ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 31: שיר השירים אשר לשלמה - סוד הזווג העליון בין משה ושלמה ונשיקות האהבה › פיסקה 20 (קמד ע"א)

העץ שחטא בו אדם הראשון ענבים היה - שחורים מצד המות לבנים מצד החיים

תרומה · שיר השירים אשר לשלמה - סוד הזווג העליון בין משה ושלמה ונשיקות האהבה · מאמר 31 · פיסקה 20 · דף קמד ע"א

לשון הזוהר

אֶלָּא תָּנֵינָן, אִילָנָא דְּחָב בֵּיהּ אָדָם קַדְמָאָה, עֲנָבִין הֲווֹ, דִּכְתִּיב, ׳עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ׳ (דברים לכ, לב). וְאִלֵּין אִינּוּן עֲנָבִין אוּכָמִין, בְּגִין דְּאִית עֲנָבִין אוּכָמִין, וְאִית עֲנָבִין חִוָּורִין. חִוָּורִין טָבִין, דְּהָא מִסְּטָר דְּחַיֵּי אִינּוּן. אוּכָמִין צְרִיכִין רַחֲמֵי, דְּהָא מִסִּטְרָא דְּמוֹתָא אִינּוּן. בִּזְמַנָן טָבִין, מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּבְזִמְנָא דְּחִוָּורֵי שַׁלְטָן, כֹּלָּא אִתְבְּסָם, דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא כֹּלָּא אִצְטְרִיךְ לְתִקּוּנָא, וְכֹלָּא אִיהוּ שַׁפִּיר, וְכֹלָּא תִּקּוּנָא חֲדָא, אוּכָמָא וְחִוָּורָא. וּבִזְמְנָא דְּחִוָּורֵי לָא שַׁלְטָאן, וְאוּכָמֵי אִתְחָזוּן, לְמִינְדַּע דְּהָא בְּדִינָא דְּמוֹתָא סָלִיק, וְאִצְטְרִיךְ רַחֲמֵי, דְּהָא אִילָנָא דְּחָב בֵּיהּ אָדָם קַדְמָאָה, וְגָרִים מוֹתָא לֵיהּ וּלְכָל עָלְמָא חָמָא.

תרגום

אֶלָּא שָׁנִינוּ, הָעֵץ שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, עֲנָבִים הָיָה, שֶׁכָּתוּב ׳עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ׳ (דברים לב, לב), וְאֵלֶּה הֵם עֲנָבִים שְׁחֹרִים, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ עֲנָבִים שְׁחֹרִים וְיֵשׁ עֲנָבִים לְבָנִים. הַלְּבָנִים טוֹבִים, שֶׁהֲרֵי הֵם מִצַּד הַחַיִּים. שְׁחֹרִים צְרִיכִים רַחֲמִים, שֶׁהֲרֵי הֵם מִצַּד הַמָּוֶת. בִּזְמַנָּם טוֹבִים, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַלְּבָנִים שׁוֹלְטִים, הַכֹּל מִתְבַּשֵּׂם, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן הַכֹּל צָרִיךְ תִּקּוּן, וְהַכֹּל הוּא יָפֶה, וְהַכֹּל תִּקּוּן אֶחָד, שָׁחֹר וְלָבָן. וּבִזְמַן שֶׁהַלְּבָנִים לֹא שׁוֹלְטִים וְנִרְאִים שְׁחֹרִים, יֵשׁ לָדַעַת שֶׁהֲרֵי בְּדִין הַמָּוֶת עוֹלֶה, וְצָרִיךְ רַחֲמִים, שֶׁהֲרֵי הָעֵץ שֶׁבּוֹ חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְגָרַם מָוֶת לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם הוּא רָאָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא תנינן, אילנא דחב ביה אדם קדמאה, ענבין הוו, דכתיב, ׳ענבמו ענבי רוש׳ (דברים לכ, לב). ואלין אינון ענבין אוכמין, בגין דאית ענבין אוכמין, ואית ענבין חוורין. חוורין טבין, דהא מסטר דחיי אינון. אוכמין צריכין רחמי, דהא מסטרא דמותא אינון. בזמנן טבין, מאי טעמא. בגין דבזמנא דחוורי שלטן, כלא אתבסם, דהא בההוא זמנא כלא אצטריך לתקונא, וכלא איהו שפיר, וכלא תקונא חדא, אוכמא וחוורא. ובזמנא דחוורי לא שלטאן, ואוכמי אתחזון, למינדע דהא בדינא דמותא סליק, ואצטריך רחמי, דהא אילנא דחב ביה אדם קדמאה, וגרים מותא ליה ולכל עלמא חמא.

התרגום: אלא שנינו, העץ שחטא בו אדם הראשון, ענבים היה, שכתוב ׳ענבמו ענבי רוש׳ (דברים לב, לב), ואלה הם ענבים שחרים, משום שיש ענבים שחרים ויש ענבים לבנים. הלבנים טובים, שהרי הם מצד החיים. שחרים צריכים רחמים, שהרי הם מצד המות. בזמנם טובים, מה הטעם? משום שבזמן שהלבנים שולטים, הכל מתבשם, שהרי באותו זמן הכל צריך תקון, והכל הוא יפה, והכל תקון אחד, שחר ולבן. ובזמן שהלבנים לא שולטים ונראים שחרים, יש לדעת שהרי בדין המות עולה, וצריך רחמים, שהרי העץ שבו חטא אדם הראשון וגרם מות לו ולכל העולם הוא ראה.

מן המפרשים

אור החמה: אילנא דחב ביה אדם קדמא' שהפריד המ' מן הקדש אל החצונים ונתנסך היין בתוכה ונשאר דינה בדין החצונים ואם היא נאחזת בת"ת היא מתלבנת וענביה לבנות ויינה לחים והיינו חוורין טבין דהא מסטרא דחיי אינון דהיינו ת"ת עץ החיים.

הסולם: אלא תנינן אילנא וכו': ומשיב, אלא למדנו, העץ שחטא בו אדם הראשון, ענבים היה. שכתוב, ענבימו ענבי רוש, ואלו הם ענבים שחורים, משום שיש ענבים שחורים ויש ענבים לבנים, הלבנים טובים, שהרי מצד החיים הם, כי לבן רומז על חסד, שהוא ז"א…

לכל המפרשים על פיסקה זו