ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 52: ואכלת ושבעת וברכת על הארץ - סוד מרכז הארץ הקדושה וקבורת משה › פיסקה 2 (קנז ע"א)

חלק את החרבה ולא נמצא מקום חרב קשה פרט למדבר ששברו ישראל כחו

תרומה · ואכלת ושבעת וברכת על הארץ - סוד מרכז הארץ הקדושה וקבורת משה · מאמר 52 · פיסקה 2 · דף קנז ע"א

לשון הזוהר

פָּלִיג חַרְבָּא. וְלָא אִשְׁתְּכַח חַרְבָּא תַּקִּיפָא בְּכָל עָלְמָא, בַּר הַהוּא מִדְבָּר, דְּתַבְרוּ (קפ"ד) חֵילֵיהּ וְתֻקְפֵּיהּ יִשְׂרָאֵל ׳אַרְבָּעִים שָׁנָה׳, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר ׳הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׳ (דברים ח, טו). בְּהַהוּא מַדְבְּרָא, שַׁלְטָא סִטְרָא אָחֳרָא, וּבָעַל כָּרְחֵיהּ אַזְלוּ יִשְׂרָאֵל עָלֵיהּ, וְתָבְרוּ חֵילֵיהּ, אַרְבְּעִין שְׁנִין. וְאִי יִשְׂרָאֵל יִשְׁתַּכְחוּ זַכָּאִין בְּאִינּוּן אַרְבְּעִין שְׁנִין, הֲוָה מִתְעַבְּרָא הַהוּא סִטְרָא אָחֳרָא מֵעָלְמָא, וּמִדְקָא אַרְגִּיזוּ לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל אִינּוּן זִמְנִין, אִתְתָּקַּף הַהוּא סִטְרָא אָחֳרָא, וְנָפְלוּ כֻּלְּהוּ תַּמָּן תְּחוֹת רְשׁוּתֵיהּ.

תרגום

חִלֵּק אֶת הֶחָרָבָה, וְלֹא נִמְצָא מָקוֹם חָרֵב קָשֶׁה בְּכָל הָעוֹלָם פְּרָט לְאוֹתוֹ מִדְבָּר, שֶׁשָּׁבְרוּ יִשְׂרָאֵל כֹּחוֹ וְתָקְפּוֹ ׳אַרְבָּעִים שָׁנָה׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדל וְהַנּוֹרָא׳ (דברים ח, טו) - בְּאוֹתוֹ מִדְבָּר שׁוֹלֵט הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וּבְעַל כָּרְחוֹ הָלְכוּ עָלָיו יִשְׂרָאֵל וְשָׁבְרוּ כֹחוֹ אַרְבָּעִים שָׁנִים. וְאִם יִשְׂרָאֵל נִמְצְאוּ צַדִּיקִים בְּאוֹתָם אַרְבָּעִים שָׁנִים, הָיָה מָעֳבָר אוֹתוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא מִן הָעוֹלָם. וּמִשֶּׁהִרְגִּיזוּ אֶת הקב"ה כָּל אוֹתָן פְּעָמִים, הִתְחַזֵּק אוֹתוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְנָפְלוּ כֻלָּם תַּחַת רְשׁוּתוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פליג חרבא. ולא אשתכח חרבא תקיפא בכל עלמא, בר ההוא מדבר, דתברו (קפ"ד) חיליה ותקפיה ישראל ׳ארבעים שנה׳, כמה דאת אמר ׳המוליכך במדבר הגדול והנורא׳ (דברים ח, טו). בההוא מדברא, שלטא סטרא אחרא, ובעל כרחיה אזלו ישראל עליה, ותברו חיליה, ארבעין שנין. ואי ישראל ישתכחו זכאין באינון ארבעין שנין, הוה מתעברא ההוא סטרא אחרא מעלמא, ומדקא ארגיזו ליה לקודשא בריך הוא כל אינון זמנין, אתתקף ההוא סטרא אחרא, ונפלו כלהו תמן תחות רשותיה.

התרגום: חלק את החרבה, ולא נמצא מקום חרב קשה בכל העולם פרט לאותו מדבר, ששברו ישראל כחו ותקפו ׳ארבעים שנה׳, כמו שנאמר ׳המוליכך במדבר הגדל והנורא׳ (דברים ח, טו) - באותו מדבר שולט הסטרא אחרא, ובעל כרחו הלכו עליו ישראל ושברו כחו ארבעים שנים. ואם ישראל נמצאו צדיקים באותם ארבעים שנים, היה מעבר אותו הסטרא אחרא מן העולם. ומשהרגיזו את הקב"ה כל אותן פעמים, התחזק אותו הסטרא אחרא, ונפלו כלם תחת רשותו.

מן המפרשים

מקדש מלך: בההוא מדברא שלטא ס"א ז"ל הרב בס"הכ דע כי מקום הקדושה נקרא בית ועיר ומדינה כי שם היישוב ומקום נה"י כשעולים למעלה בסוד תוספת שבת נשאר אותו המקום פנוי והוא נק' שדה שאין בו יישוב. ומקום הקליפה נק' מדבר כי ס"א הוא במדבר עכ"ל:

אור החמה: ואי ישראל אשתכחו זכאין אפי' שנגזר' גזרת ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה כדפי' בעובדא דינוקי אפשר היה להם שיהיו מזככים בחיים עד שיתירו לעצמם שבועתו אבל לא עשו כן אלא הוסיפו רעה ומדקא ארגיזו ליה גומר ונפלו תמן שהם מתעכלין בשר וגידין…

הסולם: פליג חרבא ולא וכו': חלק את מקום החרב, ולא נמצא חורבן חזק בכל העולם זולת מדבר ההוא, שישראל שברו כחו וגבורתו ארבעים שנה. כש"א, המוליכך במדבר הגדול והנורא . במדבר ההוא שולט הסטרא אחרא, ובעל כרחו, כנגד רצונו, הלכו ישראל עליו ושברו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: