ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 12: ׳נתן לי לשון למודים׳ - מדרגות הקדש והלשון שנתנה לרשבי › פיסקה 3 (סא ע"א)

׳לשון למודים׳ שביסוד - ומתנתה לרשבי בוצינא קדישא

אחרי מות · ׳נתן לי לשון למודים׳ - מדרגות הקדש והלשון שנתנה לרשבי · מאמר 12 · פיסקה 3 · דף סא ע"א

לשון הזוהר

וּבְשַׁעֲתָא דְּנָגִיד הַהוּא רְבוּת קַדִּישָׁא, לְאִינּוּן תְּרֵי קַיְימִין, דְּאִקְרוּן לִמּוּדֵי ה', וְאִקְרוּן צְבָאוֹת, אִתְכְּנַשׁ תַּמָּן, וְכַד נָפִיק מִתַּמָּן, בְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִקְרֵי יְסוֹד, לְהַהוּא חָכְמָה זְעֵירָא, כְּדֵין אִתְקְרֵי לְשׁוֹן לִמוּדִים, וְנָפִיק לְאִתְּעָרָא לְאִינּוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִים. כְּדֵין כְּתִיב, יהו"ה אֱלֹהִים ׳נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמוּדִים׳. וְלָמָּה. ׳לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר׳. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב הַאי לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא, רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְעוֹד דְּסָלִיק לֵיהּ לְעֵילָּא לְעֵילָּא, בְּגִין כָּךְ כָּל מִלּוֹי בְּאִתְגַּלְיָיא אִתְּמָרוּ, וְלָא אִתְכַּסְיָין. עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת׳ (במדבר יב, ח).

תרגום

וּבְשָׁעָה שֶׁשּׁוֹפֵעַ אוֹתוֹ מִשְׁחַת קֹדֶשׁ לְאוֹתָם שְׁנֵי עַמּוּדִים, שֶׁנִּקְרָאִים לִמּוּדֵי ה', וְנִקְרָאִים צְבָאוֹת, מִתְכַּנֵּס לְשָׁם, וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשָּׁם בְּאוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁנִּקְרֵאת יְסוֹד, לְאוֹתָהּ חָכְמָה קְטַנָּה, אָז נִקְרֵאת לְשׁוֹן לִמּוּדִים, וְיוֹצֵאת לְהָעִיר אוֹתָם קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים. אָז כָּתוּב, ה' אֱלֹהִים ׳נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים׳ (ישעיה נ, ד) - וְלָמָּה? ׳לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר׳ - והקב"ה נָתַן אֶת זֶה לְבּוּצִינָא קַדִּישָׁא, רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְעוֹד, שֶׁהֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וּמִשׁוּם כָּךְ כָּל דְּבָרָיו בַּנִּגְלֶה נֶאֱמָרִים, וְלֹא מְכֻסִּים. עָלָיו כָּתוּב, ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידת׳ (במדבר יב, ח).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובשעתא דנגיד ההוא רבות קדישא, לאינון תרי קיימין, דאקרון למודי ה', ואקרון צבאות, אתכנש תמן, וכד נפיק מתמן, בההוא דרגא דאקרי יסוד, לההוא חכמה זעירא, כדין אתקרי לשון למודים, ונפיק לאתערא לאינון קדישי עליונים. כדין כתיב, יהו"ה אלהים ׳נתן לי לשון למודים׳. ולמה. ׳לדעת לעות את יעף דבר׳. וקודשא בריך הוא יהיב האי לבוצינא קדישא, רבי שמעון. ועוד דסליק ליה לעילא לעילא, בגין כך כל מלוי באתגלייא אתמרו, ולא אתכסיין. עליה כתיב, ׳פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות׳ (במדבר יב, ח).

התרגום: ובשעה ששופע אותו משחת קדש לאותם שני עמודים, שנקראים למודי ה', ונקראים צבאות, מתכנס לשם, וכשיוצא משם באותה דרגה שנקראת יסוד, לאותה חכמה קטנה, אז נקראת לשון למודים, ויוצאת להעיר אותם קדושים עליונים. אז כתוב, ה' אלהים ׳נתן לי לשון למודים׳ (ישעיה נ, ד) - ולמה? ׳לדעת לעות את יעף דבר׳ - והקב"ה נתן את זה לבוצינא קדישא, רבי שמעון. ועוד, שהעלה אותו למעלה למעלה, ומשום כך כל דבריו בנגלה נאמרים, ולא מכסים. עליו כתוב, ׳פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת׳ (במדבר יב, ח).

מן המפרשים

אור החמה: וע"ד כתיב הנה. פי' בפסוק הנה מטתו שלשלמה ומלת הנה יורה על הדבר המזומן ומורה עליו באצבע. וז"ש מאי הנה דזמינא ורשימא. פי' שאינה מתערבת עם כחות אלו ח"ו מפני שהם כחות חצונים. אדנ"י רבונא דכולא כמשמעות המלה רשימא פי' כמו האדון שהוא…

הסולם: ובשעתא דנגיד וכו׳: ובשעה שנמשכת משחת קדש ההיא, לאלו ב׳ עמודים, הנקראים למודי ה׳, ונקראים צבאות, שהם נצח והוד. היא מתקבצת שם, וכשיוצאת משם במדרגה ההיא שנקראת יסוד, ובאה לחכמה קטנה ההיא, שהיא מלכות, הנקראת חכמה קטנה, משום שאין…

הגר"א על תיקו"ז: לקוח מביאור הגר"א על תיקוני זוהר, מאמר יט, א (כז: דפוס הגר״א) פה אל פה כו'. בהקיץ:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: