כך הקב"ה כרך נחש סביב הקדשה - מלאכים באים ופוחדים להטמא בו
תרומה · ולא אמר איה אלוה עשי נתן זמרות בלילה - סוד שלש משמרות הלילה ודחית הטמאה · מאמר 87 · פיסקה 12 · דף קעג ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט׳ (תהילים קד, ד), ׳עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת׳, אִלֵּין מַלְאָכִין דְּקַיְימִין לְבַר. ׳מְשָׁרְתָיו אֵשׁ להֵט׳ - אִלֵּין מַלְאָכִין דְּקַיְימִין לְגוֹ, אִיהוּ רוּחָא מִסְאֲבוּ, וְאִינּוּן רוּחַ. רוּחַ בְּרוּחַ לָא עָייִל דָּא בְּדָא. רוּחַ מִסְאֲבוּ בְּרוּחַ קֻדְשָׁא לָא אִתְעָרְבֵי דָּא בְּדָא. וּבְּגִין כָּךְ אִינּוּן דְּאִקְרוּן רוּחַ, לָא יַכְלִין לְאַעֲלָא לְגוֹ, בְּגִין הַהוּא רוּחָא מִסְאֲבוּ. אִינּוּן דִּלְגוֹ, אִינּוּן אֵשׁ, וְהַהוּא אֵשׁ דָּחֵי לְהַהוּא מִסְאֲבוּ דְּלָא עָיֵיל לְגוֹ. וּבְּגִין כָּךְ כֹּלָּא דַּחְיָּין לֵיהּ לְבַר לְמִסְאֲבוּ, דְּלָא יִתְעָרַב בַּהֲדַיְיהוּ. וְעַל דָּא, מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי קָא מְשַׁבְּחָן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בָּתַר דְּדַחְיָין לֵיהּ לְמִסְאֲבוּ לְבַר.
תרגום
בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט׳ (תהלים קד, ד) - ׳עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת׳ - אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁעוֹמְדִים בַּחוּץ. ׳מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט׳ - אֵלּוּ מַלְאָכִים שֶׁעוֹמְדִים בִּפְנִים. הוּא רוּחַ טֻמְאָה, וְהֵם רוּחַ. רוּחַ עִם רוּחַ לֹא נִכְנָסוֹת זוֹ בָּזוֹ. רוּחַ טֻמְאָה בְּרוּחַ קְדֻשָּׁה לֹא מִתְעָרְבוֹת זוֹ בָּזוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ אוֹתָם שֶׁנִּקְרְאוּ רוּחַ לֹא יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס לִפְנִים מִשּׁוּם אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה. אוֹתָם שֶׁבִּפְנִים הֵם אֵשׁ, וְאוֹתָהּ אֵשׁ דּוֹחָה אֶת אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה שֶׁלֹּא נִכְנֶסֶת לִפְנִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל דּוֹחִים אֶת הַטֻּמְאָה הַחוּצָה שֶׁלֹּא תִתְעָרֵב עִמָּם, וְלָכֵן הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים מְשַׁבְּחִים אֶת הקב"ה אַחַר שֶׁדּוֹחִים אֶת הַטֻּמְאָה הַחוּצָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כתיב ׳עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט׳ (תהילים קד, ד), ׳עושה מלאכיו רוחות׳, אלין מלאכין דקיימין לבר. ׳משרתיו אש להט׳ - אלין מלאכין דקיימין לגו, איהו רוחא מסאבו, ואינון רוח. רוח ברוח לא עייל דא בדא. רוח מסאבו ברוח קדשא לא אתערבי דא בדא. ובגין כך אינון דאקרון רוח, לא יכלין לאעלא לגו, בגין ההוא רוחא מסאבו. אינון דלגו, אינון אש, וההוא אש דחי לההוא מסאבו דלא עייל לגו. ובגין כך כלא דחיין ליה לבר למסאבו, דלא יתערב בהדייהו. ועל דא, מלאכי עלאי קא משבחן ליה לקודשא בריך הוא, בתר דדחיין ליה למסאבו לבר.
התרגום: בא וראה, כתוב ׳עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט׳ (תהלים קד, ד) - ׳עשה מלאכיו רוחות׳ - אלו המלאכים שעומדים בחוץ. ׳משרתיו אש להט׳ - אלו מלאכים שעומדים בפנים. הוא רוח טמאה, והם רוח. רוח עם רוח לא נכנסות זו בזו. רוח טמאה ברוח קדשה לא מתערבות זו בזו. ומשום כך אותם שנקראו רוח לא יכולים להכנס לפנים משום אותה רוח טמאה. אותם שבפנים הם אש, ואותה אש דוחה את אותה רוח טמאה שלא נכנסת לפנים. ומשום כך הכל דוחים את הטמאה החוצה שלא תתערב עמם, ולכן המלאכים העליונים משבחים את הקב"ה אחר שדוחים את הטמאה החוצה.
מן המפרשים
מקדש מלך: רוח ברוח לא עייל דא בדא פירוש רוח מסאבו ברוח הקדש שהם יצירה אינו נאות ליכנס זה בזה וכדמפרש אבל של בריאה שהם אש אינם יראים מס"א ואדרבה הם דוחים אותה:
אור החמה: ובג"כ אינון דאקרון רוח לא יכלי לאעלא וגומר מפני פחדם שלא יתדבקו בהם וינקו ולא יוכלו להדביק בשורשם מפני החברה הרעה ולזה עושים התקנה הנז':
הסולם: ת"ח כתיב עושה וכו': בוא וראה, כתוב, עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט . עושה מלאכיו רוחות, אלו הם המלאכים העומדים בחוץ. משרתיו אש לוהט, אלו הם המלאכים העומדים בפנים. נמצא שהס"א הוא רוח הטומאה, ואלו המלאכים האומרים שירה בלילה,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: