כשנברה הפסלת התחילו האותיות להוליד משת - ויולד בדמותו ויקרא שמו שת
תרומה · והאדם ידע את חוה ותהר ותלד - סוד תקון האותיות מקין ועד אנוש · מאמר 78 · פיסקה 3 · דף קסח ע"א
לשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִתְבְּרִיר פְּסוֹלֶת, שָׁרִיאוּ אַתְוָון לְאוֹלָדָא מֵרָזָא דְּאָת ש"ת. תִּקּוּנָא דְּכַר וְנוּקְבָּא. בְּאִסְתַּכְּמוּתָא כַּחֲדָא. וּכְדֵין כְּתִיב ׳וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת׳, וְלָא כְּתִיב וַתִּקְרָא. וַיִּקְרָא אִיהוּ, וְלָא אִיהִי. אִיהוּ קָרָא שְׁמֵיהּ שֵׁת, תִּקּוּנָא דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, דַּהֲווֹ בְּאִסְתַּכְּמוּתָא חֲדָא.
תרגום
כֵּיוָן שֶׁנִּבְרְרָה הַפְּסֹלֶת, הִתְחִילוּ הָאוֹתִיּוֹת לְהוֹלִיד מִסּוֹד ׳הָאוֹת ש"ת׳ תִּקּוּן שֶׁל ׳זָכָר וְנוּקְבָּא׳ בְּהַסְכָּמָה כְּאֶחָד. וְאָז כָּתוּב, ׳וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת׳ (בראשית ה, ג) - וְלֹא כָתוּב וַתִּקְרָא. וַיִּקְרָא הוּא, וְלֹא הִיא. הוּא קָרָא ׳שְׁמוֹ שֵׁת׳. תִּקּוּן ׳זָכָר וְנוּקְבָּא׳ כְּאֶחָד שֶׁהָיוּ בְהַסְכָּמָה אַחַת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כיון דאתבריר פסולת, שריאו אתוון לאולדא מרזא דאת ש"ת. תקונא דכר ונוקבא. באסתכמותא כחדא. וכדין כתיב ׳ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת׳, ולא כתיב ותקרא. ויקרא איהו, ולא איהי. איהו קרא שמיה שת, תקונא דכר ונוקבא כחדא, דהוו באסתכמותא חדא.
התרגום: כיון שנבררה הפסלת, התחילו האותיות להוליד מסוד ׳האות ש"ת׳ תקון של ׳זכר ונוקבא׳ בהסכמה כאחד. ואז כתוב, ׳ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת׳ (בראשית ה, ג) - ולא כתוב ותקרא. ויקרא הוא, ולא היא. הוא קרא ׳שמו שת׳. תקון ׳זכר ונוקבא׳ כאחד שהיו בהסכמה אחת.
מן המפרשים
הסולם: כיון דאתבריך פסולת וכו': כיון שנבררה הפסולת בקין, התחילו האותיות להוליד מסוד האותיות ש"ת, שהם תקון דכר ונוקבא בהסכמה ביחד. כי ש' הוא ג' קוין דז"א, (כנ"ל אות תשל"ח) שהוא דכר, וה ת' היא נקבה דהיינו מלכות, (כנ"ל אות תע"ה בהסולם)…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: