בשכר שלש הפסיעות יצאו ממנו שלשה מלכים שולטים בעולם ראשונם נבוכדנצר
תרומה · חזקיהו וחזרת השמש - סוד מרודך בלאדן ושלש הפסיעות לכבוד ה' · מאמר 93 · פיסקה 5 · דף קעה ע"א
לשון הזוהר
וְתָאנָא, הַהוּא יוֹמָא כָּנַשׁ כָּל אוּמַיָּא וַעֲמַמְיָא וְלִישָׁנַיָיא לְמִפְלַח לְהַהוּא צַלְמָא, וְנָטַל מָאנָא מִמָּאנִי מַקְדְּשָׁא, דְּהֲוָה גָּלִיף בֵּיהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעָיִיל לֵיהּ בְּפוּמֵיהּ דְּהַהוּא צַלְמָא, וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא הֲוָה מְמַלֵּל רַבְרְבָן, עַד דְּאָתָא דָּנִיאֵל, וְקָרִיב גַּבֵּי דְּהַהוּא צַלְמָא, וְאָמַר אֲנָא שְׁלִיחָא דְּמָארָא עִלָּאָה, גּוֹזְרָנִי עָלָךְ לְמֵפַק מֵהָכָא. אִדְכַּר שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְנָפַק הַהוּא מָאנָא, וְנָפַל צַלְמָא וְאִתְבַּר. הַיְינוּ דִּכְתִּיב ׳וְהוֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם׳. קָם רִבִּי יְהוּדָה וּנַשְׁקֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ, אָמַר אִי לָא דְּקָרִיבְנָא בְּקּוּטְפַיָיא הָכָא, לָא אִשְׁתְּמוֹדַעְנָא בָּךְ. וַהֲווּ דַּחֲלִין קַמֵּיהּ מֵהַהוּא יוֹמָא.
תרגום
וְשָׁנִינוּ, אוֹתוֹ יוֹם כִּנֵּס אֶת כָּל הָאֻמּוֹת וְהָעַמִּים וְהַלְּשׁוֹנוֹת לַעֲבֹד לְאוֹתוֹ הַצֶּלֶם, וְלָקַח כְּלִי מִכְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבּוֹ הָיָה חָקוּק הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְהִכְנִיסוֹ בְּפִי אוֹתוֹ צֶלֶם. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת, עַד שֶׁבָּא דָּנִיֵּאל וְקָרַב לְאוֹתוֹ הַצֶּלֶם וְאָמַר: אֲנִי שָׁלִיחַ שֶׁל הָרִבּוֹן הָעֶלְיוֹן, גּוֹזֵר אֲנִי עָלֶיךְ לָצֵאת מִכָּאן. הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְיָצָא אוֹתוֹ כְּלִי, וְנָפַל הַצֶּלֶם וְנִשְׁבַּר. הַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב, ׳וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם׳ (ירמיה נא, מד) - קָם רַבִּי יְהוּדָה וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אָמַר, אִם לֹא שֶׁקֵּרַבְתִּי אוֹתְךְ לַחֲבוּרָה כָּאן, לֹא הִכַּרְנוּ אוֹתְךְ. וּמֵאוֹתוֹ יוֹם הָיוּ פוֹחֲדִים מִפָּנָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותאנא, ההוא יומא כנש כל אומיא ועממיא ולישנייא למפלח לההוא צלמא, ונטל מאנא ממאני מקדשא, דהוה גליף ביה שמא קדישא, ועייל ליה בפומיה דההוא צלמא, ובההיא שעתא הוה ממלל רברבן, עד דאתא דניאל, וקריב גבי דההוא צלמא, ואמר אנא שליחא דמארא עלאה, גוזרני עלך למפק מהכא. אדכר שמא קדישא, ונפק ההוא מאנא, ונפל צלמא ואתבר. היינו דכתיב ׳והוצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים׳. קם רבי יהודה ונשקיה על רישיה, אמר אי לא דקריבנא בקוטפייא הכא, לא אשתמודענא בך. והוו דחלין קמיה מההוא יומא.
התרגום: ושנינו, אותו יום כנס את כל האמות והעמים והלשונות לעבד לאותו הצלם, ולקח כלי מכלי המקדש שבו היה חקוק השם הקדוש והכניסו בפי אותו צלם. ובאותה שעה היה מדבר גדולות, עד שבא דניאל וקרב לאותו הצלם ואמר: אני שליח של הרבון העליון, גוזר אני עליך לצאת מכאן. הזכיר את השם הקדוש, ויצא אותו כלי, ונפל הצלם ונשבר. הינו מה שכתוב, ׳והצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים׳ (ירמיה נא, מד) - קם רבי יהודה ונשקו על ראשו. אמר, אם לא שקרבתי אותך לחבורה כאן, לא הכרנו אותך. ומאותו יום היו פוחדים מפניו.
מן המפרשים
הסולם: ותאנא ההוא יומא וכו': ולמדנו, ביום ההוא, קיבץ כל האומות והעמים והלשונות שיעבדו לצלם ההוא, ולקח כלי מכלי בית המקדש, שהיה חקוק בו השם הקדוש, והכניסו בפיו של אותו הצלם, ואז בשעה ההיא דבר הצלם גדולות. עד שבא דניאל, וקרב לצלם ההוא,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: