הכרת הכהן באיש העתי - בסימני עיניו ומבטו
אחרי מות · ׳ושלח ביד איש עתי׳ - האדם המזומן לדבר לטוב ולרע · מאמר 20 · פיסקה 4 · דף סג ע"ב
לשון הזוהר
אוּף הָכָא ׳וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳, דְּהוּא זַמִּין לְהַאי. וְרָשִׁים לְהַאי, וְכַהֲנָא הֲוָה אִשְׁתְּמוֹדַע בֵּיהּ, חַד עֵינָא יַתִיר מֵאָחֳרָא פּוּרְתָא. סוּרְטָא דְּעַל עֵינָא אִתְחַפְּיָא בְּשַׂעֲרִין סַגִיאִין. מְכַּחֲלָא עֵינָא, וְלָא מִסְתָּכַּל בְּמֵישָׁר. הַאי הוּא בַּר נָשׁ זַמִּין לְהַאי, וְכַדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳.
תרגום
אַף כָּאן, ׳וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳ (ויקרא טז, כא) - שֶׁהוּא מְזֻמָּן לָזֶה וְרָשׁוּם לָזֶה, וְהַכֹּהֵן הָיָה מַכִּיר בּוֹ עַיִן אַחַת יוֹתֵר מֵאַחֶרֶת מְעַט. הָעוֹר שֶׁעַל הָעַיִן מְכֻסֶּה בִּשְׂעָרוֹת רַבּוֹת, הָעַיִן מְכֻחֶלֶת וְלֹא מִסְתַּכֵּל יָשָׁר, זֶהוּ הָאָדָם הַמְזֻמָּן לְכָךְ וְהָרָאוּי לוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אוף הכא ׳ושלח ביד איש עתי׳, דהוא זמין להאי. ורשים להאי, וכהנא הוה אשתמודע ביה, חד עינא יתיר מאחרא פורתא. סורטא דעל עינא אתחפיא בשערין סגיאין. מכחלא עינא, ולא מסתכל במישר. האי הוא בר נש זמין להאי, וכדקא חזי ליה. ועל דא כתיב ׳ביד איש עתי׳.
התרגום: אף כאן, ׳ושלח ביד איש עתי׳ (ויקרא טז, כא) - שהוא מזמן לזה ורשום לזה, והכהן היה מכיר בו עין אחת יותר מאחרת מעט. העור שעל העין מכסה בשערות רבות, העין מכחלת ולא מסתכל ישר, זהו האדם המזמן לכך והראוי לו. ועל זה כתוב ׳ביד איש עתי׳.
מן המפרשים
הסולם: אוף הכא ושלח וכו' : אף כאן, ושלח ביד איש עתי, היינו שהוא מוכן לזה ורשום לזה, והכהן היה מכיר בו, כי עין אחת היתה גדולה קצת יותר מהשניה, העור שעל העין, דהיינו העפעפים, מכוסה בשערות גדולות, העין בצבע כחול, ואינו מביט במישור. זה…
נפש דוד: מכחלא עינא: בבראשית רבה ויחי על חכלילי עינים בני דרום שעיניהם כחולות (ואף שמ"כ פירש שם לשבת בהירות כו') אבל כאן י"ל שפי' כפשט לשון חכלילי שפירש"י וש"מ אדומות, ואפשר גרסינן כאן "מחכלא עינים".
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: