ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 31: שיר השירים אשר לשלמה - סוד הזווג העליון בין משה ושלמה ונשיקות האהבה › פיסקה 19 (קמד ע"א)

הרואה ענבים בחלום - לבנים טובים שחורים בזמנם טובים אכלם מבטח לעולם הבא

תרומה · שיר השירים אשר לשלמה - סוד הזווג העליון בין משה ושלמה ונשיקות האהבה · מאמר 31 · פיסקה 19 · דף קמד ע"א

לשון הזוהר

וְתוּ אִית בֵּיהּ רָזָא פְּנִימָאָה, דְּתָנֵינָן, מַאן דְּחָמֵי עַנְבִין בְּחֶלְמֵיהּ, אִי חִיוָּרִין אִינּוּן טָבִין. אוּכָמִין, בִּזְמַנָן טָבִין, דְּלָא בִּזְמַנָן צְרִיכִין רַחֲמֵי. מַאי שְׁנָא חִיוָּרֵי, וּמַאי שְׁנָא אוּכָמֵי, וּמַאי שְׁנָא בִּזְמַנָן, וּמַאי שְׁנָא דְּלָא בִּזְמַנָן. וְתוּ, תָּנֵינָן אָכְלָן לְאִינוּן אוּכָמֵי, מוּבְטַח לֵיהּ דְּהוּא בֶּן עָלְמָא דְּאָתֵי, אֲמַאי.

תרגום

וְעוֹד יֵשׁ בּוֹ סוֹד פְּנִימִי, שֶׁשָּׁנִינוּ, מִי שֶׁרוֹאֶה עֲנָבִים בַּחֲלוֹם, אִם לְבָנִים - הֵם טוֹבִים. אִם שְׁחֹרִים - בִּזְמַנָּם טוֹבִים, שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּם צְרִיכִים רַחֲמִים. מַה שּׁוֹנֶה בִּלְבָנִים, וּמַה שּׁוֹנֶה שְׁחֹרִים, וּמַה שּׁוֹנֶה בִּזְמַנָּם, וּמַה שּׁוֹנֶה שֶׁלֹּא בִזְמַנָּם? וְעוֹד שָׁנִינוּ, אָכַל אֶת אוֹתָם שְׁחֹרִים - מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. לָמָּה?

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותו אית ביה רזא פנימאה, דתנינן, מאן דחמי ענבין בחלמיה, אי חיורין אינון טבין. אוכמין, בזמנן טבין, דלא בזמנן צריכין רחמי. מאי שנא חיורי, ומאי שנא אוכמי, ומאי שנא בזמנן, ומאי שנא דלא בזמנן. ותו, תנינן אכלן לאינון אוכמי, מובטח ליה דהוא בן עלמא דאתי, אמאי.

התרגום: ועוד יש בו סוד פנימי, ששנינו, מי שרואה ענבים בחלום, אם לבנים - הם טובים. אם שחרים - בזמנם טובים, שלא בזמנם צריכים רחמים. מה שונה בלבנים, ומה שונה שחרים, ומה שונה בזמנם, ומה שונה שלא בזמנם? ועוד שנינו, אכל את אותם שחרים - מבטח לו שהוא בן העולם הבא. למה?

מן המפרשים

הסולם: ותו אית ביה וכו': ועוד יש בו סוד פנימי. שלמדנו, מי שראה ענבים בחלומו, אם הם לבנים הם טובים, כלומר, שהחלום מרמז לטוב. אם הם שחורים, אם בזמנם, דהיינו בזמן גדולם של הענבים, הם טובים. שלא בזמנם, צריכים רחמים. כי מרמזים לגזרה רעה.…

לכל המפרשים על פיסקה זו