ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 34: וזאת התרומה אשר תקחו מאתם - סוד המלאכים והגונים בתרומת המשכן › פיסקה 11 (קמח ע"א)

כשנפרדים זה מזה נקראים בפרט - זנב לאריות ולא ראש לשועלים

תרומה · וזאת התרומה אשר תקחו מאתם - סוד המלאכים והגונים בתרומת המשכן · מאמר 34 · פיסקה 11 · דף קמח ע"א

לשון הזוהר

כֵּיוָן דְּאִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא, אִדְכָּרוּ בִּפְרַט, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ. דָּא אִקְרֵי גָּדוֹל, וְדָא אִקְרֵי קָטָן. וּבְּגִין כָּךְ אָמְרוּ קַדְמָאֵי, דְּלִיהֱוֵי בַּר נָשׁ זַנְבָא לְאַרְיָוָותָא, וְלָא רֵישָׁא לְשׁוּעָלַיָא. דְּכַד אִיהוּ קַיְימָא גּוֹ אַרְיְוָותָא, אִקְרֵי כֹּלָּא בִּכְלָלָא דְּאַרְיָוָותָא. זַנְבָא דְּאַרְיָא אַרְיָא אִיהוּ, בְּלָא פִּרוּדָא. וְאִי בְּגוֹ שׁוּעָלִים, אֲפִילּוּ אִיהוּ רֵישָׁא. רֵישָׁא דְּשׁוּעָל שׁוּעָל אִיהוּ, בְּלָא פִּרוּדָא, וְשׁוּעָל אִקְרֵי.

תרגום

כֵּיוָן שֶׁנִּפְרָדִים זֶה מִזֶּה, הֵם נִזְכָּרִים בִּפְרָט, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ. זֶה נִקְרָא גָדוֹל, וְזֶה נִקְרָא קָטָן. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁיִּהְיֶה אָדָם זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְלֹא רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים. שֶׁכְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הָאֲרָיוֹת, נִקְרָא הַכֹּל בִּכְלָל שֶׁל אֲרָיוֹת. זְנַב הָאַרְיֵה הוּא אַרְיֵה בְּלִי הַפְרָדָה. וְאִם בְּתוֹךְ שׁוּעָלִים, אֲפִלּוּ שֶׁהוּא רֹאשׁ - רֹאשׁ הַשּׁוּעָל הוּא שׁוּעָל בְּלִי הַפְרָדָה, וְנִקְרָא שׁוּעָל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כיון דאתפרש דא מן דא, אדכרו בפרט, כל חד וחד כדקא חזי ליה. דא אקרי גדול, ודא אקרי קטן. ובגין כך אמרו קדמאי, דליהוי בר נש זנבא לאריוותא, ולא רישא לשועליא. דכד איהו קיימא גו אריוותא, אקרי כלא בכללא דאריוותא. זנבא דאריא אריא איהו, בלא פרודא. ואי בגו שועלים, אפילו איהו רישא. רישא דשועל שועל איהו, בלא פרודא, ושועל אקרי.

התרגום: כיון שנפרדים זה מזה, הם נזכרים בפרט, כל אחד ואחד כראוי לו. זה נקרא גדול, וזה נקרא קטן. ומשום כך אמרו הראשונים, שיהיה אדם זנב לאריות, ולא ראש לשועלים. שכשהוא עומד בתוך האריות, נקרא הכל בכלל של אריות. זנב האריה הוא אריה בלי הפרדה. ואם בתוך שועלים, אפלו שהוא ראש - ראש השועל הוא שועל בלי הפרדה, ונקרא שועל.

מן המפרשים

אור החמה: זנב לאריוותא ולא רישא וגומר הענין יובן בסוד הקטרוג כי תחלה היתה בסוד ה"א זנב לאריות אבל מקומה באצילות ואחר המיעוט הושמה ראש לשועלי' בסוד שם אלדי"ם ונתלבשו עשר ספירותיה בבריאה יצירה עשיה:

זוהר הרקיע: דף קמ"ח ע"א) לבד בלתי מילוי.‏ מ"ש ו"ו אפיק' ד'. ר"ל ו' שהוא ז"א אפיק ד' נוק' דיליה וידוע בסוד הזיווגים כשז"א בסוד הגדלות אז ב' פרצופים שהם בינה ותבונה לאחד נותנין לו מוחין ולאחד עטרות כי הנה"י דתבונה הם מוחין של ז"א והנה"י…

הסולם: כיון דאתפרש דא וכו': כיון שנפרדו זה מזה, נזכרו כל אחד ואחד בפרט כראוי לו, זה נקרא גדול וזה נקרא קטן. ומשום זה אמרו הראשונים, שאדם יהיה זנב לאריות ולא ראש לשועלים, כי כשהמלכות עמדה בין האריות, שהן הספירות דאצילות, נקרא כולה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר