ועשית את הקרשים עמדים כשרפים עמדים - מעשה המשכן כמו השרפים אלה ואלה עמדים
תרומה · הקרשים עמדים כשרפים עמדים - סוד המחנות העליונים העומדים · מאמר 82 · פיסקה 1 · דף קע ע"א
לשון הזוהר
דָּא פִּקּוּדָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה: ׳וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים׳ (שמות כו, טו). (כלא כגוונא עלאה) (ד"א ל"ג פתח רבי יצחק) וּכְתִיב ׳שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם וְגוֹ'׳ (ישעיהו ו, ב), עוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא בְּאִינּוּן קְרָשִׁים, כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן שְׂרָפִים, (בהאי אתר) אִלֵּין עוֹמְדִים, וְאִלֵּין עוֹמְדִים.
תרגום
זוֹ מִצְוַת הקב"ה לְמֹשֶׁה, ׳וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים׳ (שמות כו, טו) - (הַכֹּל כְּדֻגְמָא הָעֶלְיוֹנָה) (פָּתַח רַבִּי יִצְחָק) וְכָתוּב ׳שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם וְגוֹ'׳ (ישעיה ו, ב). מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן בְּאוֹתָם קְרָשִׁים כְּמוֹ אוֹתָם הַשְּׂרָפִים, (בְּמָקוֹם זֶה) אֵלֶּה עוֹמְדִים וְאֵלֶּה עוֹמְדִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דא פקודא דקודשא בריך הוא למשה: ׳ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים׳ (שמות כו, טו). (כלא כגוונא עלאה) (ד"א ל"ג פתח רבי יצחק) וכתיב ׳שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים וגו'׳ (ישעיהו ו, ב), עובדא דמשכנא באינון קרשים, כגוונא דאינון שרפים, (בהאי אתר) אלין עומדים, ואלין עומדים.
התרגום: זו מצות הקב"ה למשה, ׳ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים׳ (שמות כו, טו) - (הכל כדגמא העליונה) (פתח רבי יצחק) וכתוב ׳שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים וגו'׳ (ישעיה ו, ב). מעשה המשכן באותם קרשים כמו אותם השרפים, (במקום זה) אלה עומדים ואלה עומדים.
מן המפרשים
מקדש מלך: דא פקודא דקודשא בריך הוא ועשית את הקרשים פי' שמצווה הק"בה למשה על הקרשים שהם דוגמת השרפים של מעלה. וז"ש כולא כגוונא עילאה . כגוונא דאינון שרפים בהאי אתר ר"ל כאלו עשינו שרפים בהאי אתר שהוא במשכן.
אור החמה: דא פקודא דקב"ה למשה דעומדים כעין דוגמא עליונה לא היה אפשר אלא ע"י משה. וז"ש עומדים כגוונא עלאה וזה ע"י משה שישאב להם כח חיותם העליון,
אור יקר: שרפים עומדים ממעל, שהוא מלשון והחונים עליו דמתרגמינן ודישרן סמיכין, אם כן היותר קרובים אל השכינה הם השרפים, ופירוש' עומדים הענין שההיכלות מתקשרים ומתתקנין זה בזה וזה בזה, רוח נכלל ברוח, ורוח ברוח, עד היות כלול ותם עולה בהיכל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: