אחר האכילה נתינת מים אחרונים חובה לצד ההוא ולא צריך לברך עליהם
תרומה · ועשית שלחן עצי שטים - סוד שלחן המלך ותקון הכבוד התחתון כעליון · מאמר 47 · פיסקה 20 · דף קנד ע"ב
לשון הזוהר
לְבָתַר דְּאָכִיל בַּר נָשׁ, וְאִתְעַנָּג, אִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב חוּלָקָא דְּתַמְצִית לְהַהוּא סִטְרָא. וּמַאן אִיהוּ. מַיִם אַחֲרוֹנִים. הַהוּא זוּהֲמָא דְּיָדִין, דְּאִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב לְהַהוּא סִטְרָא, חוּלָקָא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ. וְעַל דָּא וַדַּאי אִינּוּן חוֹבָה, חוֹבָה אִינּוּן, וּבַאֲתָר דְּחוֹבָה שַׁרְיָין. וְאִיהוּ חִיוּבָא עַל בַּר נָשׁ, לְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא דָּא. וְעַל דָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא כְּלַל, דְּהָא בְּרָכָה לָאו אִיהוּ בְּהַהוּא סִטְרָא.
תרגום
אַחַר שֶׁאָכַל אָדָם וְהִתְעַנֵּג, צָרִיךְ לָתֵת חֵלֶק שֶׁל תַּמְצִית לְאוֹתוֹ הַצַּד, וּמַהוּ? מַיִם אַחֲרוֹנִים. אוֹתָהּ זֻהֲמַת הַיָּדַיִם. שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת לְאוֹתוֹ צַד חֵלֶק שֶׁצָּרִיךְ לוֹ. וְלָכֵן וַדַּאי שֶׁהֵם חוֹבָה, חוֹבָה הֵם, וּבְמָקוֹם שֶׁל חוֹבָה שׁוֹרִים, וְהוּא חִיּוּב עַל אָדָם לָתֵת לוֹ חֵלֶק זֶה. וְלָכֵן לֹא צָרִיךְ לְבָרֵךְ כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אֵין הַבְּרָכָה בְּאוֹתוֹ הַצַּד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לבתר דאכיל בר נש, ואתענג, אצטריך למיהב חולקא דתמצית לההוא סטרא. ומאן איהו. מים אחרונים. ההוא זוהמא דידין, דאצטריך למיהב לההוא סטרא, חולקא דאצטריך ליה. ועל דא ודאי אינון חובה, חובה אינון, ובאתר דחובה שריין. ואיהו חיובא על בר נש, למיהב ליה חולקא דא. ועל דא לא אצטריך לברכא כלל, דהא ברכה לאו איהו בההוא סטרא.
התרגום: אחר שאכל אדם והתענג, צריך לתת חלק של תמצית לאותו הצד, ומהו? מים אחרונים. אותה זהמת הידים. שצריך לתת לאותו צד חלק שצריך לו. ולכן ודאי שהם חובה, חובה הם, ובמקום של חובה שורים, והוא חיוב על אדם לתת לו חלק זה. ולכן לא צריך לברך כלל, שהרי אין הברכה באותו הצד.
מן המפרשים
אור החמה: לבתר דאכיל בר נש סוד השפע שהשפיע לכל האברים שבו שהם חיילי מעלה אצטריך למיהב חולקא דתמצית כנזכר לעיל שבאחרונ' יאכלו חלקם:
אור יקר: למיהב ליה חולקא דא ואם יהיו עמו ולא יתנם לו ימשכו אחריו ויקלקלוהו, והם קליפות בו, ויוצאות ממנו ונתנות אליהם, הם שלשה חובות כדפירשנו,
הסולם: לבתר דאכיל בר נש וכו': לאחר שהאדם אכל והתענג, צריך לתת חלק תמצית לצד ההוא. לקליפות. ומה הוא. הוא מים אחרונים, זוהמא ההיא של הידים שצריך לתת לצד ההוא, שהוא החלק שנצרך לו. וע"כ הם ודאי חובה, שהם חוב ושורים במקום חוב דהיינו…