהו לעלמין. תא חזי, בזמנא דישראל אשתכחו בגלותא דבבל, שכינתא בינייהו שריא, ותאבת עמהון מן גלותא. ובזכות אינון צדיקייא דאשתארו בארעא, שארת בארעא, ולא אעדי מנייהו לעלמין. אמר רבי יהודה, דאתהדרת מטרוניתא במלכא, ואתהדר כלא בהלולא דמלכא, בגין כך אקרון אנשי כנסת הגדולה, כנסת הגדולה ודאי.
התרגום: למדנו, ׳וכל אדם לא יהיה באהל מועד׳ - רבי יצחק פתח, (שם) ׳וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק וגו'׳ והפסוק הזה פרשוהו. בא וראה, בשעה שישראל בגלות, כביכול הקב"ה עמהם בגלות, שהרי השכינה לא זזה מהם לעולמים. בא ראה, בזמן שישראל נמצאו בגלות בבל, השכינה שרתה ביניהם ושבה עמהם מן הגלות, ובזכות אותם הצדיקים שנשארו בארץ, שרתה בארץ ולא זזה מהם לעולמים. אמר רבי יהודה, שחזרה המטרוניתא עם המלך, וחזר הכל בסעודת השמחה של המלך, משום כך נקראו אנשי כנסת הגדולה, כנסת הגדולה ודאי.
מן המפרשים
זוהר הרקיע: דף ס"ו ע"ב) תאנא ר"ש פתח יו"ד בגליפו אתוון בסטר' אתקשרין וכו'. שהכ"הג כשהיה מזכיר את השם היה אומר היו"ד במילוי וז"ש בסטורי הוא ו"ד שכולל שם הו"ק וד' מלכות. אתקשרית ביו"ד. ר"ל שרומז לכל האצילות עד המלכות לכן נק' חכמה זעירא…
הסולם: תאנא וכל אדם וגו': למדנו, וכל אדם לא יהיה באהל מועד. רבי יצחק פתח, וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו '. מקרא זה העמידוהו. בוא וראה, בשעה שישראל הם בגלות, הקב"ה עמהם כביכול, בגלות, כי השכינה אינה סרה מהם לעולם. בוא…
מקור הישועה כוונות החגים א חגי תשרי: זוהר פ' נשא [דף קמ"ו סוע"ב …שם אדני הוא בבריאה וכאן ברכת כוהנים באצילות. שעה"כ דף מ"א ע"ב:... וכבר ידעת שה-י"ג תיקונים דיקנא דאריך וה-ט' תיקוני דיקנא דז"א הם כ"ב אותיות התורה כנזכר בזוהר פ' נשא [דף קמ"ו סוע"ב] והוא סוד עשרה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: