ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 22: שילוח השעיר לעזאזל - עצה להשקיט את המקטרג ולהפכו לסנגור › פיסקה 4 (סג ע"ב)

עצם לכלב ביום הזה - והכניסה להיכל בלא מוחה

אחרי מות · שילוח השעיר לעזאזל - עצה להשקיט את המקטרג ולהפכו לסנגור · מאמר 22 · פיסקה 4 · דף סג ע"ב

לשון הזוהר

וּבְגִּינֵי כַּךְ אִית לָן בְּיוֹמָא דָּא לְמִרְמֵי לֵיהּ גַּרְמָא לְכַלְבָּא, עַד דְּאִיהוּ גָּרִיר, יֵיעוּל מַאן דְּיֵיעוּל לְגַבֵּי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וְלֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידוֹי. לְבָתַר יְכָשְׁכֵּשׁ לֵיהּ בִּזְנָבֵיהּ.

תרגום

וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לָנוּ בַּיּוֹם הַזֶּה לִזְרֹק עֶצֶם לַכֶּלֶב, עַד שֶׁהוּא גּוֹרֵר, יִכָּנֵס מִי שֶׁיִּכָּנֵס לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְיָדוֹ. אַחַר כָּךְ יְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובגיני כך אית לן ביומא דא למרמי ליה גרמא לכלבא, עד דאיהו גריר, ייעול מאן דייעול לגבי היכלא דמלכא, ולית מאן דימחי בידוי. לבתר יכשכש ליה בזנביה.

התרגום: ומשום כך יש לנו ביום הזה לזרק עצם לכלב, עד שהוא גורר, יכנס מי שיכנס להיכל המלך, ואין מי שימחה בידו. אחר כך יכשכש בזנבו.

מן המפרשים

הסולם: ובגיני כך אית וכו' : ומשום זה יש לנו ביום הזה להשליך עצם לכלב, דהיינו השעיר לעזאזל, שבעוד שהוא גורר העצם, יכנוס מי שיכנוס להיכל המלך, ואין מי שימחה בידו, כי המקטרג טרוד במתנה שלו, ואח"כ עוד ינדנד לו בזנבו. דהיינו שיעשה סניגור.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר