ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 12: ׳נתן לי לשון למודים׳ - מדרגות הקדש והלשון שנתנה לרשבי › פיסקה 2 (סא ע"א)

מן הקדש העליון - רוח הקדש ולשון הקדש

אחרי מות · ׳נתן לי לשון למודים׳ - מדרגות הקדש והלשון שנתנה לרשבי · מאמר 12 · פיסקה 2 · דף סא ע"א

לשון הזוהר

(נ"א בקדש) (רצ"ז.) וְתָנֵינָן קָמֵיהּ דְּמַר, מַאי קֹדֶשׁ. שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא דְּאִקְרֵי חָכְמָה עִלָּאָה, וּמֵהַאי אֲתַר (נגיד משח רבות קדישא בשבילין ידיען, לאתר דאקרי בינה עלאה), וּמְתַּמָן נַפְקִין מְבּוּעִין וּנְחָלִין לְכָל עֵבָר, עַד דְמַטוּ לְהַאי זֹאת. (ומהאי אתר אתער רוחא קדישא) וְהַאי זֹאת כַּד מִתְבָּרְכָא, אִקְרֵי קֹדֶשׁ, וְאִקְרֵי חָכְמָה, וּקְרָאן לֵיהּ (נ"א והאי זאת כד אתברכא מאתר עלאה דא דאקרי קדש ואקרי חכמה קראן ליה) רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. כְּלוֹמַר, רוּחַ, מֵהַהוּא קֹדֶשׁ דִּלְעֵילָּא. וְכַד נָפְקִין וּמִתְעָרִין מִנֵּהּ רָזֵי אוֹרַיְיתָא, כְּדֵין אִתְקְרֵי לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

תרגום

(בקדש). וְשָׁנִינוּ לִפְנֵי מוֹרֵנוּ, מַה זֶּה קֹדֶשׁ? שְׁלֵמוּת הַכֹּל שֶׁנִּקְרֵאת הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה. וּמֵהַמָּקוֹם הַזֶּה (שׁוֹפֵעַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ בשבילים יְדוּעִים למקום שֶׁנִּקְרָא בִּינָה עֶלְיוֹנָה), וּמִשָּׁם יוֹצְאִים מַעְיָנוֹת וּנְחָלִים לְכָל עֵבֶר, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְזֹּאת הַזּוֹ. (וממקום זֶה מִתְעוֹרֶרֶת רוּחַ קְדוֹשָׁה) וכשמתברכת הַזֹּאת הַזּוֹ, נִקְרֵאת קֹדֶשׁ, וְנִקְרֵאת חָכְמָה, וְקוֹרְאִים לָהּ (והזאת הַזּוֹ כשמתברכת מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן, זֶה שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ וְנִקְרָא חָכְמָה, קוֹרְאִים לוֹ) רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. כְּלוֹמַר, רוּחַ מֵאוֹתוֹ קֹדֶשׁ שֶׁלְּמַעְלָה. וכשיוצאים וּמִתְעוֹרְרִים מִמֶּנָּה סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, אָז נִקְרֵאת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (נ"א בקדש) (רצ"ז.) ותנינן קמיה דמר, מאי קדש. שלימותא דכלא דאקרי חכמה עלאה, ומהאי אתר (נגיד משח רבות קדישא בשבילין ידיען, לאתר דאקרי בינה עלאה), ומתמן נפקין מבועין ונחלין לכל עבר, עד דמטו להאי זאת. (ומהאי אתר אתער רוחא קדישא) והאי זאת כד מתברכא, אקרי קדש, ואקרי חכמה, וקראן ליה (נ"א והאי זאת כד אתברכא מאתר עלאה דא דאקרי קדש ואקרי חכמה קראן ליה) רוח הקדש. כלומר, רוח, מההוא קדש דלעילא. וכד נפקין ומתערין מנה רזי אורייתא, כדין אתקרי לשון הקדש.

התרגום: (בקדש). ושנינו לפני מורנו, מה זה קדש? שלמות הכל שנקראת החכמה העליונה. ומהמקום הזה (שופע שמן משחת קדש בשבילים ידועים למקום שנקרא בינה עליונה), ומשם יוצאים מעינות ונחלים לכל עבר, עד שמגיעים לזאת הזו. (וממקום זה מתעוררת רוח קדושה) וכשמתברכת הזאת הזו, נקראת קדש, ונקראת חכמה, וקוראים לה (והזאת הזו כשמתברכת ממקום עליון, זה שנקרא קדש ונקרא חכמה, קוראים לו) רוח הקדש. כלומר, רוח מאותו קדש שלמעלה. וכשיוצאים ומתעוררים ממנה סודות התורה, אז נקראת לשון הקדש.

מן המפרשים

הסולם: ותנינן קמיה דמר וכו׳: ולמדנו לפני אדוני, מהו קדש. הוא שלמות הכל שנקראת חכמה עליונה, שה״ס או״א עלאין. וממקום הזה נוזל שמן משחת קדש בשבילים ידועים למקום שנקרא בינה עליונה. שה"ס ישסו״ת, ומשם יוצאים מבועים ונחלים לכל צד. דהיינו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר