ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 12: ׳נתן לי לשון למודים׳ - מדרגות הקדש והלשון שנתנה לרשבי

׳נתן לי לשון למודים׳ - מדרגות הקדש והלשון שנתנה לרשבי

אחרי מות · מאמר 12 · 3 פסקאות · מתחיל בדף סא ע"א

  1. ישראל שנקראו קדש - אחיזתם בשם הקדוש בזכות התורה (סא ע"א)
    פתח רבי חזקיה ואמר, ׳יהו"ה אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר וגו'׳ . זכאין אינון ישראל, דקודשא בריך הוא אתרעי בהו מכל שאר עמין, וקראן, קדש, דכתיב, ׳קדש… לדף הפיסקה
  2. מן הקדש העליון - רוח הקדש ולשון הקדש (סא ע"א)
    ותנינן קמיה דמר, מאי קדש. שלימותא דכלא דאקרי חכמה עלאה, ומהאי אתר , ומתמן נפקין מבועין ונחלין לכל עבר, עד דמטו להאי זאת. והאי זאת כד מתברכא, אקרי קדש, ואקרי חכמה, וקראן… לדף הפיסקה
  3. ׳לשון למודים׳ שביסוד - ומתנתה לרשבי בוצינא קדישא (סא ע"א)
    ובשעתא דנגיד ההוא רבות קדישא, לאינון תרי קיימין, דאקרון למודי ה', ואקרון צבאות, אתכנש תמן, וכד נפיק מתמן, בההוא דרגא דאקרי יסוד, לההוא חכמה זעירא, כדין אתקרי לשון… לדף הפיסקה