ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 28: בארץ הקדושה הקלפה הקשה נשברה - סוד נשמת המתים ומקום קבורתם › פיסקה 9 (קמא ע"א)

אברים ופדרים נשרפים בלילה להזין מינים אחרים שלא ישלט הסטרא אחרא בארץ

תרומה · בארץ הקדושה הקלפה הקשה נשברה - סוד נשמת המתים ומקום קבורתם · מאמר 28 · פיסקה 9 · דף קמא ע"א

לשון הזוהר

(ק"ל.) אֵבָרִין וּפְדָרִין דְּמִתְאַכְּלָן בְּלֵילְיָא, לְאַתְּזְנָא זִינִין אַחֲרָנִין, לָאו דְּעַיְילִין בְּאַרְעָא, וְלָא לְאַמְשָׁכָא לוֹן בְּאַרְעָא, אֶלָּא, בְּגִין דְּלָא תִּשְׁלוֹט סִטְרָא אַחֲרָא גּוֹ אַרְעָא, וְלָא יִתְמַשְׁכָא לְאַעֲלָא תַּמָּן. וּבְגִין כַּךְ, תְּנָנָא מִנַּיְיהוּ הֲוָה סָלִיק (ק"ל.) עֲקִימָא, וּמִתְגַּלְגְּלָא לְבַר, וְאָזִיל (תקיף) בִּבְהִילוּ, עַד דְּעָאל לְנוּקְבָּא דְּצָפוֹן, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּכָל סִטְרִין אַחֲרָנִין, וְתַמָּן עָאל תְּנָנָא, וְכֻלְּהוּ אִתְּזָנוּ תַּמָּן. תְּנָנָא דִּימָמָא, הֲוָה סָלִיק לְדוּכְתֵּיהּ בְּאֹרַח מֵישַׁר, וְאִתְּזָן מַה דְּאִתְּזָן. וּמֵהַהוּא פְּתִיחוּ, (ק"ט:) אִתְּזָנוּ כָּל סִטְרֵי קְלִיפָה תַּקִּיפָא, דְּאִיהִי לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, וּמֵהַהִיא תְּנָנָא גַּסָּה כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא.

תרגום

אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁנִּשְׂרָפִים בַּלַּיְלָה לְהָזִין מִינִים אֲחֵרִים, לֹא שֶׁנִּכְנָסִים לָאָרֶץ, וְלֹא לְהַמְשִׁיכָם לָאָרֶץ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט הַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּתוֹךְ הָאָרֶץ וְלֹא יִמָּשֵׁךְ לְהִכָּנֵס לְשָׁם. וְלָכֵן הֶעָשָׁן הָיָה עוֹלֶה מֵהֶם עָקֹם, וּמִתְגַּלְגֵּל הַחוּצָה וְהוֹלֵךְ (חזק) בְּחָפְזָה, עַד שֶׁנִּכְנָס לַנֶּקֶב שֶׁל הַצָּפוֹן שֶׁשָּׁם מְדוֹרֵי כָּל הַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים, וְשָׁם נִכִנָס הֶעָשָׁן, וְכֻלָּם נִזּוֹנִים שָׁם. הֶעָשָׁן שֶׁל הַיּוֹם הָיָה עוֹלֶה לִמְקוֹמוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, וּמֵזִין מַה שֶּׁמֵּזִין, וּמֵאוֹתָהּ פְּתִיחָה נִזּוֹנִים כָּל צִדְדֵי הַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה שֶׁהִיא מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וּמֵאוֹתוֹ עָשָׁן גַּס, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (ק"ל.) אברין ופדרין דמתאכלן בליליא, לאתזנא זינין אחרנין, לאו דעיילין בארעא, ולא לאמשכא לון בארעא, אלא, בגין דלא תשלוט סטרא אחרא גו ארעא, ולא יתמשכא לאעלא תמן. ובגין כך, תננא מנייהו הוה סליק (ק"ל.) עקימא, ומתגלגלא לבר, ואזיל (תקיף) בבהילו, עד דעאל לנוקבא דצפון, דתמן מדורין דכל סטרין אחרנין, ותמן עאל תננא, וכלהו אתזנו תמן. תננא דיממא, הוה סליק לדוכתיה בארח מישר, ואתזן מה דאתזן. ומההוא פתיחו, (ק"ט:) אתזנו כל סטרי קליפה תקיפא, דאיהי לבר מארעא קדישא, ומההיא תננא גסה כמה דאוקימנא.

התרגום: איברים ופדרים שנשרפים בלילה להזין מינים אחרים, לא שנכנסים לארץ, ולא להמשיכם לארץ, אלא כדי שלא ישלט הסטרא אחרא בתוך הארץ ולא ימשך להכנס לשם. ולכן העשן היה עולה מהם עקם, ומתגלגל החוצה והולך (חזק) בחפזה, עד שנכנס לנקב של הצפון ששם מדורי כל הצדדים האחרים, ושם נכנס העשן, וכלם נזונים שם. העשן של היום היה עולה למקומו בדרך ישר, ומזין מה שמזין, ומאותה פתיחה נזונים כל צדדי הקלפה הקשה שהיא מחוץ לארץ הקדושה, ומאותו עשן גס, כמו שבארנו.

מן המפרשים

אור החמה: ומההוא פתיחו אתזנו כל סטרי קליפה וגומר זה ענין בפני עצמו ואינו נקשר עם הקודם כי כבר אמר כי תננא דיממא סליק באורח מישור וגומר אמנם הענין כי אחר שביארנו כי אית ההוא פתיחו ע"ג ארץ ישראל וסביב לה ע' פתחין דשרי האומות כנ"ל מפ'…

הסולם: אברין ופדרין וכו': איברים ופדרים הנשרפים בלילה על המזבח, לזון מן העשן שלהם, מינים אחרים, שהם הס"א, אין הפירוש שנכנסים בארץ להזון מן העשן, ולא להמשיכם לארץ, אלא להיפך, כדי שלא תשלוט הס"א תוך הארץ ולא יהיו נמשכים לכנוס שם, ומשום…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר