בוצינא קדישא - וזאת התורה אשר שם משה בה הזהרת ישראל בשעת מיתתך
תרומה · תנאים ואמוראים התכנסו לתקן כלי המלך - סוד המנורה והשכינה כעטרת בעלה · מאמר 54 · פיסקה 15 · דף קנח ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, עָלָהּ אִתְּמַר, ׳וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה וְגוֹ'׳ (דברים ד, מד). בָּהּ אַזְהַרְתְּ לְיִשְׂרָאֵל, בִּשְׁעַת מִיתָּתְךָ. בָּהּ בֵּרַכְתְּ לְיִשְׂרָאֵל, בְּכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים לג א). ׳וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה וְגוֹ', וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא מָארֵי מַתְנִיתִין׳, דִּכְתִּיב, ׳זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳ (במדבר יט, יד), וְאָמְרוּ עָלָהּ מַאי ׳כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳, אֶלָּא אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּימֶת, אֶלָּא בְּמִי שְׁמֵמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, וְלֵית מִיתָה אֶלָּא עוֹנִי, דְּעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת.
תרגום
אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, עָלֶיהָ נֶאֱמַר (שם ד) ׳וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה וְגוֹ'׳. בָּהּ הִזְהַרְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת מִיתָתְךְ, בָּהּ בֵּרַכְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם לג) ׳וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה וְגוֹ'׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁכָּתוּב (במדבר יט) ׳זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (במדבר יט, יד)׳ - וְאָמְרוּ עָלֶיהָ, מַה זֶּה כִּי יָמוּת? אֶלָּא אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, וְאֵין מִיתָה אֶלָּא עֹנִי, שֶׁעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר בוצינא קדישא, עלה אתמר, ׳וזאת התורה אשר שם משה וגו'׳ (דברים ד, מד). בה אזהרת לישראל, בשעת מיתתך. בה ברכת לישראל, בכל שבט ושבט. הדא הוא דכתיב, (דברים לג א). ׳וזאת הברכה אשר ברך משה וגו', ובגין דא אוקמוה חברייא מארי מתניתין׳, דכתיב, ׳זאת התורה אדם כי ימות באהל׳ (במדבר יט, יד), ואמרו עלה מאי ׳כי ימות באהל׳, אלא אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה, ולית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת.
התרגום: אמר בוצינא קדישא, עליה נאמר (שם ד) ׳וזאת התורה אשר שם משה וגו'׳. בה הזהרת את ישראל בשעת מיתתך, בה ברכת את ישראל בכל שבט ושבט. זהו שכתוב (שם לג) ׳וזאת הברכה אשר ברך משה וגו'׳. ומשום כך פרשוה החברים בעלי המשנה, שכתוב (במדבר יט) ׳זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר יט, יד)׳ - ואמרו עליה, מה זה כי ימות? אלא אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה, ואין מיתה אלא עני, שעני חשוב כמת.
מן המפרשים
אור יקר: שממית עצמו עליה שכל מה פקודא לעצמו כך שכינה נעשת עניה אליו ומעלה אותו עליה, והיינו שהוא בבחינת הספירות ושכינה למטה ממנו בת תחות בן כדפירשנו, וזהו שאמר איחד.
הסולם: אמר בוצינא קדישא וכו': אמר המאור הקדוש, שהוא ר"ש, לרעיא מהימנא, עליה נאמר ו זאת התורה אשר שם משה וגו'. בה הזהרת לישראל בשעת מיתתך, בה ברכת לישראל בכל שבט ושבט, ז"ש, וזאת הברכה אשר ברך משה וגו'. ומשום זה העמידו החברים בעלי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: