ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 46: ואכלת ושבעת וברכת - סוד ברכת המזון בשבע ושמחה › פיסקה 1 (קנג ע"ב)

ואכלת ושבעת וברכת - אפלו כזית ברצון נקרא שבעה ומשביע לכל חי רצון

תרומה · ואכלת ושבעת וברכת - סוד ברכת המזון בשבע ושמחה · מאמר 46 · פיסקה 1 · דף קנג ע"ב

לשון הזוהר

פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, ׳וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'׳ (דברים ח, י). וְכִי עַד לָא אָכִיל בַּר נָשׁ לְשַׂבְעָא, וְיִתְמְלֵי כְּרִיסֵיהּ, לָא יְבָרֵךְ לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (ד"א ל"ג אי הכי) בְּמַאי נוֹקִים ׳וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ׳, וּבָתַר וּבֵרַכְתָּ. אֶלָּא אֲפִילּוּ לָא יֵיכוּל בַּר נָשׁ אֶלָּא כְּזַיִת, וּרְעוּתֵיהּ אִיהוּ עָלֵיהּ, וְיִשָׁוֵי לֵיהּ לְהַהוּא מֵיכְלָא עִקָרָא דְּמֵיכְלֵיהּ, שָׂבְעָא אִקְרֵי. דִּכְתִּיב, ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ (תהילים קמה, טז). ׳לְכָל חַי׳ אֲכִילָה לָא כְּתִיב, אֶלָּא רָצוֹן. הַהוּא רְעוּתָא דְּשַׁוֵּי עַל הַהוּא מֵיכְלָא, שָׂבְעָא אִקְרֵי, וַאֲפִילּוּ דְּלֵית קָמֵיהּ דְּבַר נָשׁ אֶלָּא הַהוּא זְעֵיר בִּכְזַיִת, וְלָא יַתִּיר הָא רְעוּתָא דְּשָׂבְעָא שַׁוֵּי עָלֵיהּ. וּבְגִין כַּךְ, ׳וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳, רָצוֹן כְּתִיב, וְלָא אֲכִילָה. וְעַל דָּא וּבֵרַכְתָּ וַדַּאי, וְאִתְחַיָיב בַּר נָשׁ לְבָרְכָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין לְמֵיהַב חֶדְוָה לְעֵילָּא.

תרגום

פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, ׳וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ'׳ (דברים ח, י). וְכִי עַד שֶׁלֹּא אוֹכֵל אָדָם לְשָׂבְעָה וְתִתְמַלֵּא כְרֵסוֹ לֹא יְבָרֵךְ אֶת הקב"ה?! (אִם כָּךְ) בַּמֶּה נְבָאֵר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וְאַחַר כָּךְ וּבֵרַכְתָּ? אֶלָּא אֲפִלּוּ לֹא יֹאכַל אָדָם אֶלָּא כַּזַּיִת, וּרְצוֹנוֹ עָלָיו, וְיָשִׂים אֶת אוֹתוֹ הַמַּאֲכָל עִקַּר מַאֲכָלוֹ - נִקְרָא שָׂבְעָה, שֶׁכָּתוּב ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךְ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ (תהלים קמה, טז) - לֹא כָתוּב ׳לְכָל חַי׳ - אֲכִילָה, אֶלָּא רָצוֹן. אוֹתוֹ רָצוֹן שֶׁשָּׂם עַל אוֹתוֹ מַאֲכָל נִקְרָא שָׂבְעָה, וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵין לִפְנֵי הָאָדָם אֶלָּא אוֹתוֹ מְעַט בְּכַזַּיִת וְלֹא יוֹתֵר, הֲרֵי רְצוֹן הַשּׂבַע שָׂם עָלָיו. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ - כָּתוּב רָצוֹן, וְלֹא אֲכִילָה. וְעַל זֶה וּבֵרַכְתָּ וַדַּאי, וּמִתְחַיֵּב הָאָדָם לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה כְּדֵי לָתֵת שִׂמְחָה לְמַעְלָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח רבי חייא ואמר, ׳ואכלת ושבעת וברכת את יהו"ה אלהיך וגו'׳ (דברים ח, י). וכי עד לא אכיל בר נש לשבעא, ויתמלי כריסיה, לא יברך ליה לקודשא בריך הוא, (ד"א ל"ג אי הכי) במאי נוקים ׳ואכלת ושבעת׳, ובתר וברכת. אלא אפילו לא ייכול בר נש אלא כזית, ורעותיה איהו עליה, וישוי ליה לההוא מיכלא עקרא דמיכליה, שבעא אקרי. דכתיב, ׳פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון׳ (תהילים קמה, טז). ׳לכל חי׳ אכילה לא כתיב, אלא רצון. ההוא רעותא דשוי על ההוא מיכלא, שבעא אקרי, ואפילו דלית קמיה דבר נש אלא ההוא זעיר בכזית, ולא יתיר הא רעותא דשבעא שוי עליה. ובגין כך, ׳ומשביע לכל חי רצון׳, רצון כתיב, ולא אכילה. ועל דא וברכת ודאי, ואתחייב בר נש לברכא ליה לקודשא בריך הוא, בגין למיהב חדוה לעילא.

התרגום: פתח רבי חייא ואמר, ׳ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו'׳ (דברים ח, י). וכי עד שלא אוכל אדם לשבעה ותתמלא כרסו לא יברך את הקב"ה?! (אם כך) במה נבאר ואכלת ושבעת, ואחר כך וברכת? אלא אפלו לא יאכל אדם אלא כזית, ורצונו עליו, וישים את אותו המאכל עקר מאכלו - נקרא שבעה, שכתוב ׳פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון׳ (תהלים קמה, טז) - לא כתוב ׳לכל חי׳ - אכילה, אלא רצון. אותו רצון ששם על אותו מאכל נקרא שבעה, ואפלו שאין לפני האדם אלא אותו מעט בכזית ולא יותר, הרי רצון השבע שם עליו. ומשום כך ׳ומשביע לכל חי רצון׳ - כתוב רצון, ולא אכילה. ועל זה וברכת ודאי, ומתחיב האדם לברך את הקב"ה כדי לתת שמחה למעלה.

מן המפרשים

מקדש מלך: לא יברך ליה לקב"ה פי' ואינו כן שאפילו לא שבע צריך לברך ולהכי מקשה במאי נוקים ואכלת ושבעת. דמשמע דוקא עד שישבע ותירץ ושבעת היינו רצון וכדמסיק. ורבי חזקיה דבסמוך מתרץ תירוץ אחר על קושיא זו דפי' ושבעת היינו אפילו יהיה שיכור מברך…

אור החמה: וכי עד לא אכילי וגו' הענין שמשמעו' פשט הכתוב כדי שביעה מרובה מפני כפל או' ואכלת ושבעת וזה אין השכל סובלו. וז"ש עד לא אכיל בר נש שבעא וגו' שזה משמעות ושבעת לא יברך אתמהא כנז' אלא וגו'. מהרמ"ק ז"ל:

זוהר הרקיע: דף קנ"ג ע"ב) שהוא יותר עב וגם ובבחי' המלכים דז"א אמר כנס מלכין ר"ל שקיבץ האורות של הכלים ומפני זה נשברו שלא יכלו לסבול האור הגדול ובבחי' מלכים דא"א אמר משער מלכין שהוא דבר התלוי במחשבה לפי שהוא דבר רוחני ודק יותר מדאי ולפי ששם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: