ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 4: אפריון עשה לו המלך שלמה - ההיכל שלמטה כגן עדן ונהרות אפרסמון זך › פיסקה 6 (קכז ע"ב)

נהרות אפרסמון - נשמות עם גוף ובלי גוף יונקות מהענג העליון

תרומה · אפריון עשה לו המלך שלמה - ההיכל שלמטה כגן עדן ונהרות אפרסמון זך · מאמר 4 · פיסקה 6 · דף קכז ע"ב

לשון הזוהר

אִינּוּן נַהֲרֵי נָפְקִין מֵאֲפַרְסְמוֹן דָּא, וְנִשְׁמָתִין עִלָּאִין, דְּלֵית לוֹן גּוּפָא בְּהַאי עָלְמָא, יַנְקִין מֵהַהוּא נְהִירוּ דְּנָפִיק מֵאִינּוּן נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא, וּמִתְעַנְּגֵי בְּעִנּוּגָא דָּא עִלָּאָה, וְנִשְׁמָתִין (ד"א ל"ג דסלקין ונחתין) דְּאִית לוֹן גּוּפָא בְּהַאי עָלְמָא, סַלְּקִין וְיַנְקִין מֵהַהוּא נְהִירוּ דְּאַפִּרְיוֹן דָּא, וְנַחְתִּין. וְאִלֵּין יַהֲבֵי וְנַטְלֵי. יַהֲבֵי רֵיחָא, מֵאִינּוּן עוֹבְדִין דְּכַשְׁרָאן, דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּהוּ בְּהַאי עָלְמָא. וְנַטְלֵי מֵהַהוּא רֵיחָא דְּאִשְׁתְּאַר בֵּיהּ בְּגִנְתָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יהו"ה׳ (בראשית כז, כז), רֵיחָא דְּאִשְׁתְּאַר בֵּיהּ בְּהַהוּא חַקְלָא. וְכֻלְּהוּ קַיְימֵי בְּהַהִיא גִּנְתָּא, אִלֵּין מִתְעַנְּגֵי לְעֵילָּא, וְאִלֵּין מִתְעַנְּגֵי לְתַתָּא.

תרגום

אוֹתָם הַנְּהָרוֹת יוֹצְאִים מֵהָאֲפַרְסְמוֹן הַזֶּה, וּנְשָׁמוֹת עֶלְיוֹנוֹת, שֶׁאֵין לָהֶן גּוּף בָּעוֹלָם הַזֶּה, יוֹנְקוֹת מֵאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁיּוֹצֵא מֵאוֹתָם נַהֲרוֹת אֲפַרְסְמוֹן זַךְ, וּמִתְעַנְּגוֹת בָּעִנּוּג הָעֶלְיוֹן הַזֶּה. וּנְשָׁמוֹת (שֶׁעוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת) שֶׁיֵּשׁ לָהֶן גּוּף בָּעוֹלָם הַזֶּה, עוֹלוֹת וְיוֹנְקוֹת מֵאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁל הָאַפִּרְיוֹן הַזֶּה וְיוֹרְדוֹת, וְאֵלּוּ נוֹתְנוֹת וְנוֹטְלוֹת. נוֹתְנוֹת רֵיחַ מֵאוֹתָם מַעֲשִׂים כְּשֵׁרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהֶם בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְנוֹטְלוֹת ׳מֵאוֹתוֹ הָרֵיחַ׳ שֶׁנִּשְׁאָר בַּגָּן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'׳ (בראשית כז, כז). הָרֵיחַ שֶׁנִּשְׁאָר בּוֹ בְּאוֹתוֹ הַשָּׂדֶה. וְכֻלָּם עוֹמְדִים בְּאוֹתוֹ הַגָּן. אֵלּוּ מִתְעַנְּגִים לְמַעְלָה, וְאֵלּוּ מִתְעַנְּגִים לְמַטָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אינון נהרי נפקין מאפרסמון דא, ונשמתין עלאין, דלית לון גופא בהאי עלמא, ינקין מההוא נהירו דנפיק מאינון נהרי אפרסמונא דכיא, ומתענגי בענוגא דא עלאה, ונשמתין (ד"א ל"ג דסלקין ונחתין) דאית לון גופא בהאי עלמא, סלקין וינקין מההוא נהירו דאפריון דא, ונחתין. ואלין יהבי ונטלי. יהבי ריחא, מאינון עובדין דכשראן, דמשתדלי בהו בהאי עלמא. ונטלי מההוא ריחא דאשתאר ביה בגנתא, כמה דאת אמר ׳כריח שדה אשר ברכו יהו"ה׳ (בראשית כז, כז), ריחא דאשתאר ביה בההוא חקלא. וכלהו קיימי בההיא גנתא, אלין מתענגי לעילא, ואלין מתענגי לתתא.

התרגום: אותם הנהרות יוצאים מהאפרסמון הזה, ונשמות עליונות, שאין להן גוף בעולם הזה, יונקות מאותו האור שיוצא מאותם נהרות אפרסמון זך, ומתענגות בענוג העליון הזה. ונשמות (שעולות ויורדות) שיש להן גוף בעולם הזה, עולות ויונקות מאותו האור של האפריון הזה ויורדות, ואלו נותנות ונוטלות. נותנות ריח מאותם מעשים כשרים שמשתדלים בהם באותו העולם, ונוטלות ׳מאותו הריח׳ שנשאר בגן, כמו שנאמר ׳כריח שדה אשר ברכו ה'׳ (בראשית כז, כז). הריח שנשאר בו באותו השדה. וכלם עומדים באותו הגן. אלו מתענגים למעלה, ואלו מתענגים למטה.

מן המפרשים

אור החמה: ונשמתין עילאין דלית לון גופא היינו אותם שנסתלקו מן הגוף ומתו ואלו יכולים לעלות לג"ע עליון שכבר נחו במנוחה עליונה ולכך ינקין בג"ע של מעלה מההוא נהירו דנפיק מאינון נהרי אפרסמונא דכיא שאפרסמון היא עצם הבינה ונהירו יוצא ממנ' אל…

הסולם: אינון נהרין נפקין וכו': הם הנהרות יוצאים מאפרסמון זה, ונשמות עליונות שאין להן גוף בעולם הזה יונקות מאור הזה היוצא מאפרסמון הטהור, ומתענגות בעונג הזה העליון. והנשמות שיש להן גוף בעולם הזה, עולות ויונקות מן אפריון הזה ויורדות.…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ונשמתון עילאין וכו' חזר להזכיר זה להבחין בין עונג הצדיקים שכבר מתו ואין להם גוף בעו"הז ודע שאותם הצדיקים המעולים שאין גופם כלה גם הם נק' דלית לון גופא בהאי עלמא מפני שגופם נזדכך ושוב אינו מהעו"הז וכמ"ש לקמן ואמר שנשמות הצדיקים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: