רבי חייא הולך לרשבי עם רבי יעקב ורבי ייסא - תמוה ולבני ברזלי הגלעדי
תרומה · ועשית שלחן עצי שטים - סוד שלחן המלך ומזון ישראל בגלות · מאמר 45 · פיסקה 7 · דף קנג ע"א
לשון הזוהר
רַבִּי חִיָּיא הֲוָה אָזִיל לְגַבֵּי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לִטְבֶרְיָה, וַהֲווּ עִמֵּיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, וְרַבִּי יֵיסָא זְעִירָא, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, אָמַר רַבִּי יֵיסָא לְרַבִּי חִיָּיא, תֵּימָה מָה דִּכְתִּיב, ׳וְלִבְנַי בַרְזִיּלַי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאוֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ וְגוֹ'׳ (מלכים א ב, ז). אִי הָכִי כָּל טִיבוּ וּקְשׁוֹט, לְמֵיכַל עַל פָּתוֹרֵיהּ וְלָא יַתִּיר, מִדְּקָאָמַר הָכָא ׳וְהָיוּ בְּאוֹכְלֵי שֻׁלְחָנְךָ׳. וְתוּ, לָאו יְקָרָא דְּמַלְכָּא אִיהוּ, לְמֵיכַל בַּר נָשׁ אָחֳרָא עַל פָּתוֹרֵיהּ דְּמַלְכָּא, וְלָא אִצְטְרִיךְ דָּא, אֶלָּא מַלְכָּא בִּלְחוֹדוֹי, וְכֻלְּהוּ רַבְרְבָנוֹהִי סַחֲרָנֵיהּ, לְתַתָּא מִנֵּיהּ.
תרגום
רַבִּי חִיָּיא הָיָה הוֹלֵךְ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לִטְבֶרְיָה, וְהָיוּ עִמּוֹ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרַבִּי יֵיסָא הַקָּטָן. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי יֵיסָא לְרַבִּי חִיָּיא, תָּמוּהַּ מַה שֶּׁכָּתוּב ׳וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךְ וְגוֹ'׳ (מלכים א ב, ז). אִם כָּךְ, כָּל טוֹב וֶאֱמֶת לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ וְלֹא יוֹתֵר, מִשֶּׁאָמַר כָּאן ׳וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךְ׳ - וְעוֹד, לֹא כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁיֹּאכַל אִישׁ אַחֵר ׳עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ׳, וְלֹא צָרִיךְ זֶה אֶלָּא הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, וְכָל הַגְּדוֹלִים שֶׁלּוֹ סְבִיבוֹ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי חייא הוה אזיל לגבי דרבי שמעון לטבריה, והוו עמיה רבי יעקב בר אידי, ורבי ייסא זעירא, עד דהוו אזלי, אמר רבי ייסא לרבי חייא, תימה מה דכתיב, ׳ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שלחנך וגו'׳ (מלכים א ב, ז). אי הכי כל טיבו וקשוט, למיכל על פתוריה ולא יתיר, מדקאמר הכא ׳והיו באוכלי שלחנך׳. ותו, לאו יקרא דמלכא איהו, למיכל בר נש אחרא על פתוריה דמלכא, ולא אצטריך דא, אלא מלכא בלחודוי, וכלהו רברבנוהי סחרניה, לתתא מניה.
התרגום: רבי חייא היה הולך לרבי שמעון לטבריה, והיו עמו רבי יעקב בר אידי ורבי ייסא הקטן. עד שהיו הולכים, אמר רבי ייסא לרבי חייא, תמוה מה שכתוב ׳ולבני ברזלי הגלעדי תעשה חסד והיו באכלי שלחנך וגו'׳ (מלכים א ב, ז). אם כך, כל טוב ואמת לאכל על שלחנו ולא יותר, משאמר כאן ׳והיו באכלי שלחנך׳ - ועוד, לא כבוד המלך הוא שיאכל איש אחר ׳על שלחן המלך׳, ולא צריך זה אלא המלך לבדו, וכל הגדולים שלו סביבו למטה ממנו.
מן המפרשים
אור יקר: תעשה חסד והיו מאכלי הוה משתמע קצת תרתי, אבל השתא דקאמר והיו משמע חדא, אימא ירצה לא שמעתי בו, וגם אין לי הקדמה שאוכל לפרשו בה ולזה לא אימא. דכתיב הודו לאל השמים זה אינו סיום הלל אלא כחזרת פתיחתו, וסיום הללו הוא סיום המקום…
זוהר הרקיע: דף קנ"ג ע"א) שהוא הרויח שם זה מן היסוד הנקרא רעוא ואכתי איכא למידק למה לא אמר רעוא דרעוא בלשון יחיד אלא לפי ששיתף עמו גם נצח והוא נקרא ג"כ בכ"מ רצון לפי שהוא א' מן הה"ח וז"ש ואח"כ אתגליין בצלותא דתתאי ואם איתא דקאי על יסוד…
הסולם: ר' חייא הוה וכו': ר"ח היה הולך לר' שמעון לטבריה, והיה עמו ר' יעקב בר אידי ורבי ייסא הקטן, בעוד שהיו הולכים, אמר ר' ייסא לר' חייא. תמוה, מ"ש, ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שלחנך וגו'. לפי זה, כל החסד ואמת הוא לאכול…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: