יום חמישי - תוצא הארץ נפש חיה למינה שמוש רב מכל הימים
תרומה · אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון - ששת ימי בראשית ותקון השבת · מאמר 5 · פיסקה 5 · דף קכח ע"א
לשון הזוהר
סִדּוּרָא חֲמִישָׁאָה: אִתְנְגִיד חַד מְשִׁיכוּ, דִּרְחִישׁוּ דְּמַיָּא, וְעָבִיד שִׁמּוּשָׁא לְאַפָּקָא הַהוּא נְהִירוּ, דְּסִדּוּרָא דְּיוֹמָא רְבִיעָאָה, וְעָבִיד בְּהַאי אַפִּרְיוֹן שִׁמּוּשָׁא, וְאַפִּיק זִינִין לְזִינֵיהּ, אִינּוּן דְּאִתְחָזֵי כְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ, וְהַאי יוֹמָא שִׁמֵּשׁ הַהוּא שִׁמּוּשָׁא, יַתִּיר מִכָּל שְׁאַר יוֹמִין. וְכֹלָּא תַּלְיָא עַד יוֹמָא שְׁתִיתָאָה, דְּאַפִּיק אַפִּרְיוֹן כָּל מַה דְּהֲוָה גָּנִיז בֵּיהּ, דִּכְתִּיב, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ וְגוֹ'׳ (בראשית א, כד). וְדָא אִיהוּ יוֹמָא חֲמִישָׁאָה, חַד מֵאִינּוּן עֲצֵי הַלְּבָנוֹן.
תרגום
סִדּוּר חֲמִישִׁי: שׁוֹפַעַת מְשִׁיכָה אַחַת שֶׁל רַחַשׁ הַמַּיִם, וְעוֹשֶׂה שִׁמּוּשׁ לְהוֹצִיא אוֹתוֹ אוֹר שֶׁל סִדּוּר יוֹם רְבִיעִי, וְעוֹשֶׂה בָּאַפִּרְיוֹן הַזֶּה שִׁמּוּשׁ, וּמוֹצִיא מִינִים לְמִינוֹ, אוֹתָם הַנִּרְאִים בְּאוֹתוֹ גָוֶן מַמָּשׁ. וְיוֹם זֶה שִׁמֵּשׁ אוֹתוֹ שִׁמּוּשׁ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַיָּמִים, וְהַכֹּל תָּלוּי עַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, שֶׁהוֹצִיא הָאַפִּרְיוֹן כָּל מַה שֶּׁהָיָה גָּנוּז בּוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ וְגוֹ'׳ (בראשית א, כד). וְזֶהוּ הַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, אֶחָד מֵאוֹתָם עֲצֵי הַלְּבָנוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: סדורא חמישאה: אתנגיד חד משיכו, דרחישו דמיא, ועביד שמושא לאפקא ההוא נהירו, דסדורא דיומא רביעאה, ועביד בהאי אפריון שמושא, ואפיק זינין לזיניה, אינון דאתחזי כההוא גוונא ממש, והאי יומא שמש ההוא שמושא, יתיר מכל שאר יומין. וכלא תליא עד יומא שתיתאה, דאפיק אפריון כל מה דהוה גניז ביה, דכתיב, ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו'׳ (בראשית א, כד). ודא איהו יומא חמישאה, חד מאינון עצי הלבנון.
התרגום: סדור חמישי: שופעת משיכה אחת של רחש המים, ועושה שמוש להוציא אותו אור של סדור יום רביעי, ועושה באפריון הזה שמוש, ומוציא מינים למינו, אותם הנראים באותו גון ממש. ויום זה שמש אותו שמוש יותר מכל שאר הימים, והכל תלוי עד יום הששי, שהוציא האפריון כל מה שהיה גנוז בו, שכתוב ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו'׳ (בראשית א, כד). וזהו היום החמישי, אחד מאותם עצי הלבנון.
מן המפרשים
מקדש מלך: עד יומא חמישאה נ"ב נ"ה תרי פלגי גופא דאפיק האי אפריון ההוא שמושא דנהירו דעל ביה ביומא רביעאה מכאן משמע שביום ד' בעצמו האיר הנצח ביסוד והיסוד נתנו למלכות ולפי זה מ"ש ולא עביד שמושא עד יומא חמישאה היינו לומר גמר השמוש הוא ביום…
אור החמה: סדורא חמישא' אתנגיד חד משיכו דרחישו וגו' הענין כי כל מעשה יום ה' הוא עופות ודגים שכל עניינם מצד המים והנה ההוד הוא דין שמאלי ולז"א חד משיכו וגומר ראש הימין מתחיל להשפיע הברכות דהיינו חסד וסוף השמאל פותחת לצאת הברכות וצריך…
אור יקר: עביד שמושא לאפקא ההוא דהיינו זרע מהזכר מצד הביצה ימינית שקדם ותלוי עד בא זרע ביצה שמאלית, ויתעבה וכו׳, הענין זה עם זה, ויתהוה מהם הויה אחת כלולה משתיהם, וז״ש שהיה זרע .(בה) ]דק[. אור, ועתה בזרע ההוד נשתמשו שניהם יחד, והאור…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: