ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 39: ותכלת מדג ים גינוסר - סוד גוני האור והחשך במעשה יום שני › פיסקה 7 (קמט ע"ב)

השחור יותר חשוך מתהתך בתהומות ונעשה רפש וטיט - ולכן לא כתוב בשני כי טוב

תרומה · ותכלת מדג ים גינוסר - סוד גוני האור והחשך במעשה יום שני · מאמר 39 · פיסקה 7 · דף קמט ע"ב

לשון הזוהר

הַאי אוּכָם אִיהוּ חָשׁוּךְ יַתִּיר, דְּלָא אִתְחָזֵי גּוָון דִּילֵיהּ מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא. בּוּצִינָא קַדִּישָׁא הָכִי אָמַר, דְּהַאי גּוָון אוּכָם חָשׁוּךְ, בְּאָן אֲתָר אִצְטְבַע. אֶלָּא כַּד הַהוּא סוּמָקָא אִתְהֲתָּךְ בְּגוֹ תִּכְלָא, וְאִתְעָרְבוּ גַּוְונִין, אִתְהֲתָּךְ הִתּוּכָא דְּזוּהֲמָא לְגוֹ תְּהוֹמֵי, וְאִתְעָבִיד מִתַּמָּן ׳רֶפֶשׁ וָטִיט׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט׳ (ישעיהו נז, כ). וּמִגּוֹ הַהוּא טִינָא דִּתְהוֹמֵי, נָפַק הַהוּא חָשׁוּךְ דְּאִיהוּ אוּכָם, וְלָא אוּכָם אֶלָּא חָשׁוּךְ יַתִּיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנִי תְהוֹם׳ (בראשית א, ב). אֲמַאי אִקְרֵי חֹשֶׁךְ, בְּגִין דְּגָוֶון דִּילֵיהּ חָשׁוּךְ, וְאַחְשִׁיךְ אַנְפֵּי בִּרְיָין. וְדָא אִיהוּ סוּמָק וְאוּכָם, וּבְגִין דָּא לָא כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב.

תרגום

הַשָּׁחֹר הוּא יוֹתֵר חָשׁוּךְ, שֶׁלֹּא נִרְאֶה הַגָּוֶן שֶׁלּוֹ מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ. בּוּצִינָא קַדִּישָׁא כָּךְ אָמַר, שֶׁהַגָּוֶן הַשָּׁחֹר הַזֶּה הֶחָשׁוּךְ, בְּאֵיזֶה מָקוֹם נִצְבָּע? אֶלָּא כְּשֶׁאוֹתוֹ אָדֹם מִתְהַתֵּךְ בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּמִתְעָרְבִים הַגְּוָנִים, מִתְהַתֵּךְ הִתּוּךְ הַזֻּהֲמָה לְתוֹךְ הַתְּהוֹמוֹת וְנַעֲשֶׂה מִשָּׁם ׳רֶפֶשׁ וָטִיט׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט׳ (שם נז, כ) - וּמִתּוֹךְ אוֹתוֹ טִיט שֶׁל הַתְּהוֹמוֹת יוֹצֵא אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ, שֶׁהוּא שָׁחֹר, וְלֹא שָׁחֹר אֶלָּא יוֹתֵר חָשׁוּךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם׳ (בראשית א, ב) - לָמָּה נִקְרָא חֹשֶׁךְ? מִשּׁוּם שֶׁהַגָּוֶן שֶׁלּוֹ חָשׁוּךְ וּמַחֲשִׁיךְ אֶת פְּנֵי הַבְּרִיּוֹת, וְזֶהוּ אָדֹם וְשָׁחֹר, וּמִשּׁוּם זֶה לֹא כָתוּב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: האי אוכם איהו חשוך יתיר, דלא אתחזי גוון דיליה מגו חשוכא. בוצינא קדישא הכי אמר, דהאי גוון אוכם חשוך, באן אתר אצטבע. אלא כד ההוא סומקא אתהתך בגו תכלא, ואתערבו גוונין, אתהתך התוכא דזוהמא לגו תהומי, ואתעביד מתמן ׳רפש וטיט׳. כמה דאת אמר ׳ויגרשו מימיו רפש וטיט׳ (ישעיהו נז, כ). ומגו ההוא טינא דתהומי, נפק ההוא חשוך דאיהו אוכם, ולא אוכם אלא חשוך יתיר, הדא הוא דכתיב, ׳וחשך על פני תהום׳ (בראשית א, ב). אמאי אקרי חשך, בגין דגוון דיליה חשוך, ואחשיך אנפי בריין. ודא איהו סומק ואוכם, ובגין דא לא כתיב בשני כי טוב.

התרגום: השחר הוא יותר חשוך, שלא נראה הגון שלו מתוך החשך. בוצינא קדישא כך אמר, שהגון השחר הזה החשוך, באיזה מקום נצבע? אלא כשאותו אדם מתהתך בתוך התכלת ומתערבים הגונים, מתהתך התוך הזהמה לתוך התהומות ונעשה משם ׳רפש וטיט׳, כמו שנאמר ׳ויגרשו מימיו רפש וטיט׳ (שם נז, כ) - ומתוך אותו טיט של התהומות יוצא אותו חשך, שהוא שחר, ולא שחר אלא יותר חשוך. זהו שכתוב ׳וחשך על פני תהום׳ (בראשית א, ב) - למה נקרא חשך? משום שהגון שלו חשוך ומחשיך את פני הבריות, וזהו אדם ושחר, ומשום זה לא כתוב בשני כי טוב.

מן המפרשים

מקדש מלך: יומא קדמאה כל מה דעבד וכו' יובן במ"ש הרב שאור הגבורה בכלי החסד ואור החסד בכלי הגבורה ולכך יום א' שהוא בחינת חסד היה בו אור שהוא אש שהוא בחינת גבורה ויום ב' שהוא בחינת הגבורה שמש מים שהוא חסד לרמוז שאור החסד בכלי הגבורה. וירית…

הסולם: פירוש. כי שלשת ימי בראשית אלו הם בחינות שלשת הקוים, כמבואר. ושלשת הקוים נמשכים מג' נקודות, חולם שורק חירק, שענינם נתבאר לעיל (בראשית א' דף ט"ו ד"ה ההיא עש"ה) וסוד החולם, שה"ס יום הראשון של מעשה בראשית, נתבאר שם שנעשה על ידי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: