דחיית השעיר מן ההר - והשלכת החטאים במצולות ים
אחרי מות · ׳ושלח ביד איש עתי׳ - האדם המזומן לדבר לטוב ולרע · מאמר 20 · פיסקה 6 · דף סג ע"ב
לשון הזוהר
וְתָאנָא, הַאי בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָזִיל לְמַדְבְּרָא, כַּד מָטָא בֵּיהּ בְּהַהוּא שְׂעִירָא הֲוָה סָלִיק לְטוּרָא, וְדָחֵי לֵיהּ בִּתְרֵין יְדוֹי. וְלָא הֲוָה נָחִית לְפַלְגוּת טוּרָא, עַד דְּאִתְעָבִיד שַׁיְיפִין שַׁיְיפִין. וְהַהוּא בַּר נָשׁ הֲוָה אָמַר, כַּךְ יִמָּחוּ עֲוֹנוֹת עַמְּךָ וְגוֹ'. וּבְגִין דְּסָלִיק הַהוּא קַטֵיגוֹרְיָא וְאִתְעָבִיד סַנֵיגוֹרְיָא דְּיִשְׂרָאֵל, כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל חוֹבַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל מַה דִּכְתִיב ׳בְּאִינּוּן פִּתְקִין דִּלְעֵילָּא, לְאַדְכְּרָא חוֹבַיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא, נָטִיל לוֹן וּרְמֵי לוֹן כְּהַאי גַּוְונָא, לַאֲתַר דְּאִתְקְרֵי מְצוּלוֹת יָם׳. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם׳ (מיכה ז, יט).
תרגום
וְלָמַדְנוּ, הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לַמִּדְבָּר, כְּשֶׁהִגִּיעַ שָׁם אוֹתוֹ שָׂעִיר, הָיָה עוֹלֶה לָהָר, וְדוֹחֶה אוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵיבָרִים אֵיבָרִים, וְאוֹתוֹ אִישׁ הָיָה אוֹמֵר: כָּךְ יִמָּחוּ עֲווֹנוֹת עַמְּךְ וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם שֶׁעוֹלֶה אוֹתוֹ קָטֵגוֹר וְנַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָז הקב"ה, אֶת כָּל חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאוֹתָם פְּתָקִים שֶׁלְּמַעְלָה לְהַזְכִּיר אֶת חֲטָאֵי בְּנֵי הָאָדָם, הוּא נוֹטֵל אוֹתָם וְזוֹרֵק אוֹתָם כְּמוֹ זֶה לְמָקוֹם שֶׁנִּקְרָא מְצוּלוֹת יָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם׳ (מיכה ז).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותאנא, האי בר נש דהוה אזיל למדברא, כד מטא ביה בההוא שעירא הוה סליק לטורא, ודחי ליה בתרין ידוי. ולא הוה נחית לפלגות טורא, עד דאתעביד שייפין שייפין. וההוא בר נש הוה אמר, כך ימחו עונות עמך וגו'. ובגין דסליק ההוא קטיגוריא ואתעביד סניגוריא דישראל, כדין קודשא בריך הוא, כל חובייהו דישראל, וכל מה דכתיב ׳באינון פתקין דלעילא, לאדכרא חובייהו דבני נשא, נטיל לון ורמי לון כהאי גוונא, לאתר דאתקרי מצולות ים׳. הדא הוא דכתיב, ׳ותשליך במצולות ים כל חטאתם׳ (מיכה ז, יט).
התרגום: ולמדנו, האיש הזה שהיה הולך למדבר, כשהגיע שם אותו שעיר, היה עולה להר, ודוחה אותו בשתי ידיו, ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים איברים, ואותו איש היה אומר: כך ימחו עוונות עמך וגו'. ומשום שעולה אותו קטגור ונעשה סנגור של ישראל, אז הקב"ה, את כל חטאי ישראל וכל מה שכתוב באותם פתקים שלמעלה להזכיר את חטאי בני האדם, הוא נוטל אותם וזורק אותם כמו זה למקום שנקרא מצולות ים. זהו שכתוב ׳ותשליך במצלות ים כל חטאתם׳ (מיכה ז).
מן המפרשים
הסולם: ותאנא האי ב"נ וכו' : ולמדנו, אדם זה שהיה הולך עם השעיר למדבר, כשהגיע שם עם השעיר, היה עולה להר, ודחה אותו בשתי ידים, ולא היה יורד לחצי ההר, עד שנעשה אברים אברים. והאדם ההוא היה אומר, כך ימחו עונות עמך וכו'. ומשום שעי"ז, עלה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: