ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 31: שיר השירים אשר לשלמה - סוד הזווג העליון בין משה ושלמה ונשיקות האהבה › פיסקה 38 (קמה ע"א)

רב המנונא סבא בוכה על שמח בחור בילדותך - פסוק נאה בדרך משל

תרומה · שיר השירים אשר לשלמה - סוד הזווג העליון בין משה ושלמה ונשיקות האהבה · מאמר 31 · פיסקה 38 · דף קמה ע"א

לשון הזוהר

דְּכַד הֲוָה מָטֵי רַב הַמְנוּנָא סָבָא קַדְמָאָה לְהַאי קְרָא, ׳שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ׳ (קהלת יא, ט) הֲוָה בָּכִי. וְאָמַר וַדַּאי הַאי קְרָא יֵאוֹת הוּא, וְאִיהוּ בְּאֹרַח מָשָׁל, וּמַאן יָכִיל לְמֶעְבַּד דְּרָשָׁא בְּמָשָׁל דָּא. וְאִי אִיהוּ דְּרָשָׁא לֵית בֵּיהּ דְּרָשָׁא, אֶלָּא כְּמָה דַּחֲמֵינָן בְּעַיְינִין. וְאִי חָכְמְתָא אִיהוּ, מַאן יָכִיל לְמִנְדַּע לָהּ.

תרגום

שֶׁכְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ רַב הַמְנוּנָא סָבָא הָרִאשׁוֹן לַפָּסוּק הַזֶּה, ׳שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךְ וִיטִיבְךְ לִבְּךְ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךְ׳ (קהלת יא, ט) - הָיָה בּוֹכֶה. וְאָמַר, וַדַּאי פָּסוּק זֶה נָאֶה הוּא, וְהוּא בְּדֶרֶךְ מָשָׁל, וּמִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דְּרָשׁ בְּמָשָׁל זֶה?! וְאִם הוּא דְּרָשׁ, אֵין בּוֹ דְּרָשׁ אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בָּעֵינַיִם. וְאִם זוֹ חָכְמָה, מִי יָכוֹל לָדַעַת אוֹתָהּ?!

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דכד הוה מטי רב המנונא סבא קדמאה להאי קרא, ׳שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותך׳ (קהלת יא, ט) הוה בכי. ואמר ודאי האי קרא יאות הוא, ואיהו בארח משל, ומאן יכיל למעבד דרשא במשל דא. ואי איהו דרשא לית ביה דרשא, אלא כמה דחמינן בעיינין. ואי חכמתא איהו, מאן יכיל למנדע לה.

התרגום: שכשהיה מגיע רב המנונא סבא הראשון לפסוק הזה, ׳שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך׳ (קהלת יא, ט) - היה בוכה. ואמר, ודאי פסוק זה נאה הוא, והוא בדרך משל, ומי יכול לעשות דרש במשל זה?! ואם הוא דרש, אין בו דרש אלא כמו שראינו בעינים. ואם זו חכמה, מי יכול לדעת אותה?!

מן המפרשים

אור החמה: ודאי האי קרא יאות הוא עם היות שדבריו נראים דברי פריצות אין ספק שהוא דבר דבור על אופניו ונאות ואיהו באורח משל ונסתר ונעלם מאן יכיל למעבד ביה דרשא מפני היותו דברי פריצות. ואם ידרש ע"י ענין אחר אינו מושג כנרא' לעניינינו. וז"ש ואי…

אור יקר: ודאי האי קרא כלומר עם היות שדבריו נראים דברי פריצות אין ספק שהוא דבר דבור על אפניו ונאות,

הסולם: דכד הוה מטי וכו': כי כשהגיע רב המנונא סבא הראשון למקרא הזה, שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותך, היה בוכה, ואמר, ודאי מקרא זה יפה הוא, והוא בדרך משל, ומי יכול לעשות דרוש במשל הזה. אם הוא דרוש, אין בו דרוש, שיהיה אפשר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: