בארץ הקדושה הקלפה הקשה נשברה
סוד נשמת המתים ומקום קבורתם
בארץ הקדושה הקלפה הקשה נשברה ונפתחת משני צדדים
בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה מְתֻקָּן הַכֹּל בְּגָוֶן אַחֵר, שֶׁהֲרֵי הַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה נִשְׁבְּרָה מֵאוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא שׁוֹלֶטֶת בּוֹ כְּלָל. הַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה נִשְׁבֶּרֶת שֶׁבֶר, (מההוא יוֹתֵר תָּמִיד) וְנִפְתַּחַת מִצַּד זֶה (עדשגאחזבסוד שלהמשכן. בָּעוֹלָם הַזֶּה הַקְּלִפָּה הָאַחֲרוֹנָה הִיא לַחוּץ, הַקְּלִפָּה הַחֲזָקָה הִיא לִפְנִים. כְּמוֹ זֶה אַף כָּךְ לְמַעְלָה, הַקְּלִפָּה הַחֲזָקָה הִיא לַחוּץ. לִפְנִים ממגה הִיא קלפה קלושה, ולאשולטתבו כְּלָל, וְנִפְתַּחַת מִצַּד זֶה) וּמִצַּד זֶה.
בלשון הזוהר
בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, מְתַתְקְנָא כֹּלָּא בְּגַוְונָא אַחֲרָא, דְּהָא קְלִיפָה תַּקִּיפָא אִתַּבְּרַת מֵהַהוּא אֲתָר, וְלָא שַׁלְטָא בֵּיהּ כְּלַל. קְלִיפָה תַּקִּיפָא אִתַּבְּרַת תְּבִיר, (ד"א מההוא יותר תדיר) וְאִתְפַּתְחַת מֵהַאי סִטְרָא (ס"א עד דאתאחיד ברזא דמשכנא. בהאי עלמא קליפה בתראה איהי לכרז קליפה תקיפא איהי לגו כגוונא דא אוף הכא לעילא קליפה תקיפא איהי לבר לגו מיניה איהי קליפה קלישא ולא שלטא ביה כלל ואתפתחת מהאי סטרא) וּמֵהַאי סִטְרָא.
פתיחת הארץ הקדושה בעבודה כראוי - החטאים ממשיכים הקלפה עד שסותמת המח
וְאוֹתָהּ פְּתִיחָה הָיְתָה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל זְמַן שֶׁעוֹבְדִים עֲבוֹדָה כָּרָאוּי. כֵּיוָן שֶׁגָּרְמוּ הַחֲטָאִים, נִמְשְׁכָה אוֹתָהּ פְּתִיחָה לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה, עַד שֶׁהִתְקָרְבָה הַקְּלִפָּה הַכֹּל כְּאֶחָד. כֵּיוָן שֶׁסָּתְמָה הַקְּלִפָּה אֶת הַמֹּחַ, אָז שׁוֹלֶטֶת אוֹתָהּ קְלִפָּה עֲלֵיהֶם, וְדוֹחָה אוֹתָם מִחוּץ לְאוֹתוֹ מָקוֹם.
בלשון הזוהר
וְהַהִיא פְּתִיחוּ הֲוָה בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, בְּכָל זִמְנָא דְּפָלְחִין פּוּלְחָנָא כְּדְקָא יֵאוֹת. כֵּיוָן דְּגָרְמוּ חוֹבִין, מְשִׁיכוּ הַהוּא פְּתִיחוּ לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא, עַד דְּאִתְקָרָב קְלִיפָה, כֹּלָּא כַּחֲדָא. כֵּיוָן דְּאַסְתִּים קְלִיפָה לְמוֹחָא, כְּדֵין שַׁלְטָא הַהִיא קְלִיפָה עָלַיְיהוּ וְדָחָה לוֹן לְבַר מֵהַהוּא דּוּכְתָּא.
הקלפה דוחה מהארץ אך לא יכולה לשלט בה - למה אם כן עומד חרוב
וְעִם כָּל זֶה, אַף עַל גַּב שֶׁדָּחֲתָה אוֹתָם הַחוּצָה, לֹא יְכוֹלָה אוֹתָהּ קְלִפָּה קָשָׁה לִשְׁלֹט בְּאוֹתוֹ מָקוֹם קָדוֹשׁ שֶׁאֵינוֹ מְקוֹמוֹ. וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ, הוֹאִיל וְלֹא יְכוֹלָה אוֹתָהּ קְלִפָּה קָשָׁה לִשְׁלֹט בְּאוֹתוֹ מָקוֹם קָדוֹשׁ, לָמָּה עוֹמֵד חָרוּב, שֶׁהֲרֵי אֵין חֻרְבָּן בָּעוֹלָם אֶלָּא רַק מִצַּד אוֹתָהּ קְלִפָּה קָשָׁה?
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא אַף עַל גַּב דְּדָּחָה לוֹן לְבַר, לָא יָכִיל הַהִיא קְלִיפָה תַּקִּיפָא לְשַׁלְּטָאָה בְּהַהוּא דּוּכְתָּא קַדִּישָׁא, דְּלָאו אַתְרֵיהּ אִיהוּ. וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי, הוֹאִיל וְלָא יָכִיל הַהִיא קְלִיפָה תַּקִּיפָא לְשַׁלְּטָאָה בְּהַהוּא דּוּכְתָּא קַדִּישָׁא, אֲמַאי קַיְּימָא חָרוּב, דְּהָא חָרְבָּא לָא הֲוֵי בְּעָלְמָא, אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּהַהִיא קְלִיפָה תַּקִּיפָא.
כשנחרב נכנס כסוי קדוש של פרכת קלושה לשמר המקום שלא תסתם הקלפה
אֶלָּא וַדַּאי כְּשֶׁנֶּחֱרַב, לֹא נֶחֱרַב אֶלָּא מֵאוֹתוֹ צַד, בְּשָׁעָה שֶׁסָּתַם אֶת הַמֹּחַ, והקב"ה עוֹשֶׂה שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט אוֹתָהּ קְלִפָּה קָשָׁה עַל אוֹתוֹ מָקוֹם, וּכְשֶׁדָּחֲתָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ, אָז הַקְּלִפָּה חָזְרָה וְנִפְתְּחָה כְּמִקֹּדֶם. וּמִשּׁוּם שֶׁהָעָם הַקָּדוֹשׁ לֹא הָיוּ שָׁם, נִכְנְסָה עַל אוֹתָהּ פְּתִיחָה כִּסּוּי קָדוֹשׁ שֶׁל פָּרֹכֶת קְלוּשָׁה, לִשְׁמֹר אֶת אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁלֹּא יִסְתֹּם אֶת אוֹתָהּ קְלִפָּה קָשָׁה, וְאוֹחֵז בְּכָל צְדָדָיו.
בלשון הזוהר
אֶלָּא וַדַּאי כַּד אִתְחָרַב, לָא אִתְחָרַב אֶלָּא מֵהַהוּא סִטְרָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאַסְתִּים לְמוֹחָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבֵד דְּלָא תִּשְׁלוֹט הַהִיא קְלִיפָה תַּקִּיפָא עַל הַהוּא דּוּכְתָּא. וְכַד דָּחָה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל מִנֵּיהּ, הַהִיא קְלִיפָה אִתְהַדְּרַת וְאִתְפַּתְחַת כְּמִלְּקַדְּמִין. וּבְגִין (נ"ח, ע"ח ע"ב) דְּעַמָּא קַדִּישָׁא לָא הֲווֹ תַּמָּן, חַפְיָא עַל הַהוּא פְּתִיחוּ, חוּפָּאָה קַדִּישָׁא דְּפָרוֹכְתָּא קְלִישָׁא, לְנַטְרָא הַהוּא אֲתָר, דְּלָא יִסְתּוֹם לֵיהּ הַהִיא קְלִיפָה תַּקִּיפָא, וְאָחִיד בְּכָל סִטְרוֹי.
לא תשוב משחת קדש כמקדם - לא נבנה החרבן מיום שנחרבו כי הפרכת אוחזת
לִהְיוֹת מִשְׁחַת קֹדֶשׁ עַל הָאָרֶץ כְּמִקֹּדֶם לֹא יָכוֹל, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ כִסּוּי קָלוּשׁ אָחוּז, שֶׁלֹּא יֵרֵד לְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי הָעָם הַקָּדוֹשׁ אֵינוֹ שָׁם, וְלָכֵן לֹא נִבְנֶה הַחֻרְבָּן מִיּוֹם שֶׁנֶּחֶרְבוּ. שֶׁתִּשְׁלֹט אוֹתָהּ קְלִפָּה קָשָׁה, לֹא יְכוֹלָה, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ כִסּוּי קָלוּשׁ אוֹחֵז בּוֹ בְּכָל צְדָדָיו בְּאוֹתָהּ פְּתִיחָה שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט שָׁם וְלֹא תִסְתֹּם אֶת הַמֹּחַ בְּאוֹתוֹ כִסּוּי שֶׁל פָּרֹכֶת קְלוּשָׁה, שֶׁהִיא מִתּוֹךְ מְשִׁיכַת הַפָּרֹכֶת הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁשּׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם.
בלשון הזוהר
לְמֶהֱוֵי רְבוּת קֻדְשָׁא עַל אַרְעָא כְּמִלְקַדְּמִין, לָא יָכִיל, דְּהָא הַהוּא חוּפָּאָה קְלִישָׁא אָחִיד, דְּלָא יֵחוּת לְתַתָּא, דְּהָא עַמָּא קַדִּישָׁא לָאו תַּמָּן. וְעַל דָּא לָא אִתְבְּנֵי חָרְבַּן, מִיּוֹמָא דְּאִתְחֲרִיבוּ. לְשַׁלְּטָאָה הַהִיא קְלִיפָה תַּקִּיפָא, לָא יַכְלָא, דְּהָא הַהוּא חוּפָּאָה קְלִישָׁה אָחִיד בֵּיהּ בְּכָל סִטְרוֹי בְּהַהוּא פְּתִיחוּ דְּלָא תִּשְׁלוֹט תַּמָּן, וְלָא תַּסְתִּים מוֹחָא, בְּהַהוּא חוּפָּאָה דְּפָרוֹכְתָּא קְלִישָׁא, דְּאִיהוּ מִגּוֹ מְשִׁיכוּ דְּפָרוֹכְתָּא קַדִּישָׁא דִּלְעֵילָּא, דְּנָטִיר הַהוּא אֲתָר.
נשמות שאר העמים דוחים אותן החוצה ונשמות ישראל היוצאות שם עולות
וְלָכֵן כָּל אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים שֶׁדָּרִים בָּאָרֶץ, כְּשֶׁיּוֹצְאוֹת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה לֹא מְקַבְּלִים אוֹתָן, וְדוֹחִין אוֹתָן הַחוּצָה, וְהוֹלְכוֹת וּמְשׁוֹטְטוֹת וּמִתְגַּלְגְּלוֹת בְּכַמָּה גִלְגּוּלִים, עַד שֶׁיּוֹצְאוֹת מִכָּל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וְסוֹבְבוֹת (לסביבתם) לְצִדָּם בְּטֻמְאָתָן. וְכָל אוֹתָן נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹצְאוֹת שָׁם, עוֹלוֹת, וְאוֹתוֹ כִסּוּי קָלוּשׁ מְקַבֵּל אוֹתָן, וְנִכְנָסִים לִקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל מִין הוֹלֵךְ לְמִינוֹ.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כַּךְ, כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דִּשְׁאַר עַמִּין, דְּדַיְירִין בְּאַרְעָא, כַּד נָפְקִין מֵהַאי עָלְמָא, לָא מְקַבְּלָא לוֹן, וְדָחֵי לוֹן לְבַר, וְאַזְלִין וְשָׁטָאן וּמִתְגַּלְגְּלִין בְּכַמָּה גִּלְגּוּלִין, עַד דְּנַפְקֵי מִכָּל אַרְעָא קַדִּישָׁא, וְסָחֲרָן (לסוחרנייהו) לְסִטְרַיְיהוּ, בִּמְסָאֲבוּ דִּלְהוֹן. וְכָל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּיִשְׂרָאֵל דְּנָפְקִין תַּמָּן, סַלְּקִין, וְהַהוּא חוּפָּאָה קְלִישָׁא מְקַבְּלָא לוֹן, וְעָאלִין לִקְדוּשָּׁא עִלָּאָה, בְּגִין דְּכָל זִּינָא אַזְלָא לְזִינֵיהּ.
נשמות ישראל היוצאות חוץ לארץ מתגלגלות עד ששבות למקומן - אשרי חלקו
וְנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹצְאוֹת לְחוּץ לָאָרֶץ בִּרְשׁוּתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ קְלִפָּה קָשָׁה, הוֹלְכוֹת וְסוֹבְבוֹת וּמִתְגַּלְגְּלוֹת, עַד שֶׁשָּׁבוֹת לִמְקוֹמָן וְנִכְנָסוֹת לְמָקוֹם שֶׁרָאוּי לָהֶן. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יָצְאָה בָּרָשׁוּת הַקְּדוֹשָׁה בְּאוֹתָהּ פְּתִיחָה שֶׁל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה.
בלשון הזוהר
וְנִשְׁמָתֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּנַפְקֵי לְבַר מֵאַרְעָא, בִּרְשׁוּתָא דְּהַהִיא קְלִיפָה תַּקִּיפָא, אַזְלָא וְסָחֲרָא וּמִתְגַּלְגְּלָא, עַד דְּתָבַת לְדּוּכְתָּהָא, וְעָאלַת לַאֲתָר דְּאִתְחָזֵי לָהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּנִשְׁמָתֵיהּ נָפְקָא בִּרְשׁוּ קַדִּישָׁא, בְּהַהוּא פְּתִיחוּ דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא.
מי שנשמתו יוצאת בארץ הקדושה ונקבר באותו יום לא שולט עליו טמאה
מִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יוֹצֵאת בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה - אִם נִקְבַּר בְּאוֹתוֹ יוֹם, לֹא שׁוֹלֵט עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה כְּלָל, וְלָכֵן כָּתוּב בַּתָּלוּי, ׳כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא׳ (וגו ') ׳וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךְ׳ (דברים כא, כג) - מִשּׁוּם שֶׁבַּלַּיְלָה נִתְּנָה רְשׁוּת לְרוּחַ טֻמְאָה לְשׁוֹטֵט. וְאַף עַל גַּב שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם רְשׁוּת, לֹא נִכְנָסִים לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, פְּרָט אִם מוֹצְאִים שָׁם כְּלִי לְהִכָּנֵס בּוֹ.
בלשון הזוהר
מַאן דְּנִשְׁמָתֵיהּ נַפְקַת בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אִי אִתְקְבַּר בְּהַהוּא יוֹמָא, לָא שַׁלְטָא עָלֵיהּ רוּחָא מְסַאֲבָא כְּלַל. וְעַל דָּא כְּתִיב בִּצְלִיבָא, ׳כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיוֹם הַהוּא׳ (דברים כא, כג) ׳וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ׳. בְּגִין דִּבְלֵילְיָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְרוּחַ מְסַאֲבָא לִמְשַׁטְּטָא. וְאַף עַל גַּב דְּאִתְיְהִיב לוֹן רְשׁוּ, לָא עָאלִין בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, בַּר אִי אַשְׁכְּחָן תַּמָּן מָנָא לְאַעֲלָא בֵּיהּ.
אברים ופדרים נשרפים בלילה להזין מינים אחרים שלא ישלט הסטרא אחרא בארץ
אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁנִּשְׂרָפִים בַּלַּיְלָה לְהָזִין מִינִים אֲחֵרִים, לֹא שֶׁנִּכְנָסִים לָאָרֶץ, וְלֹא לְהַמְשִׁיכָם לָאָרֶץ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט הַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּתוֹךְ הָאָרֶץ וְלֹא יִמָּשֵׁךְ לְהִכָּנֵס לְשָׁם. וְלָכֵן הֶעָשָׁן הָיָה עוֹלֶה מֵהֶם עָקֹם, וּמִתְגַּלְגֵּל הַחוּצָה וְהוֹלֵךְ (חזק) בְּחָפְזָה, עַד שֶׁנִּכְנָס לַנֶּקֶב שֶׁל הַצָּפוֹן שֶׁשָּׁם מְדוֹרֵי כָּל הַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים, וְשָׁם נִכִנָס הֶעָשָׁן, וְכֻלָּם נִזּוֹנִים שָׁם. הֶעָשָׁן שֶׁל הַיּוֹם הָיָה עוֹלֶה לִמְקוֹמוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, וּמֵזִין מַה שֶּׁמֵּזִין, וּמֵאוֹתָהּ פְּתִיחָה נִזּוֹנִים כָּל צִדְדֵי הַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה שֶׁהִיא מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וּמֵאוֹתוֹ עָשָׁן גַּס, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
אֵבָרִין וּפְדָרִין דְּמִתְאַכְּלָן בְּלֵילְיָא, לְאַתְּזְנָא זִינִין אַחֲרָנִין, לָאו דְּעַיְילִין בְּאַרְעָא, וְלָא לְאַמְשָׁכָא לוֹן בְּאַרְעָא, אֶלָּא, בְּגִין דְּלָא תִּשְׁלוֹט סִטְרָא אַחֲרָא גּוֹ אַרְעָא, וְלָא יִתְמַשְׁכָא לְאַעֲלָא תַּמָּן. וּבְגִין כַּךְ, תְּנָנָא מִנַּיְיהוּ הֲוָה סָלִיק עֲקִימָא, וּמִתְגַּלְגְּלָא לְבַר, וְאָזִיל (תקיף) בִּבְהִילוּ, עַד דְּעָאל לְנוּקְבָּא דְּצָפוֹן, דְּתַמָּן מָדוֹרִין דְּכָל סִטְרִין אַחֲרָנִין, וְתַמָּן עָאל תְּנָנָא, וְכֻלְּהוּ אִתְּזָנוּ תַּמָּן. תְּנָנָא דִּימָמָא, הֲוָה סָלִיק לְדוּכְתֵּיהּ בְּאֹרַח מֵישַׁר, וְאִתְּזָן מַה דְּאִתְּזָן. וּמֵהַהוּא פְּתִיחוּ, אִתְּזָנוּ כָּל סִטְרֵי קְלִיפָה תַּקִּיפָא, דְּאִיהִי לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, וּמֵהַהִיא תְּנָנָא גַּסָּה כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא.
גופות הצדיקים שלא נמשכו אחר הנאות הקלפה הקשה - טמאה לא שולטת עליהם
גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁלֹּא נִמְשְׁכוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה אַחַר הַהֲנָאוֹת שֶׁל אוֹתָהּ קְלִפָּה קָשָׁה, לֹא שׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם רוּחַ טֻמְאָה כְּלָל, שֶׁהֲרֵי לֹא הִשְׁתַּתְּפוּ אַחֲרָיו כְּלוּם בָּעוֹלָם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁגּוּף הָרְשָׁעִים (גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁלֹּא נִמְשְׁכוּ אחר הנאות וְכִסּוּפִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹתָהּ קְלִפָּה קָשָׁה לֹא שׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְשְׁכוּ אַחֲרֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁגּוּף הָרְשָׁעִים) נִמְשָׁךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה אַחַר אוֹתָהּ קְלִפָּה קָשָׁה וַהֲנָאוֹת וְהָעִנּוּגִים שֶׁלָּהּ וְהַתִּקּוּנִים שֶׁלָּהּ, כָּךְ נִטְמָא אַחַר שֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
גּוּפֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּלָא אִתְמְשָׁכוּ בְּהַאי עָלְמָא בָּתַר הֲנָאִין דְּהַהִיא קְלִיפָה תַּקִּיפָא, לָא שַׁלְטָא עָלַיְיהוּ רוּחַ מְסָאֲבוּ כְּלָל, דְּהָא לָא אִשְׁתַּתְפוּ אֲבַתְרֵיהּ כְּלוּם בְּהַאי עָלְמָא. כְּמָה דְּגוּפָא דְּרַשִׁיעַיָּיא (נ"א גופיהון דצדיקייא דלא אתמשכו בתר הנאין וכסופין דהאי עלמא ההיא קליפה תקיפא לא שלטא עלייהו דהא לא אתמשכו אבתריה בהאי עלמא דהא כמה דגופיה דרשיעיא) אִתְמְשָׁךְ בְּהַאי עָלְמָא בָּתַר הַהִיא קְלִיפָה תַּקִּיפָא, וַהֲנָאִין וְעִנּוּגִין דִּילֵיהּ וְתִיקּוּנִין דִּילֵיהּ, הָכִי אִסְתְּאָב, בָּתַר דְּנַפְקָת נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ.
גופות המתענגים רק בתענוגי מצוה ושבתות - הטמאה אין לה רשות עליהם
גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁלֹּא מִתְעַנְּגִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא מִתַּעֲנוּגֵי מִצְוָה וּסְעוּדוֹת שַׁבָּתוֹת וְחַגִּים וּזְמַנִּים - אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה לֹא יְכוֹלָה לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי לֹא הִתְעַנְּגוּ מִשֶּׁלָּהּ כְּלוּם. וְהוֹאִיל וְלֹא נָטְלוּ מִשֶּׁלָּהּ, אֵין לָהּ רְשׁוּת עֲלֵיהֶם כְּלָל. אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא נֶהֱנֶה מִשֶּׁלָּהּ כְּלוּם.
בלשון הזוהר
גּוּפֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, דְּלָא מִתְעַנְּגֵי בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא מִתַּעֲנוּגֵי דְּמִצְוָה, וּסְעוּדָתֵי שַׁבָּתִין וְחַגִּין וּזְמָנִין, הַהוּא רוּחַ מְסַאֲבָא לָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עָלַיְיהוּ, דְּהָא לָא אִתְעֲנְּגוּ מִדִילֵיהּ כְּלוּם. וְהוֹאִיל וְלָא נַטְלוּ מִדִילֵיהּ, לֵית לֵיהּ רְשׁוּ עֲלֵיהוֹן כְּלַל. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּלָא אִתְהֲנֵי מִדִילֵיהּ כְּלוּם.
מי שנשמתו יצאה חוץ לארץ וגופו נטמא - טמאה נשאבת עד שחוזר לעפר
מִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יָצְאָה מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְאוֹתוֹ גוּף נִטְמָא בְּאוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה - אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה נִשְׁאֶבֶת לְתוֹכוֹ, עַד שֶׁחוֹזֵר לֶעָפָר (שמתבלה הגוף בעפר). וְאִם אוֹתוֹ גוּף שֶׁנִּשְׁאֲבָה בּוֹ אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה מַעֲלִים אוֹתוֹ לְהִקָּבֵר בְּתוֹךְ הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, עָלָיו כָּתוּב ׳וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה׳ (ירמיה ב, ז) - אַרְצִי, שֶׁלֹּא שָׁלְטָה עָלֶיהָ רוּחַ טֻמְאָה בְּאוֹתוֹ גוּף שֶׁלָּכֶם שֶׁנִּשְׁאֲבָה בּוֹ רוּחַ טֻמְאָה, שֶׁמְּבִיאִים לִקְבֹּר אוֹתוֹ בְּאַרְצִי - אַתֶּם מְטַמְּאִים אוֹתָהּ לְהִטָּמֵא בּוֹ. אִם לֹא שֶׁעָשָׂה הקב"ה רְפוּאָה לָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּבְלֶה אוֹתוֹ גוּף, מֵשִׁיב הקב"ה רוּחַ מִלְמַעְלָה וְדוֹחֶה אֶת אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה הַחוּצָה, שֶׁהֲרֵי הוּא חָס עַל אַרְצוֹ.
בלשון הזוהר
מַאן דְּנִשְׁמָתֵיהּ נָפְקָא לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְהַהוּא גּוּפָא אִסְתְּאַב בְּהַהוּא רוּחַ מְסָאֲבוּ, הַהוּא רוּחַ מְסָאֲבוּ אִשְׁתְּאִיב בְּגַוִּיהּ, עַד דְּתָב לֵיהּ עַפְרָא. (נ"א דאתבלי גופא בעפרא) וְאִי הַהוּא (ויקרא ע"ב ע"ב) ׳גּוּפָא, דְּאִשְׁתְּאִיב בֵּיהּ הַהוּא רוּחַ מְסַאֲבָא, סַלְּקִין לֵיהּ לְאִתְקַבְּרָא גּוֹ אַרְעָא קַדִּישָׁא, עָלֵיהּ׳ כְּתִיב, (ירמיהו ב ז) ׳וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה׳. אַרְצִי, דְּלָא שַׁלְטָא עָלָהּ רוּחַ מְסָאֲבוּ, בְּהַהוּא גּוּפָא דִּלְכוֹן, דְּאִשְׁתְּאִיב בֵּיהּ רוּחַ מְסָאֲבוּ, דְּקָא מַיְיתִין לְקָבְרָא לֵיהּ בְּאַרְצִי, אַתּוּן מְסָאָבִין לָהּ, לְאִסְתָּאֲבָא בֵּיהּ. אִי לָא דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְוָותָא לְאַרְעָא, דְּהָא כֵּיוָן דְּאִתְבַּלֵי הַהוּא גּוּפָא, נָשִׁיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחָא מִלְּעֵילָּא, וְדָחֵי לֵיהּ לְהַהוּא רוּחַ מְסַאֲבָא לְבַר, דְּהָא אִיהוּ חָס עַל אַרְעֵיהּ.
יוסף לא שלטה בגופו טמאה אך לא רצה שיעלו גופו לארץ אלא עצמותיו
עֵל יוֹסֵף לֹא שָׁלַט גּוּפוֹ רוּחַ טֻמְאָה לְעוֹלָמִים, אַף עַל גַּב שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יָצְאָה בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת. מָה הַטַּעַם? כִּי לֹא נִמְשָׁךְ בְּחַיָּיו אַחַר רוּחַ טֻמְאָה, וְעִם כָּל זֶה לֹא רָצָה שֶׁיַּעֲלוּ אֶת גּוּפוֹ לְהִקָּבֵר בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אֶלָּא אָמַר ׳וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי׳ (בראשית נ, כה), וְלֹא גוּפִי.
בלשון הזוהר
יוֹסֵף, לָא שַׁלִּיט עַל גּוּפֵיהּ רוּחַ מְסַאֲבָא לְעָלְמִין, אַף עַל גַּב דְּנִשְׁמָתֵיהּ נָפְקָת בִּרְשׁוּ אַחֲרָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּלָא אִתְמְשִׁיךְ בְּחַיּיוֹי בָּתַר רוּחַ מְסַאֲבָא. וְעִם כָּל דָּא, לָא בָּעָא דְּגוּפֵיהּ יְסַלְּקוּן לֵיהּ לְאִתְקַבְּרָא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אֶלָּא אָמַר, ׳וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמוֹתַי׳ (בראשית נ, כה), וְלָא גּוּפִי.
יעקב לא מת גופו התקים בשלמות אור שנים עשר שבטים - לכן חנטו הרופאים
יַעֲקֹב לֹא מֵת, וְגוּפוֹ הִתְקַיֵּם בְּקִיּוּם תְּמִידִי וְלֹא פָחַד מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהֲרֵי מִטָּתוֹ הָיְתָה שְׁלֵמָה בִּשְׁלֵמוּת הָאוֹר הָעֶלְיוֹן בְּאוֹר שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וּבְשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, מִשּׁוּם כָּךְ לֹא פָחַד מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא וְלֹא יָכֹל לִשְׁלֹט עָלָיו. וְעוֹד, שֶׁהוּא גּוּף שֶׁל דְּיוֹקָן עֶלְיוֹן שֶׁיָּפְיוֹ אָחוּז לְכָל הַצְּדָדִים, וְכָל אוֹתָם אֵיבְרֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אֲחוּזִים בּוֹ, וְלָכֵן כָּתוּב בּוֹ ׳וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם׳ (שם מז, ל) - גּוּף שָׁלֵם. וְלָכֵן ׳וַיַּחַנְטוּ הָרוֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית נ, ב) - שֶׁגּוּפוֹ יִהְיֶה עוֹמֵד בְּקִיּוּם. וְכָךְ צָרִיךְ שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁנִּשְׁמָתָם יָצְאָה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף נִצּוֹלִים מֵהַכֹּל.
בלשון הזוהר
יַעֲקֹב לָא מִית, וְגוּפֵיהּ אִתְקָיָּים בְּקִיּוּמָא תָּדִיר, וְלָא דָּחִיל לְסִטְרָא אַחֲרָא, דְּהָא עַרְסֵיהּ הֲוָה שְׁלִים, בִּשְׁלִימוּ דִּנְהוֹרָא עִלָּאָה, בִּנְהִירוּ דִּתְרֵיסָר שְׁבָטִין, וּבְשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, בְּגִין כַּךְ לָא דָּחִיל לְסִטְרָא אַחֲרָא, וְלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ. וְתוּ, דְּאִיהוּ גּוּפָא דְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה, דִּשְׁפִּירוּ דִּילֵיהּ אָחִיד לְכָל סִטְרִין, וְכָל אִינּוּן שַׁיְיפִין דְּאָדָם קַדְמָאָה הֲווֹ אֲחִידָן בֵּיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב בֵּיהּ, ׳וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם׳ (בראשית מז, ל), גּוּפָא שְׁלִים. וְעַל דָּא ׳וַיַּחַנְטוּ הָרוֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל׳, דְּגוּפֵיהּ יְהֵא קָאִים בְּקִיּוּמָא. וְהָכִי אִצְטְרִיךְ. שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא דְּנַפְקָת נִשְׁמָתַיְיהוּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, נַפְשָׁא וְגוּפָא אִשְׁתֵּזִּיב מִכֹּלָּא.
בשלשה שמות נקראת נשמת האדם
נפש רוח ונשמה וגלגול הנשמות בזמנים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.