כי עלה השחר - כשעובר שלטון החשך נכנס הוא ואוכלוסיו לנקב תהום עד הלילה
תרומה · קח נא את ברכתי - יעקב אוחז בסמאל בדיוקן עשו עד עלות השחר · מאמר 68 · פיסקה 3 · דף קסג ע"ב
לשון הזוהר
וְדָא דְּאָמַר ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר׳. מַאי ׳כִּי עָלָה הַשָּׁחַר׳. בְּגִין דְּכַד אָתֵי צַפְרָא, וְאִתְעֲבָר שֻׁלְטָנוּ דְּחַשׁוֹכָא דְּלֵילְיָא, כְּדֵין עָאל אִיהוּ וְאֹכְלוּסֵיהּ בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּלִסְטַר צָפוֹן, עַד דְּעָאל לֵילְיָא, וְאִשְׁתְּרוּ כַּלְבֵּי, וְשַׁלְטֵי וּמְשַׁטְטֵי בְּלֵילְיָא, (ד"א בעלמא) עַד דְּאָתֵי צַפְרָא. וְעַל דָּא הֲוָה דָּחִיק לוֹמַר, ׳שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר׳, דְּהָא לָא שַׁלִּיט בִּימָמָא.
תרגום
וְזְהִ שֶׁאָמַר ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר׳ (בראשית לב, כז) - מַה זֶּה ׳כִּי עָלָה הַשָּׁחַר׳? מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁמַּגִּיעַ הַבֹּקֶר וְעוֹבֵר שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הַלַּיְלָה, אָז נִכְנָס הוּא וְאוּכְלוּסָיו בְּנֶקֶב תְּהוֹם רַבָּה שֶׁלְּצַד צָפוֹן, עַד שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, וְנִשְׁאָרִים הַכְּלָבִים, וְשׁוֹלְטִים וּמְשׁוֹטְטִים בַּלַּיְלָה (בָּעוֹלָם) עַד שֶׁבָּא הַבֹּקֶר. וְלָכֵן הָיָה דּוֹחֵק לוֹמַר, ׳שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר׳ - שֶׁהֲרֵי לֹא שׁוֹלֵט בַּיּוֹם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ודא דאמר ׳ויאמר שלחני כי עלה השחר׳. מאי ׳כי עלה השחר׳. בגין דכד אתי צפרא, ואתעבר שלטנו דחשוכא דליליא, כדין עאל איהו ואכלוסיה בנוקבא דתהומא רבא, דלסטר צפון, עד דעאל ליליא, ואשתרו כלבי, ושלטי ומשטטי בליליא, (ד"א בעלמא) עד דאתי צפרא. ועל דא הוה דחיק לומר, ׳שלחני כי עלה השחר׳, דהא לא שליט ביממא.
התרגום: וזה שאמר ׳ויאמר שלחני כי עלה השחר׳ (בראשית לב, כז) - מה זה ׳כי עלה השחר׳? משום שכשמגיע הבקר ועובר שלטונו של החשך של הלילה, אז נכנס הוא ואוכלוסיו בנקב תהום רבה שלצד צפון, עד שנכנס הלילה, ונשארים הכלבים, ושולטים ומשוטטים בלילה (בעולם) עד שבא הבקר. ולכן היה דוחק לומר, ׳שלחני כי עלה השחר׳ - שהרי לא שולט ביום.
מן המפרשים
אור יקר: ועל דא הוה מסתכל משפיע כח בתפארת שיוכלו אותם לצאת אל מציאות הפועל, והיינו אומרו.
הסולם: ודא דאמר ויאמר וכו': ומ"ש ויאמר שלחני כי עלה השחר. מהו כי עלה השחר. ומשיב, משום כשבא הבוקר ונעבר שליטת החשך של הלילה, אז נכנס הוא והמחנות שלו בנקב של תהום הגדול שבצד צפון, עד שבא הלילה, ונפתחו הכלבים, דהיינו הסטרא אחרא,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: