ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 77: יהי אור ויהי אור - סוד יצירת דיוקן אדם באור מים ורקיע › פיסקה 11 (קסז ע"ב)

אדם הראשון נחקק למטה מהעולם הבא בלי זכר ובלי נוקבא באותיות ישרות

תרומה · יהי אור ויהי אור - סוד יצירת דיוקן אדם באור מים ורקיע · מאמר 77 · פיסקה 11 · דף קסז ע"ב

לשון הזוהר

אָדָם קַדְמָאָה, גְּלִיפוּ דְּצִיּוּרָא וּדְיוּקְנָא דְּגוּפָא, לָא הֲוָה בְּנוּקְבָּא, וּבְלָא צִיּוּרָא כְּלַל הֲוָה. וְאִתְצָיַיר וְאִגְּלִיף לְתַתָּא מֵעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּלָא דְּכוּרָא, וּבְלָא נוּקְבָּא, אִינּוּן אַתְוָון אַגְלִימוּ גּוֹ מִשְׁחָתָא, וְאִתְצָיַיר וְאִגְּלִיף בְּהוּ רָזָא דְּאָדָם. וְאַתְוָון בְּאֹרַח מֵישָׁר, בְּסִדּוּרָא דִּלְהוֹן, מֵרָזָא דְּאוֹר קַדְמָאָה, שָׁרִיאוּ לְאִתְגָלְפָא וּלְאִתְצָיְּירָא, (אתוון) וְאִזְדְּרַע הַאי אוֹר בְּגַוֵּיהּ גּוֹ מִשְׁחָתָא. כַּד מָטָא גּוֹ מִשְׁחָתָא, אִתְהַדָּר מַיָּא, גּוֹ מַיָּא, אִתְפָּשַׁט רָקִיעַ צִיּוּרָא דְּאָדָם, דִּיּוּקְנָא כַּדְקָא חֲזִי.

תרגום

אָדָם הָרִאשׁוֹן, חֲקִיקָה שֶׁל צִיּוּר וּדְיוֹקַן הַגּוּף, לֹא הָיָה בַּנּוּקְבָּא, וּבְלִי צִיּוּר כְּלָל הָיָה. וְהִצְטַיֵּר וְנֶחְקָק לְמַטָּה מֵהָעוֹלָם הַבָּא, בְּלִי זָכָר וּבְלִי נוּקְבָּא, אוֹתָן אוֹתִיּוֹת נִגְלְמוּ בְּתוֹךְ הַמִּדָּה, וְהִצְטַיֵּר וְנֶחְקַק בָּהֶן סוֹד שֶׁל אָדָם. וְהָאוֹתִיּוֹת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה בַּסִּדּוּר שֶׁלָּהֶן, מִסּוֹד שֶׁל הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, הִתְחִילוּ לְהֵחָקֵק וּלְהִצְטַיֵּר (אוֹתִיּוֹת), וְנִזְרַע הָאוֹר הַזֶּה בְּתוֹכוֹ תּוֹךְ הַמִּדָּה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְתוֹךְ הַמִּדָּה וְהָפַךְ לְמַיִם בְּתוֹךְ מַיִם, הִתְפַּשֵּׁט הָרָקִיעַ בְּצִיּוּר שֶׁל אָדָם דְּיוֹקָן כָּרָאוּי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אדם קדמאה, גליפו דציורא ודיוקנא דגופא, לא הוה בנוקבא, ובלא ציורא כלל הוה. ואתצייר ואגליף לתתא מעלמא דאתי, בלא דכורא, ובלא נוקבא, אינון אתוון אגלימו גו משחתא, ואתצייר ואגליף בהו רזא דאדם. ואתוון בארח מישר, בסדורא דלהון, מרזא דאור קדמאה, שריאו לאתגלפא ולאתציירא, (אתוון) ואזדרע האי אור בגויה גו משחתא. כד מטא גו משחתא, אתהדר מיא, גו מיא, אתפשט רקיע ציורא דאדם, דיוקנא כדקא חזי.

התרגום: אדם הראשון, חקיקה של ציור ודיוקן הגוף, לא היה בנוקבא, ובלי ציור כלל היה. והצטיר ונחקק למטה מהעולם הבא, בלי זכר ובלי נוקבא, אותן אותיות נגלמו בתוך המדה, והצטיר ונחקק בהן סוד של אדם. והאותיות בדרך ישרה בסדור שלהן, מסוד של האור הראשון, התחילו להחקק ולהצטיר (אותיות), ונזרע האור הזה בתוכו תוך המדה. כשהגיע לתוך המדה והפך למים בתוך מים, התפשט הרקיע בציור של אדם דיוקן כראוי.

מן המפרשים

מקדש מלך: ואצטייר ואגליף לתתא מעלמא דאתי פי' תחת בינה דאריך כמ"ש הרב באו"צח שמגרון דאריך שהיא בינה שלו נעשו ב' הכתרים דאו"א בסוד קנה חכמה קנה בינה וגופם נעשה מחג"ת דאריך שהם תחת הגרון שהיא בינה דאריך. וז"ש לתתא מעלמא דאתי .

שער מאמרי רשב"י: שם ע"ב וז"ל אדם קדמא' גליפו דציורא ודיוקנא דגופא לא הוה בנוקבא ובלא ציורא כלל הוה ואתצייר ואגליף לתתא מעלמא דאתי בלא דכור' ובלא נוקבא כו'. כבר ביארתי בביאור אדרת האזינו כי אדם קדמאה הוא בחינת חכמה ובינה ואדם תנינא הוא ז"א…

הסולם: אדם קדמאה גליפו וכו': הזוהר מפרש דבריו, אדם הראשון, שהוא ז"א. החקיקה של ציור וצורת הגוף, לא היתה בנוקבא, ובלי ציור כלל היה, כלומר שלא נגלם ונקרש בעודו בבינה, (כנ"ל אות תשנ"ה) עד שיהיה ראוי לכנותו צורה. ונצטייר ונחקק למטה מעלמא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר